זמן רב חלף מאז שביקרנו באזור מכתש רמון והר הנגב, וציר נחל ערוד המפורסם דגדג ודגדג לנו. אז החלטנו שהגיע הזמן לבקר במסלול שהתפרסם בעקבות לוחמי חטיבת הנגב שנסעו בו לראשונה ב'מבצע עובדה', במשך שנים הפך לאבן-דרך במיתולוגיית ה-4x4 הישראלית ובנה לעצמו מוניטין של מסלול תובעני וקשוח שדורש נהגים מיומנים וכלי רכב חזקים.
לערוד לא נוסעים סתם ככה כדי להעביר מספר שעות פנויות אחר הצהרים – האזור מרוחק ונידח ומשמש כשטח אש פעיל במהלך השבוע, מה שמשאיר למטיילים רק את סופי השבוע. "קפיצה קטנה" לנחל ערוד גם אינה עניין ספונטני אלא מצריכה תכנון והיערכות מוקדמים, כולל אפשרות ללינה באזור לפני הטיול או אחריו (או גם וגם) בשל מרחקי הנסיעה הגדולים מהבית ובחזרה. המפונקים יוכלו ללון במלון/צימר/חאן במצפה רמון, הקשוחים יעדיפו להקים אוהלים בשטח.
לאן מטיילים: מערב הר הנגב.
אבני דרך במסלול: כביש 40, צומת הרוחות, כביש 171, בה"ד 1, מעבר לוץ, מצפה ערוד, מפער ערוד, חניון לילה הר עידו, נחל ערוד, בארות עודד, סלע טוביה-פלמ"ח, גרוטאת 'האמבר', מיצר ערוד, כביש 40 ומפגש עם אפיק נחל פארן, מול באר אשלים.
אורך המסלול בק"מ ובזמן: כ-52 ק"מ נטו בשטח (מבלי לספור את 29 הק"מ על כביש 171, מצומת הרוחות עד לכניסה לשטח), מצומת הכניסה לערוד ולבורות לוץ ועד ליציאה על כביש 40 מול באר אשלים. המסלול טכני ואיטי ועשוי לדרוש מכם יום מלא!!!, תלוי במספר ההפסקות ובאורכן.
צילום: דרור ברלי
עונה מומלצת: סוף סתיו, חורף, תחילת האביב. בחורף מומלץ להתעדכן בתחזיות מזג האויר - ולא להעז להיכנס לערוץ נחל ערוד במקרה של התרעת שיטפונות! שיטפון בערוד הוא אירוע מרשים ומרהיב אבל מסוכן ביותר! ראו הוזהרתם!
עבירות: בינוני-קשה. הפעם מובטחת חגיגה לחובבי נהיגת השטח הטכנית! המסלול מיועד לנהגים מנוסים ברכבי שטח בעלי הילוך כוח בלבד (רצוי מוגבהים וממוגני גחון) ועתיר במעברים טכניים שמכתיבים קצב תנועה איטי. בעבר נחשב נחל ערוד למסלול קשה ומאתגר לאנשים ולכלי הרכב, כזה שטובי הנהגים נכנסו אליו בכובד ראש ובדחילו ורחימו – כיום הוא ירד מעט מגדולתו וגם רמת הקושי התמתנה מעט – ואולי אלה יכולותינו בנהיגה וביצועי כלי הרכב, שהלכו והשתפרו? הג'ימני 'שלנו' הוא סטנדרטי לחלוטין, ודילג את המסלול ללא קושי. אבל, זה עדיין לא מסלול פראייר בכלל – מאוד לא מומלץ להיכנס אליו ברכב בודד! סעו לפחות בצמד, וקחו עימכם את כל ציוד החילוץ שתוכלו להעמיס.
