ככה זה מתחיל תמיד, ברכיבה עירונית בפקקים המיוזעים של יולי תל-אביבי לח ולוהט כאשר הגוף חנוט בחליפת עור. קשה להזדחל בין המכוניות, זווית הצידוד של הכידון נוראית, הגוף רכון קדימה עם לחץ על הזרועות, הרגליים מכווצות ברגליות הגבוהות, שרירי הבטן מבקשים די, טיפות זיעה זולגות מהפרצוף אל משקף הקסדה, וחליפת העור השלמה לוחצת. וחם. למות.
המבטים ננעצים בי בהערצה-משולבת-בתימהון, ואני מזדחל באלנבי ומרגיש לא שייך – כמו המילטון במרצדס שלו, כמו חייזר בחללית, ואני סובל ממש. הגוף רותח ואליו מצטרף להט ארבעת הצילינדרים.
הו אלוהים – שפוך עלי זעמך ופחית קולתך. עם מלא מלא קוביות קרח.
צילום: אדם קבסה
יש מצב לשיפור
המצב השתפר קמעה ביציאה לכביש המהיר בדרך למסלול המירוצים של באר שבע, כן, כן – "מסלול המירוצים של באר שבע!" (אנא סלחו לי, אני פשוט נהנה לומר את זה, עדיין נפעם מזה שיש מסלולי מרוצים בארץ הקודש). טוב, אמרתי לעצמי, ככה זה באופנועים אקזוטיים כאלו, הם לא נועדו לעבודת פקקים יומית של פשוטי עם, הם רוצים מסלול טהור, ושם ב"מוטורסיטי" הכל כבר יסתדר.
אבל לא.
בכל עיקול נכנסו לפעולה קציני הביטחון של מחלקת המחשוב וטענו שאני מגזים, ועצרו את המכונה. אני משחק עם הכפתורים אבל כלום לא מצליח לי – ואחרי עוד עיקול שבו אני מקבל ברקס ממוחשב לתוך אמצע ההשכבה, מה שכמעט משאיר אותי ואת האיטלקי בתנוחה של שכיבה מלאה על האספלט, אני מחליט לשחרר, לשתות כוס מים, להירגע, וגם לספר לכם קצת על היצירה האיטלקית הזו.
סיפור
אפריליה נוסדה ב-1945 ומאז 2004 היא בבעלות תאגיד פיאג'יו (גם וספה, ג'ילרה, דרבי, מוטוגוצי). במילאנו, ב-2008, הוצג ה-RSV4 הראשון, וכמו שהאיטלקים אוהבים הוא הגיע בתצורת הפחות נפוצה של מנוע V4, סוג של הכפלה מנוע טווין שהתרחשה גם בפאניאלה של דוקאטי – ובשונה מארבעה צילינדרים בשורה כמו שמחבבים הספורטיביים היפנים או אלה של ב.מ.וו.
צילום: אדם קבסה
שלוש אליפויות סופרבייק לקח האיטלקי הזה, שתיים מהן כאשר על אוכפו מונח ישבנו של מקס ביאג'י, "הקיסר" האגדי והאנטיפת. ואגב אליפויות: אפריליה היא מותג האופנועים עם מספר הניצחונות הגדול ביותר.
האופנוע נראה מצוין גם אחרי כמעט בר מצווה, ועם קורת שלדת האלומיניום המסיבית שהופכת לחלק עיצובי, ועם ה-a הגדולה בצדדים, אי אפשר לפספס אותו, למרות שהצביעה השחורה שאיתה הגיע קצת מסתירה את חיטוביו; בפעם הבאה תנו לנו אותו בטריקולר איטלקי, בבקשה.
טלפון, כפתורים, גן עדן
טלפון לתומר "כרובי" ברעם מאבניר המגיב מיד ב"מה קרה!" מבוהל, ואני מזדרז להצהיר ש"הכל בסדר", ושרק ייתן כמה הוראות לתפעול האניגמה. אני לוחץ כאן וכאן, וכאן – ומקפל (פטנט יעיל) את המראות פנימה כדי שחלילה לא ייפגעו במקרה של נפילה, חוזר עם האיטלקי למסלול במדבר – ופתאום הכל נראה ומרגיש אחרת והלב מתרונן – פאברוטי! פליני!! טורטליני!!!
