אני כותב את הטור הזה על מטוס בדרך לסין בכדי לערוך היכרות עם המותג הסיני החשמלי GAC שתכף יעשה עלייה. בדיוק בתאריך זה, רק שנה קודם, הייתי בארצות הברית בחשיפה של הדור החדש של פורשה 911, שהיא בדיוק ההפך מאותו מותג סיני יעיל. באם זה האחרון מדבר על חשמל ועתיד, אותה 911 מביאה מסורת בת עשרות שנים, של יצירת מכונית ספורט מרגשת, מתוכננת על בסיס שגוי בן שלושת-רבעי מאה בו המנוע מאחור, ומעוצבת בקווים כלליים כמו פעם, ממש פעם.
אז אני בדרך לסין, המדינה עם הכי הרבה תושבים (1.43 מיליארד), השלישית בשטחה (כמעט 10 מיליון קמ"ר), ובאזורים האורבניים שלה צפופה. אנו למשל, נהיה בעיר גוואנגז'ו (Guangzhou) שבדרום-מזרח סין, העיר התעשייתית החשובה שם, והשלישית בגודלה, ששטחה הכולל כ-7,500 קמ"ר, ומספר התושבים בשטח זה כ-15 מיליון. בשנה שעברה חציתי את מדינת וויומינג, ושם יצא לי לנסוע שעתיים רצופות על כביש מהיר כשלא היה בית באופק, או הגיח רכב בנתיב ממול. כלום. נאדה.
בשנה שעברה דאגתי לבקר בפייקס פיק, כי גדלתי על הסרטון האלוהי של ארי ואטאנן "ריקוד הטיפוס", כאשר שבר את שיא הטיפוס עם 'פיג'ו עאלק 405 קופה' על ההר תוך שרקד עם 600 הסוסים בהחלקות עפר על גבול התהום; ואטאנן, נקצר, הוא אלוף העולם ב-WRC (שנת 1981; והצעיר עד אז), 10 ניצחונות ב-5 עונות, 4 פעמים אלוף פריז-דקאר (המחצית השנייה של שנות השמונים), ועוד ועוד.
אני עשיתי את זה בפורד קוגה, בקצב איטי להחריד. נהניתי מהנוף והתכווצתי במושב כשהבנתי באיזה מהירות צריך להגיע לעיקולים, וזה לא שיש שם רצועת אספלט רחבה או מעקה בטיחות. יש תהום. חתיכת תהום. זה מסלול של 20 ק"מ עם 156 פניות, המטפס 1,440 מטרים עד לשיא הגובה, 4,302 מטרים, וזה פי 1.5 מהחרמון שלנו. היה יום יפה, השמש שטפה את הנוף באור כשבשיא הגובה הטמפרטורה עמדה על מינוס 16 מעלות. בגוואנגז'ו שבסין יש 28 מעלות בסוף נובמבר, ובמקום עיקולים מכווצי גוף, אנהג במתחם סגור.
צילום: GAC
צילום: פורשה
העתיד הוא חשמל, וזה רק עניין של זמן עד שרוב המכוניות שיימכרו תהיינה חשמליות. לאחר מכן הן יתקשרו האחת עם השנייה רק בכדי שתוכלו להתענג בדרך לעבודה בצפייה על סרטון ביוטיוב, בו תראו את ואטאנן כובש הר בארצות הברית, לדוגמה. ואל תטעו, את ההר שכבש בזמנו הפיני המהיר, כבשה גם מכונית חשמלית (פולקסווגן I.D. R) ועשתה זאת בזמן פנומנלי (ונכון, הפעם זה הר עם רצועת אספלט ולא עם כביש עפר) שלא משאיר לאף מכונית בנזין את האפשרות להתגונן. אותה חשמלית גם קבעה את שיא טיפוס הגבעה בגודווד, מדיחה מכונית פורמולה 1 שננהגה על ידי ניק היידפלד.
אז עכשיו אני בדרך לגוואנגז'ו על מנת להכיר מותג סיני חשמלי. זה לא שלא הייתי מעדיף לראות את ארי ואטאנן נותן בראש עם רכב שזורק לחלל האוויר יותר מדי גזי פליטה מזהמים, אבל היי, אולי העתיד לא כזה גרוע. אולי מכונית ספורט עם ביצועים פנומנליים תהיה בהישג יד, יחסית, כי בכל זאת, מנוע חשמלי זול משמעותית לייצור. וגם אמין משמעותית. מנוע חשמלי הוא קטן ואפשר להניח אחד על כל גלגל, ולייצר כך תאוצה חסרת תקדים או הספק גבוה במיוחד (ארבעה מנועים, בכל זאת). אפשר למקם את המנועים רק על הצמד האחורי, ובכך לקבל החלקות זנב בכל נגיעה על הדוושה הימנית, שכן מלוא המומנט וההספק מגיעים כמעט מיד. אז אולי תם עידן הפיצוצים והצווחות שמגיעים מקופסאות מירוץ, אבל בהחלט ייתכן שהעתיד לא נורא כל כך. אם בכלל.