ניווט: קל. לכל אורכו, המסלול נע על שבילים ברורים ומסומנים בצבע. החל מצומת השבילים כחול/אדום/שחור בנקודה 11 ועד לסוף הטיול על כביש 40, נוסעים על אותו שביל מסומן בשחור. מצד שני – בחורף, לאחר שיטפון, תוואי השביל עלול להיסחף ולהימחק ותצטרכו להפעיל קצת אינטואיציה. הניווט במסלול התבצע באמצעות תוכנת 'עמוד-ענן' ומפת טיולים וסימון שבילים מס' 18 (במפות הישנות היא נקראת "מערב הר-הנגב", במפות החדשות נקראת "מכתש רמון").
נקודות להפסקה/מנוחה: נקודות מוצלות לצד מצוקים לאחר מעבר מדרגת ערוד ובמיצר ערוד ועוד מספר "עצי קפה" בודדים. למי שיוצא למסלול הזה בעונות החמות, מומלץ שיארגן שמשיות/יריעות הצללה.
צילום: דרור ברלי
שמירת טבע: המסלול נע בתחום שמורת הטבע 'הר הנגב'. לא להשאיר אשפה! לא לרדת משבילים! לא לנסוע בשטח בשעות החשיכה! לא להישאר לישון בשטח שמורת טבע שלא בתחומי חניון לילה מאושר! גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל נקודת ההפסקה/מנוחה.
מגבלות צה"ל/בטחון: אזור נחל ערוד הוא שטח אש 'רטוב', פעיל מאוד ואסור בכניסת אזרחים בימי אמצע השבוע – מדובר בסכנת חיים ממשית! הכניסה למסלול רק בשבתות וחגים (חגים עם חופשות ארוכות כגון סוכות ופסח. גם אז, הכניסה מחייבת תיאום עם מתא"ם-פד"מ (מפקדת תיאום אימונים/פיקוד דרום) טל' 08-9902926/7.
בנוסף: שימו לב לאפשרות של נפלים או גרוטאות מתכת על השביל – כל מיני רסיסי מתכת חדים שהתעופפו ועלולים לשסע לכם צמיגים. לפחות במקום אחד (נק' 19) מונח נפל של פצצה גדולה שמחליד במשך כמה שנים וצה"ל לא מסלק אותו; יש הטוענים שהסיבה לכך שזו אינה פצצה, ואנחנו לא מנסים לבדוק את נכונות הטענה או את אי נכונותה – פשוט: לא להתקרב, לא לנגוע!
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: פז עבדת, כל תחנות הדלק במצפה רמון.
ציוד נדרש: שני רכבי שטח עם הנעה כפולה והילוך כוח, תקינים ומתודלקים, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, טלפון סלולרי תקין עם סוללה מלאה, ציוד חילוץ (רצועות, שאקלים, קומפרסור, ערכת תיקון תקר, את חפירה) אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
נקודת התחלת המסלול ואיפוס הספידומטר שלנו היא בצומת הרוחות שבמפגש כביש 40 וכביש 171.
הקלידו ב-WAZE "צומת הרוחות".
מדובר במסלול ארוך באזור נידח ומרוחק שגם סיומו על כביש 40 רחוק מתחנות דלק, ואנחנו דוגלים בכניסה לשטח עם מיכל דלק מלא – לכן הקפידו לתדלק את הרכב לפני הכניסה למסלול, במיוחד אם אתם נוסעים ברכב עם מנוע בנזין גדול וצמא.
1. 0.0 ק"מ. בצומת הרוחות במפגש כביש 40 וכביש 171, כ-5 ק"מ צפונית למצפה רמון. איפוס ספידומטר. פונים לכביש 171 בנע בכיוון דרום-מערב. מימין – הר אריכא עם האנטנות העגולות של בסיס מודיעין חיל-האוויר. משמאל – בה"ד 1 (בית הספר לקצינים של צה"ל).
2. 9.3 ק"מ. אחרי שעוברים את בה"ד 1, חולפים על פני מבני המטווחים ואז רואים שלט צהוב שאוסר את המשך הנסיעה בכביש.
