בימים הראשונים אחרי הנחיתה, קוסטה ריקה נראתה כחלום – יערות גשם עם עצי ענק שמתוכם צומחים עוד עצים, עלים שגדולים מאיתנו, קופים שבוחנים אותנו מקרוב, צפרדעים, פרפרים שכאילו יצאו מספרי האגדות – וכולם הם חלק ממציאות שונה. עבורי, קיימן הוא בעיקר דגם של פורשה, אבל בקוסטה ריקה הוא כמעט חיית בית – והרי מדובר בזוחל שהוא טורף ממש (ממשפחת האליגטוריים, מסדרת התנינאים).
אנחנו נשאבים למונח "פורה וידה" (Pura Vida; בספרדית, חיים טהורים) השגור כאן. זהו גם המוטו של המדינה, שמבטא תפיסת חיים שלווה ומשמש לאמירת שלום, להתראות, בהצלחה ומה לא.
קוסטה ריקה, "החוף העשיר", השוכנת בדרום אמריקה המרכזית (ורק 900 ק"מ צפונית לקו המשווה) אינה גדולה; שטחה קצת יותר מפי שניים מזה של ישראל (51,000 קמ"ר), ואילו מספר התושבים הוא כחצי (5.2 מיליון). קרוב למחצית מתושבי קוסטה ריקה חיים במטרופולין של הבירה סאן חוזה הנמצאת במרכז המדינה.
קוסטה ריקה, שהייתה קולוניה ספרדית והשיגה את עצמאותה לפני 200 שנים (1821), ויתרה על צבא כדי להשקיע בחינוך. ואולי לכן התושבים מסבירי פנים, הגונים – וגם שומרים על הטבע שהפך בגלל התיירות למשאב חשוב. רמת החיים גבוהה ביחס למדינות מרכז אמריקה אך נמוכה ביחס למערב. המטבע נקרא 'קולון' אבל המחירים לרוב נקובים גם בדולרים.
צילום: אלי שאולי
רקע והתאקלמות
ההתנהלות בקוסטה ריקה איטית, ולא פלא שעצלן היא החיה הלאומית כאן. התושבים מעדיפים את השלווה וקצב התנועה איטי להחריד. הכבישים, גם המהירים, הם בעלי מסלול לכל כיוון, וקשה לעקוף ולרוב גם אסור (למרות שהמקומיים לא מתייחסים לקו ההפרדה). לאיטיות תורמות גם שפע משאיות הענק שנראות כאילו יצאו מסרטים אמריקאיים של שנות השבעים עם כלים של מק, פרייטליינר, ואינטרנש. פלרמן היה נטרף מהנוסטלגיה.
בגלל שהטבע עדיין אינטנסיבי כאן הכבישים מתקשים לעמוד בגשם הסוחף ובתזוזות האדמה ולכן מפתיעים בבורות אכזריים. צריך להיזהר. כל דרך יכולה להפוך ללא אזהרה לשביל קופצני (למעשה דרכים רבות הן שבילים) ולעיתים יש הצפות מונומנטליות.
צילום: אלי שאולי
ואם תחילה התאכזבתי כשסוזוקי גרנד ויטארה ותיק (שנמכר כאן עד לפני שנתיים), התייצב במלון, בהמשך הבנתי את היתרונות. הפנים מיושן אבל הנעה כפולה (לא חייבים) בהחלט תורמת לביטחון כמו הגובה ותחושת החוסן שהרכב משדר גם במעבר על בורות. כבר ביציאה לכביש הבין־עירוני, ווייז מוביל אותנו דרך מעבר מים מפתיע, רמז לעתיד.
המכוניות
שוק הרכב בקוסטה מעניין. המכירות השנתיות (30,000-50,000 כלי רכב) הן בין שישית לעשירית מבישראל, והתקינה הקלילה אומרת שיש בה שפע של כלים סינים משל ג'ילי, צ'רי ו־BYD. רובם רכבי פנאי, כולם עם מנועי בנזין. מותגים ידועים מציעים כלים שאינם מוכרים. כך למשל יש סוזוקי XL7 עם שבעה מקומות, או אס־פרסו (רכב פנאי זעיר), ואפילו דזייר (סוויפט סדאן). טויוטה, המובילה בשוק, מציעה דגמים כמו פורטונר המבוסס על שלדת טנדר, ראש המקורבת לדייהטסו משווקת טריוס של פעם ורייז (פנאי קטן). לפולקסווגן דגמי פנאי כמו ניבוס, יש גם יונדאי i10 מוארכת ושברולט ספארק סדאן.
צילום: אלי שאולי
עונות ומסלולים
בקוסטה ריקה אין קיץ או חורף. תמיד חם. יש עונה גשומה בחודשים החמים שלנו ויבשה בחורף שלנו. גם לעונה הגשומה יתרונות; אמנם כמות הגשם בערב אחד עלולה להיות אדירה, אבל הוא מקרר והירוק נעשה ירוק יותר. מכיוון שזו לא ה"עונה", גם המחירים יותר זולים.
מסלול הטיול המקובל בתקופה זו נע בין שלושה מוקדים במרכז המדינה ובצפונה. פארק מנואל אנטוניו על האוקיינוס השקט; אזור הר הגעש ארנל ומונטה ורדה שבמרכז הצפון; פארק טורטוגרו בצד המזרחי, הנושק לים הקריבי.
צילום: אלי שאולי
ניתן לתבל את המסלולים בעיירות גלישה שופעות התיירות האמריקאית הנמצאות בצפון מערב המדינה, כמו סנטה תרזה וטמרינדו, בשמורות שליד הגבול עם ניקרגואה בצפון, או במחוז לימון ובעיירה פורטו ויאחו שעל גבול פנמה (בדרום) ועל חופי הים הקריבי. המהדרין יגיעו גם לקצה הדרום מערבי ולפארק קורקובדו, ביקור הדורש יותר זמן והתנאים קשים יותר בעונה זו. ויתרנו בלב כבד.
