וולוו החדשה, לאחר שהציגה את הדור השני של דגמי הפנאי XC90 ו־XC60 ב־2014 וב־2016, הוסיפה ב־2017 דגם חדש, קומפקטי:
וולוו XC40. דגם זה הגיע אלינו באמצע 2018 והביא עמו רוח צעירה לסגמנט, בעיקר להיצע המותג; עיצוב רענן, מולטימדיה אורכית א־לה טאבלט, חומרים ממוחזרים. רכב הפנאי הזה נמצא על־ידינו מוצלח לכשעצמו, בוודאי ביחס לתמחור, והוא ניצח את המתמודדים שלו מבין מותגי היוקרה בכל עימות אפשרי.
נעים להכיר
וולוו הוסיפה ב־2018 להיצע המנועים שלה, שכלל רק טורבו־בנזין 2.0 ליטר 4 צילינדרים ברמות הספק שונות (גם בגרסאות ההיברידיות), גרסה צנומה ברבע — 1.5 ליטר, 3 צילינדרים. גרסת כזאת הגיעה לכאן ב־2020, היא כיום היחידה בהיצע המקומי והנה היא כאן: 163 כ"ס, רמת גימור 'מומנטום', 223,000 שקלים.
צילום: נועם עופרן
האבזור עשיר וכולל: מפתח חכם, תפעול חשמלי לדלת תא המטען ולמושב הנהג עם 2 זיכרונות וחימום המושבים הקדמיים, בקרת אקלים תלת־אזורית, גג פנורמי, מצלמת נסיעה לאחור כולל חיווי קרבה, צימוד סלולרי, משטח טעינה אלחוטי. ברמת הגימור הנבחנת, מערכות הבטיחות המתקדמות כוללות בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, עמעום אורות אוטומטי, תיקון סטייה מנתיב, ערנות נהג, זיהוי תמרורים.
כאילו לא חלפו להם שלוש וחצי שנים
העיצוב נשאר נהדר ומודרני דיו, אם כי הרכב עדיף בשני גווני מרכב ופחות לטעמי בשחור המלא שקיבלנו. סביבת הנהג נראית מצוין, אם־כי פחות מלהיבה, גם כי התרגלנו וגם כי פגשנו הרבה חדשים שהלכו באותה דרך. איכות החומרים סבירה, בדיפון הדלתות חומרים ממוחזרים אמנם, אך אלה אינם נעימים למגע. איכויות הגימור והרכבה טובות. לוח המחוונים מוקרן, עם מחוונים קלאסיים ומסך המולטימדיה עם הנדסת אנוש סבירה, אך כזאת שמצריכה הבנה. השליטה קלה, אחרי שלומדים, עם דפדוף בתפריטים שמאלה/ימינה וגם מעלה/מטה והחלוקה ברורה. הבעיה הקטנה שהצג אינו צבעוני, הגדולה יותר שנדרש ריכוז והתבוננות בצג — וזה ממש לא טוב בנהיגה. בקרת האקלים נשלטת דרך המולטימדיה, אך מוצגת באופן קבוע בתחתית המסך.
צילום: נועם עופרן
אישית אני אוהב שבוולוו אשכרה הקדישו מחשבה ויצרו פתרונות שימושיים — בתא הכפפות וו נשלף, מקום לעט; תא קטן נשלף בחלל שבין המושבים הקדמיים, ליצירת נפח רב יותר כשצריך.
מושב הנהג נוח וריפוד הבד הדו־גוני נאה (7000 שקלים לריפוד עור). התמיכה הצידית סבירה וכך גם התמיכה לגב התחתון (שליטה חשמלית בשני המושבים). תנוחת הנהיגה טובה, המרחב ראוי לכל כיוון וגם הראות החוצה סבירה, גם תודות לרווח בין מראות הצד לקורות הקדמיות.
