גם אם אתם חובבי רכב מושבעים יש סיכוי שמעולם לא ראיתם מכונית של 'סינגר אוטומוטיב דיזיין'. גם אם אתם ממש מתמצאים, חלקכם מן הסתם לא שמע על הסדנא שהוקמה ב־2009 על־ידי רוב דיקינסון (Rob Dickinson).
סדנת העיצוב של סינגר מתמחה בשינוי פורשה 911 מדגם 964 (1989-1994) לפורשה 911 של סינגר — לדעת רבים, היצירה המושלמת מסוגה. ויש ליצירות האלה מחיר, לקראת ואף מעבר למיליון דולרים.
מעשה והשראה
בסינגר ישפרו את ה־911 הישנה בהתאם לטעם ולשאיפות — ירכיבו מנוע בוקסר 3.8 ליטר או 4.0 ליטר 6 צילינדרים לאחר ששופר בעזרת קוסוורת' (300-390 כ"ס); יחליפו מכלולי שלדה ככל שתרצו; ישנו חלקי מרכב מרגילים לכאלה מסיבי פחמן; יצבעו את הרכב כך שייראה חדש שאין שני לו; יחדשו את פנים הרכב גם מהיסוד. כל אלה ואף עוד — ככל שיש לכם כסף וגם סבלנות.
צילום: סינגר
סינגר? השם הוא מחווה כפולה. האחת לנורברט סינגר, המהנדס של פורשה שהיה אחראי לכמה ממכוניות המירוץ המצליחות ביותר של החברה, (כולל 935 שהתבססה על מקורית מדגם ה־911); השנייה היא שדיקינסון עצמו היה חבר וזמר (singer) בלהקת קתרין וויל, להקת רוק בריטית מצליחה שפעלה בשנות התשעים. דיקינסון, אגב, הוא בן דודו של ברוס דיקינסון, הזמר של איירון מיידן. השילוב של אהבת מוזיקה ואהבת מכוניות בהחלט מוכר לי (אלי שאולי הוא חבר להקת פונץ'; העורך), ולכן כאשר אליק פרומצ'נקו הציע לי להצטרף למפגש זום עם דיקינסון קפצתי על ההזדמנות, למרות השעה הלא־נוחה שהכתיב שעון לוס אנג'לס.
לקראת סיום אמר דיקינסון שתמיד רצה להופיע בישראל, ואיכשהו זה לא יצא "רדיוהד חיממו אותנו לא פעם, ואני יודע שהם הגיעו די הרבה לישראל"...
צילום: סינגר
ההתחלה
"התאהבתי בפורשה 911 כשהייתי בן חמש, ונדרשו עוד ארבעים שנים כדי להקים את סינגר", פותח דיקינסון את המפגש המקוון. "הייתי מאוהב בה הרבה זמן. ראיתי אותה לראשונה בדרום צרפת, לשם נסענו עם הורי כל שנה. נסענו הרבה בכבישים וכך פגשתי במכוניות באווירה הנכונה. באוגוסט 1970 פגשתי ב־911 בפרובנס והיא נראתה לי מוזרה ושונה מכל מכונית אחרת עם המנוע מאחור והחיוך מלפנים.
"זו הייתה מכונית שתמיד ידעתי שארצה לקנות, ועשיתי זאת ב־1995, כאשר רכשתי מכונית מדגם 1987 בעקבות קריירת הרוקנרול שלי. אותה קנייה הביאה לעוד 911 מדגם 1973 שהשקעתי בה הרבה כדי להביאה למצב חדש. נוצר אצלי צורך לשפר אותה כי ידעתי איך, אבל לא רציתי לפגוע במקוריות שלה. אז מכרתי אותה וקניתי 911 אחרת, ואותה שיפרתי בעזרת הרוח החופשית של קליפורניה, הרבה גראס ואווירה.
צילום: סינגר
"המכונית הזו הייתה ההתחלה והיא הייתה מפורסמת בעיר. אז הבנתי שאם כל־כך הרבה אנשים אוהבים את המכונית ואת הדרך שבה שיפרתי אותה יש כאן משהו. החלטתי שה־964 מרכזת את המיטב שב־911, וכאן נולד הרעיון שאפשר לשפר ולשפץ אותה כמו שפורשה היו עושים בעצמם".
אתה מדבר על ה־911 הצהובה...
"המכונית שבניתי אז עוד לא הייתה סינגר. למעשה רציתי רק לעשות 911 שלי. אז קניתי מכונית משנת 1969 מהאנס לאפין (מעצב של פורשה בזמנו, עובד כיום בג'נסיס; בנו של אנטולי "טוני" לאפין, האחראי לעיצוב בפורשה מ־1969 ל־1989; א.ש). היא הייתה צהובה ולא אהבתי זאת תחילה. אבל התאהבתי בה ושיפרתי אותה ל'קפה רייסר' (שם גנרי, שמקורו בבריטניה משנות השישים, וציין אופנועים ששופרו על־ידי בעליהם למאוצים קצרים; א.ש). במקום מנוע 2.0 ליטר שמתי מנוע 3.0 ליטר, תיבת הילוכים חדשה, חישוקים של פוקס. הפשטתי את המכונית ושמתי קשת התהפכות כמו זו שהייתה אז ברשימת התוספות של פורשה.
