כשמשוחחים עם ג'סי גליקנהאוס, קשה להאמין שהבחור הצעיר, שקופץ מנושא לנושא, ניצב עם אביו, ג'ים, בראש חברה המייצרת מכוניות שנמכרות ביותר מחצי מיליון דולר. מה שמקשה על כך עוד יותר זה המעבר ממה שנראה כמו מציאות למקום שכולו פנטזיה. אבל זה לא, ולמרות שהסיפור פנטסטי, זו אינה פנטזיה אלא מציאות – וזה בדיוק הסוד של גליקנהאוס.
לפני שאנחנו מתחילים לספר על גליקנהאוס, או בשמה המלא 'סקודריה קאמרון גליקנהאוס' (Scuderia Cameron Glickenhaus), הרי הזהרה: "שכחו את כל מה שאתם יודעים על יצרני רכב, ואל תנסו זאת בבית". אחרי הכל, כמה אנשים הגיעו מדף ריק למעמד של יצרן פרטי המשתתף ב-24 השעות של לה מאן בקטגוריה הבכירה.
סיפורנו מתחיל
הסיפור מתחיל בג'ים, אביו של ג'סי. ג'ים נולד ב-1950 למשפחה מבוססת וידועה בעסקי הפיננסים (Glickenhaus & Co), אבל פנה לעולם הקולנוע. ב-1975 ביים את סרטו הראשון, עיקר פעילותו הייתה בשנים 1980-1995 אז הפיק, ביים וגם כתב ל-14 סרטים, ביניהם "אקסטרמינייטור" ו"פרוטקטור".
ג'ים הוא חובב רכב מילדותו, ועם השנים החל לאסוף מכוניות מירוצים שהתייחדו בכך שהן מאוד מיוחדות ומאוד יקרות, וגם הקפיד לנהוג בהן. עוד כאשר היה נער צעיר העריץ את פרארי והגיע לא מעט לסדנת המירוצים של הסוכן האגדי שלה בניו יורק, לואיג'י קינטי. הוא ראה איך הוא משפר את המכוניות ומכין אותן למירוצים. וכאשר ששנים לאחר מכן פנו אליו מפינינפארינה והציעו לו להיות לממן ולהיות מעורבת בפרויקט של "רכב אחד" שיישא את השם "פרארי", הוא לא סירב.
ג'ים בחר בשלדת פרארי אנזו ותכנן עליה, יחד עם פינינפארינה, רכב שעוצב בהשראת סדרה P של פרארי, שהיו אבות טיפוס למכוניות המירוץ המפורסמות בשנות השישים והשבעים. המכונית, שכונתה P4/5, הוצגה בפבל ביץ' 2006. אבל, כאשר ג'ים רצה לבנות גרסת מירוצים, זה כבר היה יותר מדי לפרארי שסירבה שיתחרה בשמה.
ג'ים לקח אולר, הוציא את הלוגו של פרארי, יצר חדש המבוסס על ראשי התיבות של משפחתו, כך נולד הכינוי "SCG", "סקודריה קאמרון גליקנהאוס"; סקודריה (Scuderia), אורווה באיטלקית, היא חלק משמה של קבוצת המירוצים של פרארי.
הפרק הראשון: פגאני, הסיפור מזוויות שלא הכרתם
אלה רק חלק מהפעילויות בה מעורבת החברה, שהתפרסמה גם ביצירת בוט (Boot) – מחווה לבאגי של סטיב מקווין שהשתתף ב'באחה 1000' של 1969. SCG ניצחה עם הבוט במירוץ באחה 2019 וגברה בקטגוריה על ברונקו רשמי של פורד. גליקנהאוס מציעה את הרכב הזה ובמפרט כמעט זהה גם ללקוחות פרטיים.
"אנחנו מאוד שונים מחברות אחרות", אומר ג'סי, הבן של ג'ים ומנכ"ל החברה, "העיסוק שלנו היה תמיד חלום ותשוקה. זה לא התחיל כעסק ואין כאן מועצת מנהלים שתאשר דברים. זה כמו הסיפור של P4 עם פינינפארינה. זה היה פרי שיתוף פעולה בין פינינפארינה לבין אבא שלי, תוצאה של 'אם היית יכול לבנות מה שהיית רוצה, מה היית עושה?' אבי ענה מיד: 'אבנה P4 על שלדה של מכונית-על – והיא תהיה חוקית לכביש'. בזמנו חשבנו להשתמש בשלדה של מזראטי MC12 אבל לא יכולנו לעשות אותה חוקית או לבנות שלדה משלנו. בסוף החלטנו להשתמש באנזו. ומאז אנחנו שואלים את השאלה הזו: 'אם היינו יכולים לבנות משהו, מה הינו עושים?'".
הבוט וההידרוגן
"דברים נולדים כאן באופן כמעט מקרי", הוא ממשיך, "מרעיון שמישהו זורק, אחר מגיב לכך, ואיפשהו בצד אחר של העולם משהו מתלהב ושופך בנזין למדורה. למשל סיפור הבוט שיתחרה בבאחה בהנעה חשמלית עם תא-דלק מימני.