המושבים מאחור סבירים בנוחותם, מעט קצרים, תמיכת הירכיים אינה אידיאלית וזווית המסעד ממש טובה. המרווח לברכיים על גבול הסביר, כך גם לראש ולכפות הרגליים (לאלה חסר מעט מקום לצדדים מתחת למושבים הקדמיים). הראות החוצה נפגמת מעט בגלל קו חלונות גבוה, אבל יש שימצאו פיצוי בדמות הגג הפנורמי הגדול.
צילום: נועם עופרן
בתא המטען (460 ליטר) תאורה חלשה בסף ההטענה, להקלת הגישה במקומות חשוכים, רצפה מודולרית הניתנת לצמצום כדי שדברים לא יעופו וגם שני ווי תלייה ושניים לעיגון, תאורה כפולה, שקע 12 וולט וגלגל חלופי (לא בגודל מלא).
סביר. הרבה סביר
נוחות נסיעה בעיר סבירה בהחלט, כל עוד לא מדובר בשברים חדים למיניהם. פסי האטה גבוהים ואלימים נספגים בצורה סבירה כל עוד המהירות סבירה. נוחות הנסיעה בכבישים הבין־עירוניים טובה מאשר בעיר. בידוד הרעשים סביר ביחס למקובל בסגמנט, ברעשי הצמיגים, הרוח או המנוע.
צילום: נועם עופרן
נוחות נסיעה בשביל סבירה אף היא, נפגמת רק בבורות או במהמורות חדות, אז נשמעת גם חבטה לא נעימה. בקצב סביר הרכב צלח לא מעט מתארים באופן נאה, ולא נחבט פעם אחת בגחון. בכביש המפותל ניתן להגיע לקצב ראוי, גם בזכות זוויות הגלגול מתונות והרכב מעניק רמת ביטחון ראויה לנהג.
התכנסנו לכבודו
לוולוו XC40 בגרסת T3 מנוע טורבו־בנזין 1.5 ליטר 3 צילינדרים המייצר 163 כ"ס ו־27 קג"מ ב־1500־3000 סל"ד. התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים וההנעה קדמית. משך התאוצה ל־100 קמ"ש 9.6 שניות והמהירות המרבית, כמו בכל דגמי וולוו, מוגבלת ל־180 קמ"ש.
הביצועים בחיי היומיום ראויים, ובנהיגה בקצב ראוי אין מחסור בכוח. תאוצות במהירות תלת־ספרתית סבירה למכוניות שאינן מסגמנטים של יוקרה, פחות מהרצוי בוולוו עדכני. אין רעידות שמגיעות לתא הנוסעים, כתוצאה מוויברוץ של מנוע תלת־צילינדרי שפחות מאוזן מכזה עם ארבעה צילינדרים וזה אחלה, אבל שילוב התיבה והמנוע אינו מושלם; לחיצה הגונה על דוושת התאוצה לעקיפה או בנהיגה הררית, תגרום להורדת הילוך (כצפוי), אלא שזו לא תמיד נעשית בצורה מעודנת, וכאן הציפייה שהדבר ייעשה בנועם.
צילום: נועם עופרן
שיוט במאה קמ"ש נעשה ב־1750 סל"ד, מתכון מוצלח לחיסכון בדלק. ואכן, הצריכה בתוואי המבחן הייתה 11.6 ק"מ/ל', ובשיוט בין־עירוני 14 ק"מ/ל'.
לא מושלם, ועדיין
וולוו XC40 הוא רכב פנאי קומפקטי ראוי — עיצובו מרשים ומהיפים בסגמנט, סביבת הנהג מתקדמת ועשויה היטב, הוא עשיר באבזור ורמת הבטיחות שלו גבוהה, נוחות הנסיעה סבירה, היכולת הדינמית שלו טובה. מנגד, יחידת הכוח המשרתת את הגרסה הזו אינה מצטיינת — לא בקצב, לא באופן ההתנהלות.
מול אלה עומד המחיר, 223,000 שקלים; ביחס לדגם של מותג יוקרה, מול המתחרים ובהינתן היתרונות, זו הצעה הראויה לעיונו של מי שמחפש דגם כזה.
צילום: נועם עופרן