צילום: סינגר
"הפכתי אותה למכונית מסלול שמתאימה לכביש. זו הייתה מכונית שחגגה את הקטלוג הספורטיבי של פורשה באותן שנים, זה שאפשר להפוך את ה־911 למכונית מרוץ. היה לי כבר ניסיון, וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות. מה שיפה הוא שקל לשים במכונית הזו מנוע גדול וחזק וזה התאים לרוח בדרום קליפורניה.
"כשהגעתי לקליפורניה להקלטות מניו יורק האווירה שם גרמה לי להתאהב בסצנת ה'הוטרוד' ובתרבות. הרוח הזו של בניית אותה 911 שהרבה קראו לה 'פרנקנשטיין', מכיוון שכל מרכיב הגיע מתקופה אחרת. הרגשתי שיש אפשרות לקחת את הרוח של המכונית ולעשות ממנה משהו טוב עוד יותר. וחשבתי: 'אם יהיה לי יותר כסף, מה ניתן לבנות עוד יותר טוב?' וזה הפך דיבוק. כך נולדה סינגר".
האם באמת היית צריך לעבור ללוס אנג'לס לשם כך?
"לא הייתי יכול לעשות זאת באנגליה. התאהבתי בשנות ה־90 בלוס אנג'לס, במזג האוויר, האווירה, האנשים, התרבות והמכוניות. הגעתי לכאן בשנות האלפיים מתוך הנחה שזה יהיה הבית שלי. גדלתי בירמות', אבל רציתי שמש ואופטימיות ואנשים שמעודדים יצירתיות. זו לא אנגליה".
צילום: סינגר
מה סוד הקסם של ה־911 ?
"זו מכונית אמיתית וכנה שאינה יומרנית. העיצוב שלה ישיר ונכון לפלטפורמה שלה: מכונית עם מנוע אחורי, שימושית ובעלת מרחב. יש כאן כנות ובנייה איכותית ותכונות אלה הציתו את אהבת הציבור כמו שקרה עם החיפושית בזמנו. וכשמכונית הופכת ליותר מכלי תחבורה או אמצעי להראות את הכסף ומתפתחים עימה יחסי חברות, אז היא נהיית אייקונית".
ומאיפה ההבנה העמוקה במכוניות?
"למדתי עיצוב מכוניות ועבדתי בלוטוס. ב־1990 הייתי צריך להחליט אם להמשיך בתעשיית הרכב או להיות כוכב רוק... אבל אהבתי למכוניות גדלה. זו הייתה הבריחה שלי.
"עבדתי בלוטוס עם סימון קוקס שהמשיך לקאדילק, עם ג'וליאן תומפסון, כיום האחראי לעיצוב ביגואר, ועם פיטר סטיבנס שעיצב את מקלארן F1. זו הייתה תקופה נהדרת ולמדתי שם הרבה, למרות שעבור החברה אלה היו זמנים קשים. עבדתי שם על האלאן הנעה קדמית ועל כלים של איסוזו.
צילום: סינגר
"סינגר הייתה רעיון מאוד שונה ולא מוצר של ועדות של יצרנים. העובדה שאנגלי מוזר מקליפורניה מעז להציג את ה־911 הכי טובה. ההעזה הזאת היא חלק מזה".
האם יש משהו שהבאת מהקריירה המוזיקלית?
"הצורך להתבטא. סינגר הייתה עבורי דרך להתבטא. איך אני רוצה שהחברה תתנהל ואיך שהמכונית תראה. לשאוף למצוינות וליצור את הגרסה המוחלטת למשהו. לשפר משהו עד למקסימום. זה כמו הניסיון ליצור את השיר הטוב ביותר. זו פילוסופיה שיכולה לעבור לדברים רבים: שהמצוינות היא ההשראה ולא משנה אם התוצאה יקרה.
"אנחנו מגשימים את הפילוסופיה שלנו דרך מכוניות של אחרים. מכוניות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, ואנחנו כעת בודקים לאן פילוסופיה זו יכולה לקדם אותנו".
צילום: סינגר
ובאמת, לאן תתפתחו?
"בעתיד הנראה לעין נמשיך לחגוג את המותג פורשה, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בתחום זה ולא נעזוב אותו. אבל נמצא דרכים חדשות ומעניינות ונציג רעיונות חדשים בקרוב. התכנית היא להציע מגוון שירותים ותפריטים שיחממו את ה־911.