כל סוגי הטיול מקובלים כאן. אפשר לנוע באוטובוסים (איטי נורא), רכב שכור, או בהסעות פרטיות עם מדריכים. לא מעט גופים יסייעו בארגון טיול (הסעות או בנהיגה עצמית). אנחנו נעזרנו בארגון התכנית בליאור אש המנוסה מ'לנדס אין לאב', מה שסייע בהזמנת המלונות והרכב, בתיאום מדריכים, ובפעילויות מורכבות יותר כמו הביקור בטורטוגרו. להכנה כזו יש יתרונות גדולים.
צילום: אלי שאולי
סאן חוזה – מתארגנים
לסן חוזה הגענו ב־04:00, לתדלוק באיחור של שמונה שעות, בגלל נחיתה לא מתוכננת לצורך תדלוק בניקרגואה, אבל החלטנו לדבוק בתכנית. היום הראשון מוקדש להתאקלמות ומפגש באיתני הטבע הקרובים לבירה. אחרי קבלת הרכב אנחנו מטפסים דרך הפרברים הצפופים לעננים שעוטפים את הר הגעש פואז, אחד משפע הרי געש הפעילים יותר או פחות בקוסטה ריקה. כדאי להזמין מקום ולהגיע בבגדים חמים. בניגוד לאופי ה"חפפיניקי" במרכז אמריקה, הביקור מתנהל בקפדנות וכדי להגיע לתצפית על הלוע אנחנו עוברים תדריך, חובשים קסדות ומוגבלים בזמן בשל הגופרית שבאוויר. גם מספר המבקרים מוגבל כי בכל רגע יכול לקרות משהו.
צילום: אלי שאולי
מכאן ממשיכים למפלי לה־פאז, שילוב בין שמורה לחוות פרפרים מהגדולות בעולם ולאתר שיקום לחיות. בקוסטה ריקה אין גני חיות אלא רק חוות לשיקום חיות שחולצו משבי או תאונות. בין יונקי דבש זעירים ופרפרים כחולים (מורפו כחול) המרחפים באצילות ונראים כאילו היוו השראה לאנימציה של דיסני אנחנו מרגישים בעננים. המקום מפגיש אותנו עם חיות הדגל של קוסטה ריקה. העצלן המקסים, הטוקן וכמובן הצפרדע בעלת העיניים האדומות.
צילום: אלי שאולי
מנואל אנטוניו – בין קופים לחופים
ביום השני אנחנו יוצאים לכיוון פארק מנואל אנטוניו, כנראה האתר המתויר מסוגו במדינה. עוד קודם מתחיל עם ליאור אש ויכוח שיהפוך מנהג לגבי שעת היציאה. הניסיונות להסביר שאנחנו בחופשה נכשלו. בניגוד לדימוי העצלני, הכל בקוסטה מתחיל מוקדם, גם בגלל הגשם שתמיד מאיים אך לרוב אינו יורד בבוקר. "אי אפשר קצת יותר מאוחר?" הייתה שאלה שגרתית בקבוצת הוואטסאפ שלנו. מצד שני, רוב העיירות אינן מצטיינות בחיי הלילה והן נראות בעשר בלילה כמו תל אביב בארבע לפנות בוקר.
צילום: אלי שאולי
המרחק למנואל אנטוניו הוא רק 180 ק"מ אבל משך הנסיעה שלוש שעות, וזה, כמו שנלמד בהמשך, קצב מהיר. בדרך נעצור לשייט תעלות באיי דאמאס ולמפגש ראשון בטבע הקרוב פיזית של קוסטה ריקה, תנינים, נחשים, ציפורים וכמובן קופים שמכירים את המשיט ומתיישבים על ראשינו. לקראת סוף הסיור המשיט שולף חיית מחמד לליטוף. תנין קטן שהוא שומר עד שיגדל. אחרת הציפורים יטרפו אותו...
את אחד הימים באזור אנחנו מקדישים לביקור במפלי טיוגה העוצמתיים. במקום ללכת ברגל לקחנו טרמפ (אבל בתשלום) עם טנדר כפול הנעה, ולכן נותר זמן לרדת לשוק רגוע על הים בדומניקל המנומנמת וליוביטה המפורסמת בחוף בצורת זנב לווייתן הנוצר בשפל.
צילום: אלי שאולי
פארק מנואל אנטוניו אינו גדול אבל שופע מפרצים ציוריים, איים זעירים והרבה חיות. אנחנו לנים בעיירת מלונות שנבנתה בין קפוס לפארק, אבל כל האזור הוא מעין שמורה. ממסעדת המלון המשקיפה למפרצים ניתן לראות טוקנים על העצים וגם קופי קפוצ'ון שמגיעים כדי לגנוב אוכל מהשולחנות ומהמטבח. אנחנו לומדים לא להשאיר בגדים לייבוש במרפסת ומצייתים להוראה לשמור היטב על התיקים בחוף. לך תריב עם קופים.
הביקור בפארק מסביר מדוע כדאי ללכת עם מדריכים. הם מיומנים במציאת החיות שמסתתרות וגם בצילום עם אייפון דרך המשקפת. מיינור, המדריך שלנו, מזמין אותנו לביקור לילי בחווה שלו, בית ששוכן בין שדות ולגונות שבאחת מהן גר, בשכנות טובה כמובן, קיימן. אנחנו עוברים לידו בזהירות. בלילה השטח לובש אווירת מסתורין ואנחנו יוצאים לגלות שפע צפרדעים צבעוניות. חוויה מדהימה.
צילום: אלי שאולי
