בנזין, חשמל
למבחן הגיעה אודי A7 הגרסה ההיברידית הנטענת, 55TFSI e בשמה המלא. גרסה זו משלבת מנוע טורבו־בנזין בנפח 2.0 ליטר (252 כ"ס, 37.7 קג"מ) למנוע חשמלי חזק למדי (143 כ"ס) ליצירת נתונים משולבים מעוררים של הספק ומומנט: 367 כ"ס ו־51 ק"ג. הכוח עובר לארבעת הגלגלים דרך תיבה רובוטית דו־מצמדית עם 7 הילוכים, ומשך התאוצה מ־0 ל־100 קמ"ש הוא 5.7 שניות. לסוללה אנרגיה של 14 קוט"ש, הטווח החשמלי 40 ק"מ והמהירות המרבית במצב זה 135 קמ"ש.
אין הבדלים נראים בין גרסה זו לאחרות, פרט לחישוקים מעט שונים ו־e קטנה מאחור. בתוך הרכב, בולטת הקטנת נפח תא המטען, בגלל הסוללות; 380 ליטר, 155 ליטר פחות מאשר בגרסאות האחרות; בנוסף, לכבל הטעינה אין מקום ייעודי. ועדיין, תא המטען שימושי למדי, והדלת החמישית מקלה מאוד על העמסת ציוד.
ביטלו את המטס
ימי המבחן נפלו על שני אירועים. הראשון, מערכת החורף הראשונה המשמעותית שהייתה השנה; השני, טקס הענקת כנפי טייס, בו לקח חלק קרוב משפחה. הכיוון ברור (דרום) והתנאים לא פשוטים (רוח, גשם, אובך).
בבוקר יצאתי לסגור את הפינה של הצד הדינמי, לפני הגשם. בתדלוק שנדרש קודם, גיליתי כי את פתח הטעינה אמנם ניתן לפתוח בלחיצה מבחוץ, אך את פתח התדלוק רק באמצעות לחצן ליד הנהג. הצוות בתחנת התדלוק התלהב; ה־A7 הזו בולטת ומושכת מבטים, פשוט מכיוון שהיא מרשימה כמעט מכל זווית.
חצי שעה אחרי, בכביש המתפתל, הרשמים היו דומים לאלה שעלו במבחן לגרסת הבנזין, וזה מרשים מאוד, בהינתן שמשקלה הלא־נמוך, 2140 ק"ג, גבוה ב־250 ק"ג מאותה גרסת בנזין. היגוי מהיר, זוויות גלגול קיימות־אך־סבירות ואחיזה גבוהה מאוד. האודי הזו שמחה לפסוע קלות עם החלק האחורי בהרפיה מדוושת התאוצה ועוד יותר בלחיצה על הבלם או בהעברת משקל. יש נטייה קלה לתת היגוי בסיבובים הדוקים או בחזרה מהירה מדי למצערת (פיזיקה וזה), אבל מערכת ההנעה מנתבת את הכוח כך שתעלים גם זאת באופן כמעט מיידי. בקיצור: האודי הגדולה והכבדה הזו מרשימה מאוד בפיתולים; רק דוושת הבלם לא הצטיינה (ראו בהמשך).
משם יצאנו דרומה, והרוחות בדרך היו אדירות, כך נראה לי בגלל העצים שרקדו בחוץ. בתא הנוסעים המפנק והמושקע של ה־A7 הייתה דממה (וקצת רעשי כביש). כיסוי המרחק לדרום נעשה בקלילות ובנינוחות. בשיוט מהיר ה־A7 הזו נוחה למדי, נוטה מעט לצד הנוקשה אך מרוסן. הכוח כמעט מיידי, תגובה מהירה של הצד החשמלי שמגובה מיד לאחר מכן בנשיפות המגדש מייצרים דחף משמעותי כשצריך וצבירת מהירות קלילה ונינוחה כשפחות צריך. ה־A7 טסה בגובה נמוך כאילו אין סערה בחוץ; חבל שבחיל האוויר לא הצטיידו בכמה כאלה לפני שהמטס בוטל.
פטפוטי דוושות
ההתנהלות העירונית עמה נעימה ביחס למכונית כה גדולה (497 ס"מ). A7 מתקדמת בחרישיות מוחלטת במצב החשמלי, ובשקט גם כאשר מנוע הבנזין מצטרף לעסק. בעיר נוחות הנסיעה כבר פחות מרשימה ולא כל כך עקבית; שקעים ופסי האטה נבלעים בקלות ובנעימות, אך שברים חדים, פתחי ביוב ושאר שיבושים קטנים מפירים את השלווה. המצב כנראה קצת יותר טוב מאשר בגרסת הבנזין (חישוקי "19 מול "21), אבל כאמור עדיין לא מזהיר.
לא שהמצב כזה קשה, כן? אם אתם נמצאים ב־A7, אתם באחת מסביבות הנהג המרשימות והאיכותיות שבנמצא. מושב הנהג מוצלח למדי, קל לקבוע תנוחת נהיגה טובה, ולתפעול החשמלי של ההגה והמושב זיכרונות, והאבזור שופע; פרט לאוורור מושבים, לא מצאנו משהו שחסר לנו. המרחב מלפנים מצוין וכך גם מאחור; עם זאת, מרווח הראש משלם מחיר מסוים על העיצוב המרהיב.
מספר מילים על התקשורת בין הנהג לדוושות. זו של הבלם פסיבית, אך הבלימה הרגנרטיבית מקשה על המינון גם בנסיעה מנהלתית, כאשר לעיתים לא נדרשת בלימה כלל אך המערכת בולמת את הרכב לצורך טעינה, כמעט עד למצב עצירה, ובנוסף, פעולה זו אינה ממש עקבית. המצערת דווקא אקטיבית, מקשיחה עצמה לפי מצב מערכת ההנעה, למשל, כדי להתריע על כניסת מנוע הבנזין לפעולה. בנוסף, היא גם תרעיד את עצמה כדי לסמן לנהג להפחית מהירות; בקילומטר של נהיגה אפשר לנהל שיחה שלמה עם הדוושות, וממש לא בטוח שהנהג הוא שיצא צודק.
מה אפשר לומר
אודי A7, גם בגרסה ההיברידית־נטענת, היא מכונית סלון מצוינת עם מקדם הופעה מרשים, וגם לאחר השינוי במס היא מעניקה תמורה מצוינת למחירה, 495,000 שקלים, בגלל רמת אבזור גבוהה ביותר.
______________________________
אבזור, בטיחות___________________
אבזור. חישוקי "19, קיפול מראות אוטומטי, חיישני תאורה וגשם, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים עם פתחי אוורור מאחור, חיישני חניה אחוריים וקדמיים, מצלמת נסיעה לאחור. בטיחות. ניטור מרחק מלפנים, בלימת חירום כולל במהירות בין עירונית, ניטור רכב בשטח מת, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי הולכי רגל ורכב דו־גלגלי, זיהוי רכבים חוצים (התראה ובלימה).