כביש 171 ואיסור הנסיעה עליו. כביש 171 הוא כביש הרוחב היחיד בכל אזור הר הנגב. הוא מתחיל ממפגשו עם כביש 40 בצומת הרוחות, אורכו 33 ק"מ והוא מסתיים במפגש עם כביש 10 סמוך להר חריף שעל גבול ישראל-מצרים. בעקבות סגירת כביש 10 לאזרחים לאחר הפיגועים ב-2011, הוקם מחסום צבאי ולא ניתן עוד לפנות מכביש 171 לכביש 10, מה שהופך בפועל את 171 לכביש ללא מוצא הארוך בישראל. הכביש משמש בעיקר את צה"ל, אך גם את תושבי האזור שמגדלים כאן (בעיקר בחלקו המזרחי, הסמוך לבה"ד 1) כרמי יין, כמו כן נמצאים כאן חוות האלפקות, סוכה במדבר, וכמובן המטיילים באזור שנוסעים על הכביש הזה לבור-חמת, נחל ניצנה, נחל עקרב, נחל אלות ובורות לוץ, למסלולי הקצה הדרום מערבי של מכתש רמון ומסלולי נחל לוץ ונחל ערוד וכו'.
הכביש לא זכה לתחזוקה מזה שנים רבות מאוד ולטענת המועצה האזורית הר-הנגב מצבו התדרדר עד כדי סיכון ממשי. בעקבות כמה תאונות, החל מאבק בין המועצה האזורית למשרדי הביטחון והתחבורה, באשר למימון תחזוקת הכביש, כאשר כל רשות מנסה להתחמק מהאחריות ולהשליכה על הרשויות האחרות. על מנת להציף את הנושא בתודעה הציבורית, החליטה המועצה לעשות שריר, והציבה שלטים האוסרים את הכניסה והנסיעה על הכביש ממש לפני חגי תשרי 2022, תקופה בה היו אמורים להגיע לאזור מטיילים רבים. בעקבות התערבות שרת התחבורה הקודמת מירב מיכאלי, הכביש נפתח מחדש לציבור תחת הגבלת מהירות הנסיעה והשלטים הוסרו.
אולם, לאחר הבחירות וחילופי השרות במשרד התחבורה, שלטי האיסור הוצבו מחדש.
כך או כך, איסור הנסיעה בכביש אמנם לא נאכף, אבל אנו לא ממליצים לאף אחד לעבור על החוק. הכביש מפותל ולא מתוחזק, יש לנסוע לאט ולהיזהר משוליים שבורים ומבורות. הכניסה אליו והנסיעה בו, כמו גם האפשרות לקבלת דו"ח, על אחריות הנהגים בלבד.
צילום: דרור ברלי
29.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת עם שביל מסומן בכחול שחוצה את הכביש. ימינה – לבורות לוץ.
איפוס ספידומטר. אנו פונים שמאלה לפי השילוט 'מעלה ערוד'. כאן יורדים לשטח ומתחיל הטיול.
3. 2.7 ק"מ. 'מעבר לוץ' – מעבר סלעי בנוי בצורת גשר על ערוץ נחל. בתחילה הוא "מרוצף" ונוח, אולם לאחר כ-100 מטרים הוא הופך למשובש עם סלעים ובולדרים שיאתגרו דפנות צמיגי חתך-נמוך ואת שלמות הגחון של כלי רכב נמוכים. מעבר לוץ מקובל למעשה כ"גבול גזרה" של מכוניות נוסעים ואפילו רכבי פנאי; מכאן ואילך, רק רכב עם 4x4 'אמיתי'.
4. 3.0 ק"מ. שביל אדום מימין, מוביל לנחל לוץ. אנחנו ממשיכים ישר על השביל המסומן בכחול.
5. 4.6 ק"מ – 0.0 ק"מ. משמאלנו – רחבה תחומה באבנים. זהו חניון היום מצפה-ערוד.