"היינו בבאחה של 2019 כאשר התחרינו עם הבוט, ומישהו שאל 'מה צריך לעשות כדי להתחרות במכונית עם אפס זיהום בבאחה?'. התשובה היחידה כיום היא תא דלק, כי סוללות חשמליות, על משקלן, אינן יעילות בטווחים האלה במירוצים. באותו זמן כתב אילון מאסק בטוויטר שתאי דלק הם מטופשים וגם כתב שהמתלים החדשים בסייברטראק יהיו מעולים בבאחה.
"אז אבי הגיב: 'אתה תביא את הסייברטראק לבאחה, אנחנו נביא את הבוט עם תא דלק ונראה אותך ב-2023'. רק שתבין: אנחנו לא ראינו תא דלק לפני כן, אבי לא פגש במכונית כזו. אבל אנחנו לוקחים אתגרים מוגזמים כדי שיעניקו השראה לאנשים, ובאופן כזה אנחנו יוצרים קבוצה עם תשוקה לרעיונות האלה, והחלום מקבל חיים משלו. מאז נוצר קשר עם שפע גופים ואנחנו נפגשים עם טויוטה כדי לדון בתא דלק למרות שנתחרה בה בלה מאן. אנחנו בונים חלומות ועונים לתשוקה, ולפעמים אנחנו בונים דברים לעצמנו גם כשאין להם היתכנות כלכלית. כך היה כאשר בנינו את P4/5, וכעת הציעו לנו 50 מיליון דולרים עבור הרכב.
"גם הרעיון למשאית עם תאי דלק שמתגלגל כרגע לא היה כלכלי, אבל עכשיו קיבלנו הזמנה מ'סופר גז' קליפורניה שיש לה 5000 משאיות וחברות נוספות מתעניינות בכך. שאלתי אותן: 'למה לבוא אלינו ולא לפורד או ל-GM?' ואלה ענו לנו: 'היינו אצלם והם אמרו שזה ייקח שש שנים והמון כסף'; ליצרנים נדרשים 800 מיליון עד מיליארד דולר לפתח רכב חדש. אנו מוצאים דרך לעשות זאת יותר בזול, כי אנחנו ראשית נכנסים להרפתקאות המטורפות שלנו ואז מושכים סיוע בגלל ההייפ התקשורתי".
ואיך החל הסיפור של לה מאן?
"הדרך ללה מאן הייתה משוגעת באותה מידה. אנחנו כנראה החברה הקטנה האחרונה, 'privateer', המתחרה בענקים כמו טויוטה, וזה הרבה יותר מ'פורד נגד פרארי'. טויוטה התחרתה בלה מאן כל כך הרבה פעמים ועבורנו להגיד שנגיע לשם לקטגוריה הגבוהה ביותר וננסה לנצח זה מטורף. אבל ערבנו בזה את קבוצת סאובר ואת יוסט (שני גופים מנוסים במירוצים ברמה הגבוהה ביותר; א.ש) והנהגים הם ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו אנדרדוג, אבל מנסים לעשות דברים שהם בהרבה מעבר לקבוצת המשקל שלנו, ואנחנו מנסים לנצח בפעם הראשונה. זה יהיה ארוגנטי מדי לומר: 'אנחנו הולכים לנצח', אבל אנחנו מנסים – ואנחנו לא מתחרים ב-LMP2 (הנמוכה יותר; א.ש) אלא ב-LMH (הגבוהה ביותר). אנשים אומרים שעוד 50 שנים זה יהיה 'פורד נגד פרארי' הבא".
הפרק השני: הסיפור של קבוצת בראון GP, שהחלה בכלל כהונדה והיום היא מרצדס...
בוא נעשה קצת סדר. איך הגעתם בכלל למירוצים?
"מבחינות רבות אנחנו בונים מכוניות מירוץ לכביש. זה מה שפרארי הייתה פעם, ואני לא חושב שהיא נמצאת שם היום; היום פרארי עושה יצירות אמנות. קניגסג מביא טכנולוגיה מעניינת, פורשה וטויוטה עושים מכוניות מירוץ נהדרות – אבל איש אינו עושה מכוניות מירוץ לכביש כמונו.
"P4/5 היה חלום ולא עסק. היינו בפבל ביץ' ב-2006 שם חשפנו אותה וכולם התלהבו. אמרתי לאבי 'מה עכשיו?' והוא אמר מיד: 'נעשה גרסת מירוץ'. אנחנו לא מפסיקים עם ההרפתקאות, הלכנו למירוצים ורצינו להתחרות איתה. בלה מאן אמרו שאי אפשר, כי מכונית זו אינה עומדת בתקנות. אז הלכנו לנורבורגרינג והם אמרו שאפשר, וכך מצאנו את עצמינו תוך 18 חדשים במירוצים וראשונים בקטגוריה. עשינו תשעה מירוצי סיבולת ולרוב סיימנו ראשונים בקטגוריה שלנו. הרבה מכוניות לא מסיימות מירוץ, ולנו הייתה רק אחת.
