ג'נרל מוטורס הזמינה אותנו כדי שנתרשם מדגמיה החדשים – אלה המוכרים ואלה שהם ממש חדשים – גם כדי שנכיר את הדרך החשמלית החדשה שלה, גם שנחווה את הנהיגה האוטונומית שהיא מציעה באחדים מדגמיה, גם כדי שנתרשם מהכלים הענקיים שיש לה ונחווה את אלה עם רמות ההספק הסופר-גבוהות. כל אלה ואף עוד ביומיים.
תכנית האוטונומיה
ביציאה מהמלון המעוצב שבעיירה המנומנמת־מפוארת ברמינגהם שבפרברי דטרויט, הקולגה שאתי ואני מגלים כי אנחנו אלה שננהג את ה־GMC סיירה למפגש, והסיבה לכך היא שכך נוכל לחוות את 'סופר קרוז' – נהיגה אוטונומית מבית ג'נרל מוטורס.
ג'נרל מוטורס הכריזה ב־2013 על תכנית לנהיגה אוטונומית, ומאז ספטמבר 2017 היא מציעה אותה בפועל, כאשר הדגם הראשון הוא
קאדילק CT6. אותה יכולת אוטונומית אפשרית רק בכבישים ממופים בצפון אמריקה – וכיום מדובר ב־400,000 מיילים (644,000 ק"מ) – ומחייבת את הנהג להישאר במקומו כאשר מבטו מופנה לכביש.
צילום: יצרן
ובכן, גם בדטרויט יש כבישים בהם ניתן להפעיל את המערכת, ואז הרכב עושה הכל. לחיצה על כפתור, בחלקו העליון של גלגל ההגה נדלק אור ירוק והרכב לוקח פיקוד. אם הוא לא בטוח, נדלק אור כחול, אם נדלק אור אדום, על הנהג לתפוס פיקוד. אנחנו כבר התרשמנו ממערכת זאת (אוטו 391) בדיוק לפני ארבע שנים, אבל המערכת כיום משויפת יותר והנהיגה במרכז הנתיב טובה על גבול השלמות. בפועל, אם קובעים את המהירות בבקרת השיוט ל־140 קמ"ש, הרכב "ישאף" להגיע למהירות זאת, אך מגבלות התמרורים ימנעו זאת ממנו, ועם זאת כאשר הוא מגיע לרכב איטי מדי לפניו, הוא יאותת עצמונית וגם יעקוף ואז יחזור. והוא עושה את זה נהדר.
ג'נרל מוטורס היא ללא ספק מהמובילות בנהיגה אוטונומית. לדבריהם, הם כבר מוכנים לרמה 4, ושדה הניסויים המוכר יותר כ'סאן פרנסיסקו', לימד אותם כל כך הרבה עד כי מסתובבות שם מוניות אוטונומיות לחלוטין (שברולט בולט החשמלי). שדה הניסויים הזה לימד גם את הסביבה; רוכבי קורקינטים חשמליים עוקפים את הרכב האוטונומי הזה ומפגינים כי יש להם ביטחון בו.
צילום: יצרן
ועדיין הבעיות רבות. לדוגמה, יותר מ־20,000 כבישים בארה"ב אינם ממופים, באחרים נעשים שינויים. אנשי ג'נרל מוטורס מציינים כי הם מנסים ללמוד גם את הנהגים, שכן בכל מדינה הנהגים מעט שונים בהתנהלותם. יש מדינות בהן הנהגים מגיבים במהירות לאור ירוק ברמזור, יש כאלה שלא, וכך גם ביחס להמתנה בתמרור עצור ועוד כיו"ב. בנוסף, בכל מדינה חלק מהחוקים שונים; יש כאלה בהן מותר לפנות ימינה כאשר הרמזור אדום, יש כאלה שלא.
מסלול, מכוניות
מסלול הניסויים של דטרויט נבנה בשנת 1924, ומשתרע על שטח של 20,000 דונמים. בתפריט: מסלול עפר ובו מספר אתגרי שטח לא ממש מאתגרים, ורצועת אספלט גרועה במיוחד, שאורכה חמישה קילומטרים – והיא גרועה בכוונה, כדי שנוכל להתרשם מפעולת המתלים. סוללת הכלים עצומה ומכיוון שאנו על מסלול הניסויים בו נוסעים לא מעט כלים שלא נחשפו או גרסאות מיוחדות שלא הושקו, המצלמה בסלולרי מכוסה במדבקה למען לא נתעד.