איפוס ספידומטר. היכנסו לרחבה, החנו את הרכב וצאו להליכה קצרצרה של כמה עשרות מטרים בעלייה מתונה לכיוון מזרח, למעין מרפסת המעניקה תצפית מרהיבה על קצהו המערבי של מכתש רמון, כולל אנדרטה לזכר אורן זיו ז"ל בצורת מפת תבליט. החניון מסומן במפות בטעות כחניון-לילה, אך כאמור – מדובר בטעות. זהו חניון יום בלבד והשהייה בו בלילה אסורה בתכלית! אל תתבלבלו! הקנסות גבוהים!
צילום: דרור ברלי
מכתש רמון. מכתש אירוזי – כזה שנוצר מאירוזיה, בלייה ושחיקה של שכבות סלע שנלחצו, ולא כתוצאה מפגיעת עצם זר כמו אסטרואיד – הוא אחד מחמישה מכתשים אירוזיים בנגב (מכתש רמון, מכתש חתירה/ירוחם/"הגדול", מכתש חצרה/"הקטן", צמד מכתשי הר עריף), והוא הגדול שבהם ונחשב גם למכתש האירוזי הגדול בעולם – אורכו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטרים. מכתש אירוזי נוצר משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר – מרכז המכתש שהיה בעבר ראשו של הר, נשחקות ושוקעות והופכות למכתש, כאשר שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים והופכות למצוקים.
6. 1.1 ק"מ. משמאל, שביל מסומן בשחור היורד אל קצהו המערבי של מכתש רמון – זהו 'מעלה ערוד'. אנחנו ממשיכים ישר על השביל הכחול.
7. 2.7 ק"מ. חציה ראשונה של ערוץ נחל ערוד. ראשונה מבין רבות מאוד היום...
8. 4.2 ק"מ. משמאל – רחבה גדולה תחומה באבנים. זהו חניון הלילה הר-עידו. למעוניינים בחניית לילה מדברית לפני היציאה למסלול, כאן תקימו את אוהלכם ללילה. אפשרות נוספת היא בחניון הלילה בארות עודד שבהמשך הדרך.
9. 6.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת שבילים כחול/אדום.
איפוס ספידומטר. אנחנו פונים שמאלה עם השביל הכחול.
10. 0.15 ק"מ. צומת שבילים כחול/שחור. כאן פונים ימינה לפי השילוט 'בארות עודד, נחל ערוד', על השביל המסומן בשחור, עליו ננוע עד לסוף הטיול - כאן למעשה, מתחילה הרפתקת נחל ערוד!
11. 2.3 ק"מ. מדרגת ערוד. השביל מתפתל בירידה לעבר אתגר העבירות הראשון להיום, בצורת מעבר צפוף ותלול – 'מדרגת ערוד'. כמובן, זה הזמן לשלב מצב Low4 בתיבת ההעברה. הקושי העיקרי כאן הוא בתמרון הגישה למדרגה, שידרוש תיקונים ברברס גם מכלי רכב קטנים כמו ג'ימני. מומלץ לתמרן בזהירות מרובה ולהיעזר במכוון חיצוני! כלים ארוכים מאוד כמו טנדרים פולסייז אמריקאיים, יוכלו להגיע למדרגה בקיצור-דרך משמאל, אך בזהירות מרובה שכן הוא בשיפוע צד משולב במדרגות אבן אלכסוניות – שילוב קטלני לכלים קצרצרים בעלי מרכז כובד גבוה אך פחות קריטי לטנדר פולסייז ארוך. ירידת המדרגה עצמה לא קשה – Low, הילוך ראשון, הגה ישר, ואתם למטה.
צילום: דרור ברלי
12. 3.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת שחור/ירוק. איפוס ספידומטר. השביל המסומן בירוק משמאל, מוביל לחניון הלילה בארות עודד, למי שחניון הר עידו היה המוני מדי בשבילו... כל היתר, ממשיכים ימינה, על השביל המסומן בשחור.