"במקביל אבי אמר 'אולי אני רוצה להקים חברה, אבל אני לא רוצה לנהל אותה בעוד 20 שנים'. אז אמרתי לו 'אל תחפש תירוצים. אם אתה רוצה להקים חברה תקים, ואם תצטרך עזרה אעזור'. ואז פרסמנו ב-2017 תמונות של SCG004 (מכונית מירוצים חוקית לכביש, מעין המשכה של P4/5, מצוידת במנוע V8 מוגדש של GM; א.ש) וקיבלנו 17 הזמנות תוך חודש. אז אמרתי לו: 'OK כעת זו חברה ואני אצטרף אליך'.
"בלה מאן, כאשר פורסמו התקנות לקטגוריית הייפרקאר, אמרתי לאבי: 'זה החלום שלך ויש לך משאבים, זה לא הכסף שלי, ואם לא תוציא אותם, חצי מהם ילכו לממשלה. אתה צריך לבנות את החלום שלך'. פשוט דחפתי אותו לעשות זאת. פרסום תקנות הייפרקאר היה ברגע קסום בזמן; המכוניות שלנו יהיו האחרונות עם מנוע בעירה בלבד שיתחרו, אלה יציינו זה סוף תקופה, וזה חלום. בנינו קרדיט רב במירוצים ברינג, אבל כשאתה אנדרדוג קיצוני ואומר משהו ממש תלוש, לא מאמינים לך. שנים לא האמינו שנעשה משהו תחרותי – אבל אז הודענו על שיתוף הפעולה עם סאובר ויוסט.
"ואז פתאום טויוטה שולחת מרגלים למסלול שבו התאמנו, הטון משתנה, ועדיין יש אנשים שאומרים 'הם לא יודעים מה זה לה מאן'. אבל בטויוטה יודעים שאנחנו יודעים. במבחן הראשון עשינו 30 הקפות, בשני 100 הקפות, אנשים שמבינים במירוצי סיבולת יודעים שזה לא פשוט".
התגלגלתם לא מעט עד שמצאתם את המנוע הנכון ללה מאן. מה קרה?
"בחוקים יש הגבלות להספק, התחלנו לעבוד עם אלפא ואז המכונית גם החלה להיראות כאלפא. בהתחלה דובר על נתונים מאוד גבוהים, וידענו שאין מנוע שייצר 870 כ"ס במירוץ 24 שעות, ואלפא אמרה לנו שאין סיכוי שנוכל לעשות זאת. אז למשך כמה חודשים הייתה לנו מכונית בלי מנוע; בטויוטה המערכת ההיברידית יכולה לספק הספק כולל כזה.
אז מצאנו את פיפו (PIPO; חברה צרפתית שהתמחתה בייצור מנועי ראלי חזקים עבור פורד ופיג'ו; מספקת לגליקנהאוס מנוע 3.5 ליטר V8 כפול-מגדשים; א.ש). בסופו של דבר ההספק הנדרש הוא 670 כ"ס, המנוע שלנו הרבה יותר חזק כך שאנחנו לא מותחים אותו. אנחנו יכולים לעשות 48 שעות בלי בעיות, וזה אומר שאנחנו במקום טוב".
איך זה לעבוד עם אביך?
"יש לי כוחות מסוימים ולו כוחות אחרים ומצאנו איזון. היו לנו המון הרפתקאות ביחד בסרטים, בוול סטריט, וגם כאן. אבי הוא חובב רכב נלהב, הוא יכול להיות בתערוכות ולדבר שעות על כך עם ילדים, הוא אוהב את הסיפורים ואת ההיסטוריה. אני לא חושב שהוא נהג אי פעם במכונית מבלי שרשם לעצמו דפים עם הערות איך לשפר אותה, והוא טוב במציאת אנשים ובמתן השראה להם. הוא אחד האנשים הבודדים שיכול להסתכל על התמונה הגדולה, על החזון ויחד עם זאת לקרוא חוזה ולתקן פרטים קטנים. אבי מוצא דרך שהדברים יקרו, היא אולי שונה מזו המקובלת. אבל אנחנו נעים בה מאוד מהר. הוא מפרסם כל פרט, כל טעות, כל תאונה ברשת, והוא מכיר כל אחד בצוות. אם הצוות עובד באמצע הלילה הוא שם. הוא אוהב נהיגה והוא נוהג בכל האוסף שלו".
כמה אנשים עובדים בחברה?
"יש מעט מאוד עובדים. שבעה: אבי, אני, שני מהנדסים ושלושה מכונאים. אבל אנחנו עובדים עם הרבה שותפים וספקים שונים. אבי ואני אפילו מטפלים בניו מדיה".