צילום: יצרן
בשטח, יש לנו האמר חשמלי,
שברולט סילברדו ZR2 ו־GMC סיירה AT4X שהוא אחיו התאום של אותו סילברדו, ובאותה גרסה בדיוק. בכביש, ישנם קאדילק ליריק ושברולט בולט החשמליים, כל סדרת V של קאדילק, גרסאות הביצועים של
אסקלייד,
CT5 ו־CT4 – ועל האחרון נאלצתי לוותר מפאת הזמן הקצר. וכן, ויתרתי גם על קורבט. ככה זה, אני מנסה להתרשם באופן מקצועי על־מנת להעניק לכם מידע ראוי, ומוכן לוותר על ההנאות שלי. מקווה שתעריכו את ההקרבה.
האמר SUT EV
האמר כבש את לב כולנו כאשר היה אחד הכוכבים הגדולים של מלחמת המפרץ אי־אז בתחילת 1991, והוא גם כבש את ליבו של אחד הכוכבים הגדולים של הוליווד. לאותו האמר היה כידוע מרכב רחב במיוחד, מרכז כובד נמוך וגלגלים עצומים – הוא היה השוורצנגר של רכבי השטח, ואותו שוורצנגר מקורי, כך הסיפור, הוא שגרם ליצרן דאז, AM ג'נרל, לייצר גרסה אזרחית (ב-1992).
צילום: יצרן
בכל מקרה, הפעם האמר מיוצר בגרסה אזרחית בלבד ומחושמלת, עם שלושה מנועים להספק כולל של 1015 כ"ס ומומנט לא סביר של 1589 קג"מ. ההנעה כפולה, ההיגוי כפול (עד 10 מעלות לגלגלים האחוריים), למתלים קפיצי אוויר. ואם להאמר המקורי נדרשו 19 שניות כדי להגיע ל־100 קמ"ש, זה החשמלי מגיע ל-97 קמ"ש (60 מייל/שעה) ב־3 שניות. נוחות הנסיעה של ההאמר פשוט מעולה.
נכון, רוב המתאר היה שביל כבוש זרוע אבנים, אך בחלקו האחר היה משטח עם גבעות בינוניות, ואת המתארים האלה הוא צלח בצורה כל כך מרשימה, כאילו והעלים אותם. אותם קפיצי אוויר יחד עם גלגלים הענק הם בסיס טוב, וההיגוי האחורי גורם לשכוח את ממדיו של המפלץ הזה ולחשוב שהוא קטן בהרבה.
צילום: יצרן
אופי המנוע החשמלי ונתוניו הסופר־מרשימים, בנוסף לאפשרות לנהוג בדוושה אחת, גורמים לכך שהכל קל כל כך. עלייה תלולה זה שטויות, בטח כשמוסיפים לזה מערך מצלמות כל כך איכותי, החל ממעוף ציפור ובעיקר בשילוב המצלמה המכוונת קדימה, תחת הגלגלים הקדמיים, וכך שגם אם רואים רק שמיים, מבט במולטימדיה מאפשר לראות אם בתוואי ההתקדמות ממתינות הפתעות.
כשנכנסתי להאמר גיליתי שאני מקבל אותו עם מדריך. זאת החבילה. מפה לשם, הוא בעיקר ביקש בשפה ציורית שאנהג באופן ראוי, ואני הסברתי לו שאני לא הטיפוס שמתפרע. ובאמת שלא, ורק בסוף הנהיגה שמתי את ההאמר הזה על הצד לרוחב העיקול הרחב ביותר.
צילום: יצרן
משם ללכת כבר לא היה הרבה. בכל מקרה, לחיצה הגונה אך לא מוגזמת על דוושת התאוצה, תגרום לרכב להחליק בכזאת קלילות נשלטת. נהדר. ואיך התחושה שאלף סוסים מנסים לשעוט קדימה כשהם סוחבים ארבעה טון משקל? בואו רק נגיד שהאף מתרומם מעלה והרכב מאיץ בהחלטיות ובמהירות. זו אינה תאוצה של בחילה, ואולי זה לא קרה כי אכלתי בבוקר. וכן, לא מקבלים נתון של שלוש שניות כשהרכב על משטח עפר.
בכל מקרה, ההתרשמות הסופר־קצרה מההאמר החשמלי היא שהוא מעולה. ממש כך. אוהבים או לא אוהבים הנעה חשמלית – לא באמת מעניין. נכון, מסלול "הבדיקה" שקיבלנו לא יאתגר רכב שטח אמיתי שנמכר היום, וגם אותו אפילו כאשר הוא אינו בהנעה כפולה... אבל קל היה להבחין כמה ההאמר הזה עושה זאת בקלות. בהחלט ייתכן שהמילה הנכונה היא זלזול.
