גשם סוער ירד במינכן ביום בו הייתי אמור לנהוג באודי GT. המטרה הייתה רכס האלפים בכיוון אוסטריה, וההבנה ששקעה לאיטה הייתה שיש סיכוי גבוה שננהג בתוך ענני ערפל נמוכים בהרים; כך לא ממש אצליח לחוות כמו שצריך את הרכב הספורטיבי-חשמלי הזה.
וזה חבל, כי אודי GT היא גם קופה-סדאן ספורטיבית-חשמלית עם נתונים סופר-מרשימים, היא גם ההצהרה העכשווית של אודי על מה שניתן לעשות עם רכב כזה.
הקדמה חובה
אותה GT אינה מבוססת על פלטפורמה קיימת (כמו ב-e-טרון המקורי) או זאת החשמלית של קבוצת פולקסווגן (MEB; כמו אודי Q4, סקודה אניאק, פולקסווגן ID.4); אותה GT כן מבוססת על רצפה J1, שפותחה על-ידי פורשה ומשרתת את טייקאן. וכן, גם הבסיס החשמלי זהה: הנעה, סוללות.
צילום: אודי
ובכן, להלן אי אלה נתונים מחכימים שישמשו בסיס ליציאה לדרך. בסיס הגלגלים, 290 ס"מ, ללא שינוי. הממדים של אודי GT דומה לאלה של פורשה טייקאן: אורכה 499 ס"מ, רוחבה 196 ס"מ, גובהה 141 ס"מ.
במפרט ההנעה: 2 מנועים להנעה כפולה: לקדמי 238 כ"ס, לאחורי 435 כ"ס או 456 כ"ס; ההספק הרצוף 476 כ"ס בגרסה הרגילה, 598 כ"ס ב-RS, וב"בוסט" 530 כ"ס או 646 כ"ס בהתאמה. למנוע האחורי משודכת תיבה אוטומטית עם 2 הילוכים. משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש הוא 4.1 שניות, 3.3 שניות ב-RS, והמהירות המרבית 245 קמ"ש ו-250 קמ"ש בהתאמה.
לסוללה יש 93.4 קוט"ש, מתח הטעינה הוא 800 וולט, כך שניתן להשתמש במטען מהיר של 270 ק"ו. הטווח המוצהר הוא 488 ק"מ.
גם המפרט הטכני אינו חסר: חלוקת משקל 50:50, קפיצי אוויר עם שינויי גובה, היגוי אחורי, דיפרנציאל אחורי ננעל, בלמים קרמיים עם סיבי פחמן.
צילום: אודי
חזרה לדרכים
העניין עם אותה שותפות עם פורשה חשוב לא רק לכם כדי שתדעו, אלא גם לי בגלל אותן מגבלות מזג אוויר, כי על אותו טייקאן כן נהגתי – בכביש ציבורי תקני, בכביש ציבורי מושלג למדי, על מסלול אספלט, במסלול קרח; בסיס להיכרות כבר יש.
אבל אודי GT, בלי קשר לשותפות במפרט, כיוצא מהעיצוב, היא מכונה שנראית פשוט מהממת. הגם שטייקאן מאוד נאה מסוגה, יש במופע של GT מקדם דרמטי הנשען על קווים משוכים, כנפיים תפוחות, קימורים בכל משטח, כתפיים מודגשות – והכל בפרופורציות מצוינות. מערך התאורה, מלפנים ומאחור, מוסיף אף הוא לאותה הופעה מרשימה. וכל זה נאמר על הרכב בו נהגנו שהיה צבוע בלבן.
הגשם פסק, התחלנו לנוע רק בכדי לגלות שהגענו אל לב הפקקים של הכפרים באזור, בשל עבודות תחזוקה. וכך, לאחר שבע שעות ללא מזון, תסכול ותחילתו של כאב ראש מופלא, שותפי לנהיגה ואני מקבלים את ה-GT המיוחלת. זה לא מצב אידיאלי ובכלל, אבל זה מה שיש, אך אותו זה כולל גם את GT; גם את יואל שוורץ, שותפי לנסיעה, איש נפלא כשם שהוא בעל מקצוע מעולה. בקולו הרגוע הוא מציין כי עוד מעט נצא אל הנופים האלוהיים באזור, ונעשה את זה עם אותה GT.
צילום: אודי
תרופת פלא
זו מכונה מרשימה מאוד, ממש כמו הטייקאן. הדבר הראשון שמבחינים בו, זו התאוצה הפסיכית. אין מה לעשות (וגם לא צריך); הכוח לא נבנה לאורך זמן, הכוח ישנו כל הזמן, מוגש במלואו בצמוד לכל לחיצה הגונה על הדוושה הימנית. ואז עבדכם התעורר נפשית. שותפי מפנה את ההגה אל הכביש המפותל, ואני נזכר בזוויות הגלגול השטוחות, ואז שהבלימה חזקה, ואז שההיגוי חד – ואז אני מרגיש פתאום טוב יותר. מן תרופת פלא שכזאת להרגשה לא טובה עם תחושות שליליות. אמנם, אי אפשר להסתכל על הנוף במתווה נהיגה שכזה, כי בכל זאת, אבל בינינו? – אלה הרגעים שהנוף היחיד שמעניין אותי הוא הכביש.
האחיזה מעולה, גם על כביש לח, והמשיכה ביציאה מהעיקול כל כך טובה עד שאני מנסה, תוך כדי, למצוא איזה מכוניות עם מנוע בנזין מסוגלות לתת ליכולת הזאת פייט...