13. 0.4 ק"מ. משמאל – מעין 'במה' שטוחה עם שיחים – כאן נמצאים בארות עודד. מקבץ בארות-מים שמצדיק עצירה וביקור במקום, במיוחד אם אתם נוסעים עם ילדים (הכינו מראש דלי קשור בחבל ארוך, כדי שתוכלו לתת להם לשאוב מים מהבאר ולהרגיש בדואים עד הסוף...). לאחר הביקור במקום, ממשיכים לנסוע בשביל השחור. זוהי נקודה מבלבלת מעט, משום שהשביל 'מטפס' לעבר הבארות ועובר ביניהן, אך גם באפיק שמדרום להן בו אנחנו נסענו. מהו השביל הנכון? אל דאגה, שניהם נפגשים לאחר כמה עשרות מטרים.
בארות עודד. מערבית 'ביארת עדיד אום-סלאח" – מקבץ בארות שנחפרו על ידי בדואים. שימו לב – הבארות חפורות במדרגת הנחל ולא באפיק – על מנת למנוע את השחתתן על ידי סחף השיטפונות. הן מחזיקות מים קרירים ונקיים עד היום. מעבר לצידו הדרומי של אפיק הנחל תראו גלי אבנים – אלה בתי קברות בדואיים עתיקים.
14. 4.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. הדרך מתעקלת שמאלה ומימינכם קבוצה של סלעים גדולים. זהו 'סלע טוביה פלמ"ח', נקודה היסטורית שמצדיקה עצירה והסבר.
איפוס ספידומטר. לאחר הביקור במקום, ממשיכים בדרכנו על השביל השחור שמתפתל בערוץ שהולך וצר והופך לקניוני יותר ויותר עם שפע של מעברים טכניים וקטעי עבירות קטנים ומענגים לנהיגה עד מאוד.
צילום: דרור ברלי
סלע טוביה פלמ"ח. לפני קום המדינה, החל הפלמ"ח להוציא סיורי עומק לנגב, שהיה אז ארץ הפקר פראית ובלתי נודעת. בשנת 1946, נעה כאן, בערוץ נחל ערוד, קבוצת סיירים שביניהם היה גם טוביה קושניר, שלמרות גילו הצעיר (היה אז בן 23) היה כבר אז סייר ובוטניקאי ידוע. הסיירים שהיו בטוחים שהם הראשונים שהולכים בנתיב, התאכזבו לגלות עקבות כלי רכב בריטיים ובנקודה הזו ממש, על אחד מסלעי הדולומיט, גילו גם חריטה של סמל חיל ההנדסה הבריטי. טוביה, שלא יכול היה לסבול את העבודה שהבריטים הקדימו אותו, טיפס על הסלע וחרט את הכתובת "פלמ"ח" ומעט נמוך יותר את שמו "טוביה". לאחר מכן התגייס טוביה רשמית לפלמ"ח והיה אחד מהרוגי שיירת הל"ה בדרכה לגוש עציון הנצור.
אחרי מלחמת השחרור החל צה"ל למפות את האזור והבאים לפקוד את הסלע היו אנשי חיל המדע (חמ"ד) והם חרטו על הסלע את הכתובת "חמ"ד". כל החריטות בעברית שרדו את השנים והן קיימות וניתן לזהותן בקלות, רק החריטה הבריטית נעלמה ואיננה.
15. 2.0 ק"מ. תחילתו של קטע-עבירות טכני מגניב ומהנה מאוד לחובבי הזחילות על סלעים. שלבו מצב Low בתיבת ההעברה. כל רכב נמוכים יזדקקו כאן להכוונות מבחוץ.
16. 2.7 ק"מ. משמאל לשביל, גרוטאת רכב הפוך ושרוף, טויוטה לנדקרוזר 120 אומלל שכזה, ככל הנראה רכב גנוב ששימש מבריחים בדואים שנטשו ושרפו אותו כאן. הגרוטאה מונחת כאן כבר שנים, כנראה משום שהוצאתה מתוואי הנחל המשובש היא מבצע לא קטן. עצוב ומכוער ותשכחו ממנו מהר מאוד, כי בהמשך עוד קטעי עבירות טכניים מהנים מאוד לחובבי הנהיגה בשטח סלעי.