צילום: יצרן
שברולט סילברדו ZR2
סילברדו הוא דגם שכולם מכירים בארץ, אבל לא בגרסת ZR2 המתהדרת במנוע בנזין 6.2 ליטר V8, מתלים עם מהלך גדול יותר ובולמים בכיול מיוחד, ולאלה נוספים פגוש קדמי עם מגרעות בצדיו, פגוש האחורי צר וממוקם גבוה יותר, צמוד אליו את דוד הפליטה. הסיבה, אמרו לי שם, היא לחסוך ללקוחות את השינויים האלה כי זה מה שהם עושים כשהם קונים גרסאות כאלה.
אין כאן היגוי אחורי, אבל יש עדיין מערך מצלמות מעולה, אמנם מעט פחות איכותי מזה של ההאמר, ועדיין. גם כאן בזמן ש"רואים שמיים", יש מצלמה לכל גלגל בנפרד, למנוע מפגש מיותר עם סלע. המתלים מכוילים נהדר, אם־כי פחות טוב מאלה שבהאמר. באותו אזור יש אזור של גבעות נמוכות אך תלולות למדי. הסילברדו, במהירות של 8־12 קמ"ש, פשוט עולה ויורד אותם בכזאת נינוחות ונועם, שזה גורם למין הנאה מטופשת. אחרי הגבעה השלושים לערך, מודה שזה כבר נמאס.
צילום: יצרן
בין לבין, הודיע הבחור שהגיע צמוד לרכב הזה, שזה למעשה המקום בו מכיילים את המתלים של הכלים האלה. וואלה, לאור התוצאה זה לא מפתיע. ועם זאת, יש לציין שאל המסלול בו ישנן גבעות בינוניות, ואותו צלח ההאמר בצורה מרשימה, הגעתי במהירות גבוהה יחסית ואז הרכב פשוט קיפץ. אבל בניכוי הטמטום שלי, גיהוץ תוואי השטח היה ראוי בהחלט.
צילום: יצרן
GMC סיירה AT4X
ההבדלים בין הסילברדו לגרסת הביצועים של הסיירה, ה־AT4X, הם מינוריים, כולל הפרשים קטנים מאוד בממדים. כך העיצוב החיצוני, שם לפגוש הקדמי אין המגרעות בצדדים כמו בסילברדו, ובסביבת הנהג הדשבורד והמולטימדיה שונים. סליחה, ב־GMC יש עיסוי שאינו בסילברדו. המתלים אותם מתלים, יחידת הכוח זהה לגמרי, ורק מרווח הגחון נמוך יותר, תוצאה של גלגלים קטנים יותר, "32 אינץ' לעומת "33 בסילברדו. את הגבעות הנמוכות־אך־תלולות, הוא צלח בקלות, ואני לא בטוח אם זה היה בפחות נועם או שלי פשוט נמאס, אבל אני כן בטוח כי נשמעה יותר צמחיה שליטפה את הגחון.
צילום: יצרן
קאדילק אסקלייד V
בהמה גדולה וכבדה שמונעת על-ידי, ניחשתם נכון, אותו 6.2 ליטר V8 – אבל כאן צמוד לו מגדש־על. ההספק הכולל מדגדג 700 סוסים, התאוצה מעמידה ל־97 קמ"ש אורכת 4.4 שניות. ולרבע מייל? 12.8 שניות. זה פסיכי. פרט ליכולת, המנוע הזה מפיק כמות עצומה של דציבלים, שזה הצחיק אותי בכל פעם שחזרתי לדוושת התאוצה, מכיוון שחשבתי על תגובת השכנים שלי אם הייתי מגיע לחניה עם רכב כזה. כי בכל זאת, הוא היה גורם לכל החלונות בבניין לרעוד. ואז הבחור הצמוד, שראה כמה אני נהנה מזה, הפנה את תשומת לבי לכפתור שפותח חשמלית את הפרפרים שבצנרת הפליטה. רגע, מה?! יש עוד יותר רועש מזה?? אז כן.
צילום: יצרן
קאדילק CT5-V
גם כאן מניע את הרכב אותו V8 6.2 ליטר עם אותו מגדש־על וזה משכן באורוותו עדר סוסים ענק ממש. את מכונית הסלון הזאת לקחתי כשהיא חמושה בתיבה ידנית; אין הרבה כלים ספורטיביים עם יכולות שכאלה השומרים על כבודה של אותה תיבה פחות־יעילה־אך־יותר־מהנה. היום נדמה שרק 'זמני הקפה' זה מה שחשוב, וזה יקיריי, שגוי מן היסוד.
צילום: יצרן
אז להגיד לכם שיש לרכב תאוצה חזקה זה יעשה צחוק מהעבודה (3.7 שניות ל-97 קמ"ש), וגם להתרשם מהמהירות המרבית זה לא רציני (322 קמ"ש) אז הרי לכם משהו אחר – גז ביניים. משהו שבודדים בלבד מבצעים, היום המחשבים עושים זאת לבד, גם בתיבה ידנית.
