שמות של מכוניות עלולים להיות דבר מאוד בעייתי. מה שבסדר ואף נכון בשפה אחת, יכול להיות בעייתי בשפה אחרת, ומה שנשמע טוב בזמן מסוים הופך להיות גרוע בתקופה אחרת.
רובכם שמעתם שמשמעויות שמות הדגמים "פאג'רו" (מאונן) בארצות דוברות ספרדית, ו"נובה" (לא זז) בפורטוגזית, גרמו למיצובישי ולשברולט לחפש שמות אחרים עבוד מדינות אלה. גם מאזדה "לה פוטה" (כן, אתם משערים נכון) לא נשמע ממש שם הולם. הסתבר גם שהשם "ונטו" שפולקסווגן בחרה לדגם אחד (שמה של רוח באיטלקית, אבל גם נפיחה) או "קונה" (כינוי גס לאיבר המין הנשי בפורטוגזית) של יונדאי. גם פיאט ארג'נטה שהופיעה בדיוק בזמן מלחמת פוקלנד (בריטניה נגד ארגנטינה) לא זכתה לפופולאריות באנגליה.
ולא צריך לספר לכם על שמות שהייתה להם בעיה בישראל, או כך זה התקבל כאן ואז, כמו שומה וקיה, או כמו ג'וק של ניסאן.
צילום: טויוטה
טויוטה, כך נראה בתקופה הנוכחית, הרוויחה מכך שהוציאה לגמלאות עוד בתחילת האלף הנוכחי את אחת משושלות הדגמים הארוכות ביותר שלה, כזו שהחלה את דרכה אפילו לפני
טויוטה קורולה. מדובר כמובן בטויוטה קורונה, שהגיעה אפילו אלינו ב-1992 אם-כי שווקה כאן בשם קארינה שהיה מקובל באירופה. משמעות המילה בלטינית, בכל אופן, מכובדת ביותר: כתר.
הקורונה הייתה ב-1970 המכונית היפנית הראשונה שחצתה את קו השני מיליון יחידות, וב-1973 הגיע היקף הייצור שלה כבר ל-3.8 מיליון מכוניות. המכונית שהוצגה ב-1957 הייתה אחד הדגמים ראשונים של טויוטה אחרי המלחמה ואחד הראשונים שיוצאו מיפן.
צילום: טויוטה
זהירות קורונה
הקורונה הושקה כאמור ב-1957, החליפה את מאסטר עליה התבססה, והייתה אחות קטנה לקראון – המכונית המצליחה-יחסית הראשונה של טויוטה אחרי מלחמת העולם השנייה. הדור השני של הקורונה, שהוצג ב-,1960 כונה גם "טיארה", והיה חלק מראש החץ הכושל של טויוטה שנחת בארצות הברית. הדור השלישי, שהושק ב-1964 לקראת אולימפיאדת טוקיו, הוא זה שאפשר לטויוטה לעשות את הקפיצה הגדולה שלה כמותג. בעיצובו סייע פיניפארינה האיטלקי, ואולי זו הסיבה לדמיון של החלק האחורי לזה שבפיאט 124.
ב-1965 הייתה הקורונה המכונית שהחייתה את היבוא המחודש של טויוטה לארצות הברית, אחרי שהקראון הגדולה יותר נכשלה שם באופן מחפיר ומביך מספר שנים קודם. בזכותה שולשו מכירות טויוטה ב-1966 והגיעו ל-21,000 יחידות בשנה. ב-1968 הגיעו המכירות ל-72,000 לשנה, ומאז לא הסתכל היצרן זה לאחור. בנוסף, זכתה הקורונה בתואר "מכונית השנה 1968" על ידי מגזין הרכב מוטור טרנד.
צילום: טויוטה
"זו הייתה המכונית הראשונה של טויוטה שיכולנו לנהוג בה בתנאים אמריקניים מבלי שתתקלקל" הסביר פעם בריאיון אחד ממהנדסי טויוטה את סיבות הצלחתה. הקורונה גם הייתה מכונית ראשונה של טויוטה שהגיעה למדינות רבות במערב אירופה, ודגם זה היה מהאחראים לפופולאריות הגדלה של טויוטה שם.
עם השנים נוספו גרסאות קופה מעניינות למראה וסדרת קורונה מארק II שהייתה שונה – גדולה ויוקרתית יותר, ושווקה לצד הדגם הרגיל. כל אלה סייעו לטיפוח התדמית של הדגם שממדיו הלכו וגדלו בדורות הבאים.
צילום: טויוטה
גם אצלנו
הדור התשיעי של הקורונה היה גם אחד הראשונים שביססו את מעמדה של טויוטה בישראל, וזה הגיע לכאן עם תחילת היבוא ב-1992, אך נקרא כאן "קארינה E", כמו באירופה. זו הייתה גם המכונית הראשונה של טויוטה שיוצרה במפעליה החדשים בבריטניה, והייתה הרכב הראשון של טויוטה שיוצר באופן מלא ובסדרי גודל "אמיתיים" באירופה (לפני כן היה לה רק מפעל הרכבה בפורטוגל). אצלינו היא הייתה חביבה על משטרת ישראל.
קארינה הוחלפה באירופה ב-1997 על-ידי אוונסיס, שחלקה עימה לא מעט מכלולים ובשווקים מסוימים בעולם כונתה כשם הדגם הוותיק, קורונה. במקביל, הדור העשירי של הקורונה שהתבסס על זה התשיעי, שווק ביפן ובאסיה עד 2002 – ואז יצאו הדגם והשם מההיצע של טויוטה.
צילום: טויוטה