"אנחנו מסתכלים כרגע מעבר ל־911, והייתי רוצה לחשוב שלסינגר יש DNA דרך הדברים שלמדנו לעשות. למשל, מהשיתוף עם קבוצת וויליאמס בפורמולה 1 למדנו הרבה על משקל קל. למדנו הרבה על עבודה עם חומרים, על דינמיקה של מכוניות וגם על תחושות. עבדנו על כל אלה עשור עם ה־911".
האם המשך הדרך צריך להיות עם פורשה?
"זה יכול להיות הכל. ראינו נעלי ריצה שכונו 'הסינגר של הנעליים' ודירה ששופצה בהוליווד בהשראתנו, בזכות שני ארכיטקטים שהם מעריצים של סינגר.
צילום: סינגר
"כשהתחלתי ידעתי מה טוב, והייתי בטוח שבגלל הניסיון שלי והידיעה שאם פורשה עשתה זאת בעצמה זה נכון, וגם דרך ההבנה איך היא הייתה עושה זאת. ההרגשה היא שאם זה נכון, אז זה נכון, אנחנו בוחרים רק בדברים שתואמים את הטעם שלנו ומחליטים מהלב ומתשוקה. את ה־911 ידעתי שיאהבו כי אני אהבתי אותה וזו דרך החברה. יש לי חבר שמעצב 'סופר יכטות' שפנה אלי ואמר שהעולם מוכן ליכטה של סינגר, אבל אני עדין לא מוכן. זה לא מה שמעניין אותי כרגע. אבל זה לא אומר שאנחנו תקועים".
כמה עולה לקבל מכונית שטופלה בסינגר ?
"המחיר הממוצע שלנו הוא כ־700,000 דולר וזה מדהים ויקר מאוד. בוודאי לילד שגדל עם הורים שהם מורים. אמא שלי שואלת אותי תמיד בדאגה 'אתה בטוח שזה שווה כל כך הרבה?'. ואני אומר לה: 'זה שווה כפול'. אבל המכוניות שלנו שומרות על המחיר. כל המכוניות ששיפצנו תמיד היו שוות יותר ממה שהלקוח שילם במקור. אלה הרגעים שאתה מבין שיש לך חברה.
צילום: סינגר
"מכונית שלנו החליפה ידיים לאחרונה במיליון דולר והיא עלתה ללקוח 600,000 דולר. למדנו לעבוד עם הלקוחות והם היום כמו משפחה. זו רוח הרוקנרול שיש בסינגר ואין בחברות אחרות. אנשים אומרים שאנחנו מאוד טובים והם הפרסומת שלנו. התנהלנו באופן צנוע ואנחנו רק בהתחלה".
כמה מכוניות אתם משלימים בשנה?
"אנחנו כרגע עובדים קשה כדי לקצר את משך העבודה על רכב. אנשים מחכים לפעמים שלוש שנים למכונית וזה מוגזם. אנחנו מנסים להגיע לתהליך נכון יותר שיהיה גם מהיר יותר וגם איכותי יותר. אנחנו צריכים ללמוד איך לצפות ביקושים ולאמץ תהליך יותר מתקבל על הדעת כדי לשפר מספיק מכוניות.
"כרגע הקצב הוא 25-30 מכוניות לשנה ואנחנו צריכים לשפר זאת כדי להגיע להמתנה של שנה עד שנה וחצי".
צילום: סינגר
עם חברה כמו סינגר איך אתה מסתכל על העידן החשמלי?
"אנחנו חיים בתור הזהב, מתנסים ביהלומים האחרונים של מנועי הבעירה, כמו למשל מנועי V12 של פרארי שפותחו על־ידי מהנדסים גאונים. כל זה יתחלף וגם זה מרגש. התהליכים שחשמל יביא לעיצוב ולתכנון המכונית מרתקים ויתנו לחובבי הרכב הרבה מקום לתשוקה.
"אנחנו בסינגר באים מהעידן הישן של מנוע בעירה, אבל מתקדמים ומנסים להבין את האופציות שלנו. אנחנו חושבים ובודקים ומתרגשים מהעידן הזה".
מתי היה הרגע בו הבנת שהצלחת?
"אני עדיין לא בטוח שאני מצליח. אנשים יצירתיים יוצרים ואין להם תחושת ניצחון גם אם מכרנו מכונית בשני מיליון דולר. אני לא יודע לאן אני הולך, אבל אני לוחץ במלוא הכוח על המצערת, כי אני יודע שלא תמיד יהיו לי אנרגיה, מרץ ויצירתיות כאלה. מעולם לא דמיינתי הצלחה כזו, אבל אני תמיד מרגיש שאין היגיון בלחגוג ניצחון אלא לחפש את ההמשך".
צילום: סינגר