צילום: יצרן
אז כאן, הנהג הוא שמבצע אותה פעולה בשביל לסנכרן בין המנוע לגיר בשילוב ההילוכים – וזה כל כך נוח לפעולה וכל כך מדויק, משהו בעוצמת הלחיצה על הדוושה הימנית ומהירות התגובה, בשילוב מהלך ידית ההילוכים ומשקלה. פשוט נהדר.
צילום: יצרן
קאדילק ליריק
רכב פנאי כל חשמלי שממדיו ממקמים אותו בין
XT4 ל־
XT5, והעיצוב החיצוני והפנימי מציב אותו ברמה אחרת – מודרני, נאה ואלגנטי, גלגלים עצומים ובכלל הופעה שאי אפשר שלא להתרשם ממנה. מאוד.
תא הנוסעים נאה ובעיקר נראה אוורירי, עם קונסולה צפה בין הנהג לנוסע ולוח מחוונים ומולטימדיה גדולים, מחוברים יחדיו. לוח המחוונים אגב, עושה הומאז' לקאדילק דוויל מסוף הסיקסטיז. לליריק שקיבלנו הנעה אחורית בלבד, בעתיד הממש קרוב תהיה גם גרסת הנעה כפולה ועם יותר הספק – 340 כ"ס באחורית, 500 בכפולה. בכל מקרה, התאוצה נאה ולא ברוטאלית, ובעיקר כיול המתלים רך, ממש רך, ואלה הצליחו לטפל ממש טוב במסלול הלא־מגוהץ.
צילום: יצרן
וכאשר מוסיפים לכך בידוד רעשים מעולה מקבלים מכונית רכה, נעימה ושקטה. איפה החסרונות? איכות ההרכבה והגימור פחות טובה, אם כי מה שקיבלנו היו יחידות טרום־ייצור. בנוסף, כאשר דוחקים ברכב – מהירות גבוהה מאוד בכביש המשובש של מסלול הניסוי – המתלים מרימים ידיים וסוגרים מהלך. בכל מקרה, במעט הקילומטרים שנהגתי, יתרון איכות הנסיעה הרשים יותר מהחסרונות, ונראה שזה רכב שיש לו מה להציע אל מול המתחרים הגרמניים. ולא רק. בוודאי אם הטווח האמיתי רק קרוב לזה המוצהר, כ־600 קילומטרים.
צילום: יצרן
שברולט בולט
רכב פנאי קטן וכל חשמלי, יחידת כוח בהספק של 200 סוסים ושם שהוא הומאז' לרכב החשמלי הקודם של שברולט – הוולט. שברולט בולט הגיח לאוויר העולם ב־2017 וזה עבר ממש לאחרונה מתיחת פנים. אני מתרשם מהמרחב, בעיקר זה ליושבים מאחור עם המון מרווח ברכיים; אחרי הכל, זו משפחתית קטנה עם בסיס גלגלים ממש קצר (260 ס"מ). עם זאת אלה מאחור לא יזכו לאותם חומרים רכים המקיפים את היושבים מלפנים. הנהג ימצא לוח מחוונים מוקרן שאינו גדול במיוחד אך קל להבנה, מולטימדיה עדכנית עם מסך גדול, בורר הילוכים שהוא למעשה אסופת כפתורים וכי הראות החוצה סבירה שכן מראות הצד צמודות לקורות הקדמיות.
צילום: יצרן
בכל הנוגע לנסיעה, מהסיבוב הקצר – התאוצה ממש טובה, אפילו מפתיעה, ואולי זה רק אני, כי בכל זאת יש כאן כמעט 37 קג"מ... ההיגוי קל מאוד והייתי שמח לעוד קצת קילומטרים כדי להתרשם מטיב המתלים. בכל מקרה, עם סוללות 65 קוט"ש הטווח המוצהר נאה, 380 ק"מ.
ציפורים לוחשות
הסיכום לכל מה שקרה כאן קצר, אפילו ממש־ממש קצר. כל הכלים שהוצגו בפנינו עומדים להגיע לארץ במהלך השנה הבאה – גרסאות הביצועים וגרסאות השטח, רכבי הפנאי החשמליים ואפילו הקורבט (רק לאחר שתעבור מתיחת פנים).
אז אמנם קיבלנו טעימה על קצה הלשון, אבל אם הכל באמת יקרה כמו שנאמר לנו, אז כבר בשנה הבאה נקבל ארוחה מקומית בגודל אמריקאי.
צילום: יצרן