צילום: דרור ברלי
17. 6.4 ק"מ. צומת. משמאל, שביל 'לבן' (לא מסומן בצבע) שמאפשר למעוניינים 'לחתוך' החוצה מהמסלול לכביש 40. אנחנו ממשיכים על השביל השחור.
18. 8.8 ק"מ. משמאל, בין השיחים, קבור בחלקו בסחף, מונח נפל של פצצה גדולה. לא להתקרב! לא לגעת!
19. 10.4 ק"מ. עוד קטע עבירות קצרצר.
20. 13.5 ק"מ. מצד שמאל, שני 'עצי קפה' מרשימים – עצי שיטה סלילנית רחבי נוף ומצלים. הבעיה – הם מרוחקים מעט מהשביל הראשי ואנחנו בשמורת טבע ואסור לנו להתקרב עם כלי הרכב לעצים... לא נורא. החנו את כלי הרכב כך שלא יפריעו לתנועה על השביל והשקיעו קצת בהליכה וסחיבת ערכות הקפה אל מתחת לעצים. מתעצלים? בהמשך יהיו עוד עצי קפה.
21. 14.6 ק"מ. עוד מעבר טכני טריקי שמצריך Low והכוונות מבחוץ – אל תקלו בו ראש, רבים וטובים נתקעו כאן!
22. 15.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. משמאל – גרוטאת רכב חלודה. זהו ה'האמבר' המפורסם ממבצע עובדה.
איפוס ספידומטר. אתר היסטורי שמצדיק עצירה והסברים. לאחר הביקור במקום, ממשיכים על השביל השחור.
"האמבר". שריד מ'מבצע עובדה', רכב 4x4 צבאי בריטי שנלקח שלל מהצבא המצרי במהלך 'מבצע חורב' וסופח למחלקת המשטרה הצבאית של חטיבת הנגב במהלך מסעה לאילת במסגרת 'מבצע עובדה' בתחילת חודש מרץ 1949. בנקודה בה אנו נמצאים כעת, נשברה לרכב צירייה אחורית ובשל מחסור בחלפים ואי-יכולת לתקנו בשטח, ננטש הרכב במקומו והשיירה המשיכה בדרכה. לאחר תקופת מה, כשחזרו כוחות צה"ל למקום במטרה לגרור את הרכב, הוא לא נמצא, והעניין נשכח. 38 שנים אחר כך, במהלך שנת 1987, נמצאה הגרוטאה קבורה בסחף השטפונות על־ידי גדעון השמשוני שטייל באזור. הגרוטאה נחפרה מתוך הסחף והועמדה במקומה כאנדרטה למבצע עובדה.
23. 3.3 ק"מ. 'עץ-קפה' יפה מצד שמאל
24. 7.8 ק"מ. צומת. משמאל – קיצור דרך לכביש 40. אנחנו ממשיכים ישר על השביל השחור.
25. 8.9 ק"מ. נכנסים למיצר ערוד הקניוני והמרהיב. כאן ניתן לערוך הפסקת קפה אחרונה בצל המצוקים.
26. 9.1 ק"מ. שני 'עצי קפה' כמעט מושלמים. למה רק "כמעט"? כי הם ממוקמים ממש על השביל וכל רכב שעובר יצטרך להאט מאוד על מנת לא למלא אתכם באבק. ועדיין, למי שצל המצוקים לא מספיק טוב עבורו, צל העצים בוודאי יעשה את העבודה.
27. 14.6 ק"מ. עץ-קפה אחרון בהחלט להיום. רגע לפני סוף המסלול.
28. 15.8 ק"מ. על כביש 40, מול באר אשלים. סוף מסלול!
צילום: דרור ברלי
