מכירים את זה שאתם נוחתים בשדה תעופה ואז קולגה שלכם מסב את תשומת ליבכם למישהו ושואל אם הבחור ההוא, זה עם הצעיף החום-כתמתם, הוא ארי ואטאנן? אז כזה. וזה באמת היה מר ואטאנן.
בכל מקרה, היינו צריכים לזוז ואני כמובן שלא הסכמתי להתפנות, כי לא בכל הזדמנות יש לי הכבוד לפגוש גיבור ילדות. אז הודעתי לקבוצת העיתונאים ולמלווים שאגיע עצמאית למלון (חצות, היכן שהוא בפרברי עיר הנמל מארסיי) וכמובן שכולם המתינו. כזה אני, אינטרסנט.
אבל אני מניח שתבינו אותי, לא בכל יום אתם פוגשים גיבור ילדות. וזה לא שלא סגרתי מעגלים, אוהו... כמה שסגרתי. קצרה היריעה מלכתוב את כל אותם גיבורי ילדות, החל מטייסי קרב כדוגמת רן פקר ז"ל, או איתן בן אליהו ועד נהגי מרוץ כדוגמת ג'קי סטיוארט, דרק בל, נייג'ל מנסל, מארק ובר, רובנס בריקלו ואין לי כוח להמשיך. באמת, מעט חוצפה ישראלית וחיוך, לעיתים בשילוב מזל וזה קורה.
אבל ארי ואטאנן זה מיוחד. כבר
כתבתי בעבר על סרטון ה-Climb Dance עם אותה 405 עם שלל הכנפיים המוגזמות, עמה קבע שיא במרוץ טיפוס הגבעה 'פייקס פיק' שבקולורדו. והיו גם כמה מגזינים בהם הפציע שמו, ואני כילד רק חולם ומפנטז על אותם המרוצים ואותן המכוניות. והוא נהג בהן. והנה הוא פה.
קרדיט: ויקיפדיה
ואני מוכרח להגיד שמי שמכיר אותי יודע שאני לא דופק בחשבון ובעיקר מצחיק ועוקץ בו זמנית את גיבוריי, ושם, במפגש ההוא, נאלמתי. בהיתי. הנה עומד לו עבדכם שראה לא מעט, והוא לא מוציא מילה. כאילו, עם מארק ובר לדוגמה, היו קטעים וכאן אני לא מסוגל לדבר. אולי מפחד לדבר מכובד המעמד, שכן אין דין ואטאנן כדין נהג אחר. בעיניי כמובן.
הקולגות צחקו עלי לאחר מכן, ואני יכול להבין. פתאום הפכתי להיות אותו ילד קטן שמדמיין ומפנטז. אפילו צילום סלפי לא ביקשתי, לא אשקר שלא רציתי, אבל לא הצלחתי לבקש. נאלמתי. מבחינתי היה לתת לו חיבוק, בשבילי כמובן, ולהמשיך. לך תסביר לו שגדלת עליו, לך תעשה את זה כשהפה שלך לא מצליח להוציא מילים.
קרדיט: ויקיפדיה
אז האם ידעתם שלמר ואטאנן היו מספר חברים שעבדו בקיבוץ? אני מניח שלא. הוא חשב שאנחנו בדרך למסלול פול ריקאר, אופטימי הבחור. רכב פנאי חשמלי הוא הסיבה לביקורנו. מהמעט שאמר ניכר, ואומר זאת בעדינות, כי הוא פחות מתחבר למכוניות חשמליות. כאילו שלא ניתן להבין אותו, נהג כמעט בכל סוג מרוץ אפשרי כשדוחפים מאות סוסים ממנועי בעירה פנימית. מפה לשם, כשנשאל במה הוא נוהג, סיפר בחיוך על גבול הצחוק שעל ב.מ.וו, רק עם מנוע דיזל ושזה רכב פנאי בכלל עם חימום בהגה... גם הוא התברגן קצת. ובכל זאת, הוא כבר לא ילד. וכמה שהוא צחק וחייך, במספר הדקות שאנחנו, עיתונאים מהלבנט מתקיפים אותו בשאלות כמו ילדים קטנים. כולם גדלו עליו. על חלקם הוא השפיע יותר, על חלקם הרבה פחות. והוא בגובה העיניים, לא נותן לאף לעלות לכיוון המצח אלא משאיר אותו במרכז הפרצוף, והוא מחייך וצוחק, לעיתים נראה כאילו הוא נהנה ממה שקורה שם עוד יותר מאתנו.
אתם יודעים, לפני מספר שנים כתבו במגזין איבו סיכום לראיון עם אותו ארי ואטאנן, והסיכום הזה כל כך נכון שאני ברשותכם, אצטט אותם: "מכירים את זה שאומרים 'אל תפגוש את הגיבורים שלך, כי אתה עלול רק להתאכזב'? אז ואטאנן הוא ההוכחה שזה לא נכון".
קרדיט: ויקיפדיה