ואז הוא עוצר בצד, ופשוט יוצא מהרכב ומכריח אותי לנהוג.
צילום: אודי
התמיכה הצידית תהיה עדיפה עם רחבים ממני, אין תמיכה ראויה לגב תחתון, ובנוסף כיוון ההקשחה שם מוזר. אין גם אפשרות להארכת בסיס המושב, גלגל ההגה לא קטן דיו ותנוחת הישיבה נמוכה כל-כך שלשותף שלי יש מה להעיר על הגובה שלי ויכולת הראייה החוצה.
התנועה התפנתה, ואני השתלבתי בה כמו חדרתי ממוצע – הדבקתי את הדוושה הימנית לפנסים הקדמיים. וואו, איך שזה מאיץ! ואז עיקול קל לפני כפר גרמני ציורי, אני בולם בחוזקה, המכונית מאטה מאוד, מספר עיקולים ביציאה מהכפר ואני חוזר לחייך.
כחמש דקות לאחר מכן אנחנו על האוטובאן עמוס המכוניות, וזה גורם לי לתהות היכן הימים בו אפשר היה לקבל נתיב פנוי לתאוצה בריאה, ובאמת שאני אפילו לא מתכוון לכזה של הרבה קילומטרים. ואז הנתיב השמאלי התפנה ותוך שניות ספורות הגענו ממהירות דו-ספרתית נמוכה ל-235 קמ"ש מפתיעים; מפתיעים, כי חשבתי שתהיה הגבלת מהירות באזור ה-200... אז חשבתי. בכל מקרה לא המשכתי להאיץ כי לא רציתי לאחד אותנו עם מסחרית כתומה מבית פולקסווגן.
צילום: אודי
חמש משאיות עם נגררים
באוטובאן התפניתי להתרשם מעוד מספר דברים – בנהיגה, בתא הנוסעים. התאוצות מעט ברוטליות גם כאשר מאיצים בעדינות יחסית, ויש לזה קסם. עקיפות מבוצעות בקלילות, ואולי בזלזול אפילו. שתי מכוניות? שלוש? חמש משאיות עם נגררים? צא לעקיפה חביבי, יש לך אורווה ענקית עם קרוב לחמש מאות סוסים – וכולם באחת ישעטו החוצה עם פתיחת השער, או עם הדבקת הדוושה לרצפה. ושוב: כל הכוח הרב הזה זמין באופן המיידי ביותר, בלי ריכוך, בלי השהייה.
נוחות הנסיעה סבירה בלבד במהירות בין-עירונית חוקית בארץ הקודש, וזה על אספלט גרמני. במהירות נמוכה המצב פחות טוב, אבל גם זה בסדר; שווה להקריב נוחות בשביל היציבות והריסון הכל-כך גבוהים גם במהירות פסיכית. לא שאני משדל להגיע לשם, רק מציין. המקצוע מחייב.
סביבת הנהג נאה מאוד, מעוצבת באופן עדכני, מבוססת על מסך מרכזי גדול ואיכותי במרכז, תצוגה לבקרת האקלים למטה, לוח מחוונים מוקרן – והיא דומה מאוד לזאת שבדגמים המכובדים האחרים של אודי. קונסולה רחבה ביני ובין שותפי לדרך, וחסרים תאי אחסון בנפח ראוי. איכות החומרים סבירה בלבד ולא מעבר. זאת אומרת יש חומרים נעימים, אבל חלקם לא רכים מספיק ביחס למעמד. משטח פלסטיק בצבע אלומיניום לאורך הדשבורד ועוד משטח פלסטיק מעליו בשחור מבריק, שהוא בתוספת תשלום. איכות ההרכבה בתא טובה מאוד, אולי למעט מצחיית לוח המחוונים, ואיכות הגימור רק בסדר.
צילום: אודי
מאחור, המרחב נאה. מרווחי הברכיים סבירים, אם-כי פחות ממכונית סלון טיפוסית. מרווח הראש יאתגר כנראה גבוהים, וזאת למרות שבסיס המושב נמוך ונוטה מאוד לאחור, על-מנת שהישבן ימוקם נמוך עוד יותר. המרווח לכפות הרגליים פחות מרשים, תוצאה של רצפה נוטה מעלה בחלקה הרחוק. היושבים מאחור יגלו שהמושבים הקדמיים מסתירים מעט את שדה הראייה לפנים, וכי קו המותניים הגבוה מסתיר מעט בצדדים.
קשה להישאר אדיש
אודי GT צפויה להגיע אלינו בסוף השנה. דגם זה מציג שלל יתרונות מרובים לצד חסרונות מועטים. זו התרשמות ראשונית, מוגבלת – הכבישים בגרמניה טובים בהרבה, המהירות המותרת גבוהה משמעותית, תוואי הנהיגה לא מייצג כזה רלוונטי לישראל, נהגנו מעט מדי וגם לא יכולנו לבדוק "צריכת חשמל" כראוי.
צילום: אודי
ובכל זאת.
קשה להישאר אדיש כשרואים את אודי GT. העיצוב הזה, של קופה-סדאן ארוך, נמוך, מודגש, עושה את שלו. והיא, גם, נוסעת מאוד מאוד מהר, ננהגת באופן שיכול גם להלהיב.
אודי GT פורטת על כל הנימים הנכונים. גם בעמידה וגם בנהיגה.
צילום: אודי
