מאחר וזו מכונית חשמלית הגריל הפעור לא באמת נועד לקירור, ומשמש למעשה כאלמנט אווירודינמי – האוויר נכנס מהסבכה ויוצא מאיזור מכסה האין-מנוע לשיפור כוח ההצמדה, בדומה ל-S Duct שהוצג לראשונה בפרארי 488 פיסטה. פרט עיצובי מעניין נוסף הוא שתא המטען נפתח יחד עם החלון האחורי, במבנה נוצ'בק שמשפר את השימושיות.
בניגוד לעיצוב החיצוני, תא הנוסעים של הקונספט קונבנציונלי יחסית – מה שמחזק את הרושם שזהו קדימון לרכב סדרתי; ישנם שלושה מסכים שהגדול ביניהם הוא בגודל 16", מוט הילוכים שבנוי כמו ידית אקדח וכפתור התנעה מאחורי נצרה – כמו במטוס קרב. או בלמבורגיני.
דודג' לא חולקת פרטים לגבי יחידת ההנעה, פרט לכך שמדובר בפלטפורמת 800 וולט (ככל הנראה אותה אחת שתשמש גם את מזראטי קוואטרופורטה הבאה ואת מכונית הסלון העתידית של אלפא רומיאו) שתציע הנעה כפולה ותהיה מהירה יותר מצ'ארג'ר הלקאט הנוכחית (עוד עניין שמחזק את הסברה שמדובר ביחידת 800 פלוס כוחות הסוס עליה מדברת מזראטי). בורר מצבי הנהיגה כולל מצבי דריפט, דראג, דונאט וסלאם, וישנו כפתור אוברבוסט לתוספת כוח בו ניתן להשתמש בכל עת.
עד כאן הכל (יחסית) סטנדרטי, אולם הדייטונה מציעה שני פריטים לא שגרתיים; הראשון הוא תיבה מרובת הילוכים. לא ברור אם מדובר ביחסי העברה אמיתיים כמו בפורשה טייקאן או בחלוקה מלאכותית, אבל נראה שמהנדסי דודג' מנסים להעניק ללקוחות את תחושות המוכרות ממכוניות השרירים הנוכחיות; הפריט השני הוא מערכת פליטה שמייצרת צליל אמיתי, שמתקבל דרך מערכת צינורות מתוחכמת ולא מסתם רמקולים שהותקנו באגזוז מלאכותי.
המערכת כוללת מספר צינורות ותאים ומזרימה דרכם אוויר כדי לייצר צליל – כמו כלי נשיפה או אורגן בכנסייה. צלילי המערכת משתנים בהתאם מהירות, מצב מצערת ועוד, ומסוגלים להגיע עד ל-126 דציבל – בדיוק אותה כמות רעש שמפיקה הלקאט מונעת בנזין.
דודג' לא מדברת על ייצור של הדייטונה, אבל מבטיחה שמכוניות שרירים חשמליות בהשראתו יושקו עד 2024. לי זה מזכיר את השיר המפורסם של REM: זהו סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו, ואני מרגיש בסדר...