ישנן מכוניות אייקוניות, כאלו שפורטות על רגשות, שגורמות לחייך בערגה לעבר רומנטי. בחודש שעבר הייתי בקופנהגן כי השיקו בה את פולקסווגן באזז (ראו כתבה). סליחה, ID Buzz. הרי כל דגם חשמלי בפולקסווגן מקבל את האותיות ID...
אבל הבאזז הוא זה שמגניב כאן. קודם כל כי זה רכב מגניב. דבר שני, השם באזז חולק כבוד לשם באס המקורי. כאילו, באזז, באס... אתם מבינים מה אני רוצה. והרכב הזה בהחלט עושה באזז.
כי הוא, כיאה לשמו וכיאה לתקופתנו, חשמלי למהדרין. וכל הקונספט הזה של חשמלי, לא היה יכול לעבוד בסוף הסיקסטיז, וודסטוק של שנת 69 לדוגמה. אם כל הבאסים של ילדי הפרחים היו מחושמלים, רק הטעינה שלהם הייתה מפילה את החשמל בפסטיבל ובשבע הערים הקרובות. הייתם יכולים לשכוח מהביצוע של ג'ו קוקר ל־With A Little Help From My Friends.
צילום: מערכת אוטו
תובנה אחרונה, הפעם בניגוד לעבר, הנהג לא יושב מעל הגלגלים הקדמיים. שזה הרבה יותר טבעי. גם הבטיחות טובה בהרבה, גם בגלל שהנושא לא היה על סדר היום. אבל הסוללות גורמות לכך שכושר ההעמסה של הישן גבוה מזה של החדש. תחי הקדמה.
נהגתי החודש בג'נסיס GV60, רכב פנאי־קופה קומפקטי שגרם לי להתאהב בו. טוב, כמעט. לגרום לי, וסלחו לי לרגע על השחצנות, להתאהב ברכב חדש זה לא עניין של מה בכך. כי נהגתי כמעט על הכל, כי חוויתי כמעט הכל וגם כי אני אינני טיפוס קל.
צילום: אוהד אלגוב
ואז הופיע ה־GV60 הזה, ובדרכו שלו הראה לי שאכפת לו ממני, שהשקיע בשבילי בכל פינה, חשב על הכל. הוא נאה ומיוחד, הוא מאובזר בטיחותית, הוא מפנק, הוא מרווח, הוא גם נוח ואפילו הביצועים טובים. אבל הוא חשמלי וכנראה הטווח יגביל אותי, אז כמי שנוסע המון ניפרד כידידים - אבל גמענו מעל 400 קילומטרים ונשארו עם 20% בסוללות... אז באמת אין לי תירוץ מדוע לא לאהוב אותו. ובאמת שאין לי. ובאמת שאני אוהב אותו. ובאמת שהייתי רוצה אחד כזה בחניה. עד כדי כך.
חזרתי לנהוג דיילי בסובארו GT טורבו, אם־כי אני חייב להודות שמצב הפקקים גורם לי לחזור אט־אט לתחבורה ציבורית, דהיינו רכבת ישראל. בכל מקרה, אחד מפקדי החלונות אצלי בדלת הסובארו החליט להחזיר נשמתו לבורא, אחרי 23 שנות קיום.
צילום: אוהד אלגוב
באותו הזמן בדיוק, בב.מ.וו סדרה 6 שלי, מנוע הווישרים החליט להחזיר נשמתו לבורא אחרי 38 שנות קיום. אצל חבר, גם ממש עכשיו, בפיאט 128 ספורט שלו, מנוע הווישרים שלו החליט להרים ידיים, אם כי כאן אחרי שחגג 50 שנות יציאה מאולם המכירה.
וזה רבותיי מביא אותי לתובנה שאמנם אינה כוללת־כל או בבחינת הצהרה רשמית, כי רכב יפני פחות אמין מגרמני שמצדו פחות אמין מאיטלקי. הרי לכם חתיכת הצהרה!
*
צילום: רן אניג'ר
*ההצהרה תקפה רק לחודש הקרוב מרגע כתיבת שורות אלו ואני מתנער ממנה.