צילום: אדם קבסה
המנוע המטורף הזה העיף אותי קדימה, באופן שבו רק טווין כפול יודע לעשות – וזה משהו אחר לגמרי. משיכה מלמטה, מומנט זמין בכל רגע, ואני מושך ומושך ומגיע בסוף הישורת ל-200 קמ"ש בהילוך שני(!), חושב להמשיך ולהמריא הלאה, סטייל תלמה ולואיז, אבל אז נזכר שאולי עדיף לבלום. אני לוחץ על הקדמי בכל הכוח, העיניים יוצאות מחוריהן ואני שטוף פחד, והנאה, ואדרנלין – ואז מוריד אתו האופנוע לתוך העיקול, בחיבור הכל-כך מיוחד הזה שבין אדם למכונה.
בהפסקה הבא שי לב מ-RaceTrack אומר "עכשיו אתה זו קבוצה ברמה טובה", ומוסיף מילים שאסור לומר – "אל תעקוף". אז אני עולה למסלול בלי הרבה טקס בישבן ומתחיל, כמובן, לעקוף. זה מתחיל עם צפייה באחוריים של האופנועים שלפני בתוך ההשכבה, בדיוק כמו בשידורים שאני מכיר כל כך טוב מהמצלמות שמותקנות על האופנועים במוטו GP, ואני מרגיש איך העיניים מתמלאות בדם ובטסטוסטרון, כשהדבר היחיד – אבל היחיד! – שמעניין אותי בעולם כרגע הוא לעבור את הבחור שלפני. זו תחושת משכרת כל-כך של ניקוי רעלים, שקשה להסביר אותה.
צילום: אדם קבסה
אולי מספרים
קצת קשה לשים את האצבע איך דווקא האיטלקים יודעים לייצר את התחושה המופלאה הזו בכלים הספורטיביים שלהם, אז בואו נדבר במספרים. משקל זערורי ומנוע עוצמתי יוצרים יחס משקל/הספק של פחות מקילו על כל סוס מירוץ, מה שמאפשר להזניק את האיטלקי למאה קמ"ש בפחות משלוש שניות, למאתיים קמ"ש במשהו כמו שש שניות והוא יכול להמשיך אתכם גם למחוזות השלוש אפס אפס.
כל אותו הספק ויחסיו עם המשקל מגובה באלקטרוניקה מהשורה הראשונה – יש שלושה מצבי רכיבה שאף אחד לא מרמז על כוונה להירגע. כאילו הוא שואל אותי באיזה טמפרטורה אני רוצה את הקרחנה שלי – 'ספורט', 'מסלול', 'מירוץ'; ה-ABS מתחשב בזווית ההטיה, המצערת חשמלית, לכלי יש בקרות ווילי וסטופי וזינוק וקוויקשיפטר, ואני יכול לדעת כמה חזק בלמתי ולאיזה זווית השכבתי.
צילום: אדם קבסה
אבל לא אוכל לדעת כמה דלק יש במיכל, כי אין שעון כזה – "כדי לחסוך במשקל" כמו שהתבדח כרובי, כנראה בפעם האלף. שי לוקח סיבוב על האופנוע ויורד נפעם – "מרגיש כמו על מסילה בפנייה", האצה מטורפת", ו"מאסטרפיס" אומר מי שחי על המסלול, ואולי לכן חייב להתלונן – "למה שמו לי גששים שמפריעים מוקדם מדי בחיכוך באספלט".
מרשם לשמחה
אז מי יודע, אולי יום אחד אגיע לרמה שגם לי יפריעו הגששים של האפריליה. אבל כבר כעת ברור שחווית הספורט האיטלקית הזו היא ייחודית מאוד, מהנה במיוחד – וכרופא מומחה לעולם טוב יותר, הייתי מייעץ לפציינט לקחת אחד RSV4RR על בטן ריקה, במסלול, פעם בחודש.
זה יעשה אתכם אנשים רגועים יותר ושמחים במיוחד.
צילום: אדם קבסה
אפריליה RSV4RR
מנוע V4 צילינדר, 996 סמ"ק
הספק/סל"ד 201 כ"ס/13,000 סל"ד
מומנט/סל"ד 11.7 קג"מ/10,500 סל"ד
תיבה 6 היל'
שלדה אלומיניום
בסיס גלגלים 144.1 ס"מ נ 120/70-17
צמיג אח' 200/55-17
גובה מושב 85.3 ס"מ
מיכל דלק 18.5 ליטר
משקל יבש 180 ק"ג
מהירות מרבית 286 קמ"ש
מחיר 145,000 שקלים
תודות. אבזריון – קסדת שואי, חליפת אלפיינסטארס; אוריאל יפרח ומסלול מוטורסיטי; שי לב, רייסטרק
