מסחרית קטנה היא סוג רכב שנועד, ראשית, להובלת סחורה – בנפח עד 2500-4000 ליטרים ובמשקל נטו עד 700 ק"ג. בנוסף, רכב כזה אמור לדעת לשלב גם הולכת נוסעים, כולל שלושה מאחור, גם הובלת סחורה, גם לשמש בסיס לאיש שירות. מכונית כזאת יכולה לשמש גם להולכת נוסעים בלבד, ויש גרסאות גם לשבעה.
דגמים כאלה נוצרו בעיקר לאחר שנות החמישים, התבססו על דגם נוסעים קטן ואופיינו בחלל אחסון גדול מאוד מאחור שהיה רחב מתא הנהג וגבוה ממנו.
ב-1996 הציגה
סיטרואן את ברלינגו – מסחרית עם מבנה אחוד שקו הגג שלה הוארך עד לשמשה הקדמית. מבנה זה אפשר למקסם את חלל הרכב, לשפר את היעילות ולהוסיף אופציות שימושיות רבות – החל ממרכב סגור למשלוח ועד למה שכוון להיות מעין מיניוואן קטן למשפחה.
צילום: סיטרואן
מרכיבים בסיסיים
דגמים נוספים מסוג זה נוצרו במהלך השנים הבאות, ומאז תחילת המאה זה המבנה המקובל בעסק. יש למסחריות אלה כיום עוד מספר תכונות משותפות: בסיס גלגלים ומרכב רגילים או מוארכים, דלתות צד ומפתח המאפשר הכנסת משטח הטענה תקני (יורו-פאלט), שני סוגים של דלת אחורית (שתיים נפתחות לצד או אחת המתרוממת מעלה), הרבה חללי אחסון בתוך הרכב, שפע פטנטים לעיגון ועוד. בנוסף, לכולם מנוע דיזל, לרוב בשתי רמות הספק – תיבה ידנית (לחלש) ואוטומטית (לחזק). כיום, מוצעות רוב המסחריות האלה גם עם מנוע חשמלי.
צילום: פיאט
תרגום מעשי
המבנה ויחידות ההנעה עושות את המסחרית הקטנה לרכב יעיל מאוד למשפחה – גם ליום יום, גם בסופי שבוע – והיא חסכונית למדי. בנוסף, מחיר האחזקה שלה נמוך יחסית, ולדגמים אחדים שפע בלתי נדלה של חלקים במחירים נמוכים, בין אם חדשים, בין אם מפירוק.
כרכב משומש הרוב המוחלט של מסחריות אלה עבר קילומטראז' מכובד, לא תמיד מי שנהג בו היה הבעלים שלו, והטיפולים לא בהכרח היו קפדניים ביותר. כך שמעבר למה שנכון בקניית רכב משומש כלשהו, כאן יש להקפיד בבדיקה – לא במכון הקשור למגרש הרכב, רצוי רחוק – במעקב אחרי היסטוריית טיפולים, בקבלת הצעה מוסדרת לאיפוס הרכב.
צילום: יצרן
בנוסף, בשלושת הדגמים המובאים בסקירה זו בעיות ייחודיות להם, המחייבות בדיקה קפדנית ביחס לאותם מכלולים.
בסופו של דבר, ולמרות שפע המותגים, מספר הדגמים המקוריים קטן ביחס. להלן רשימה למען הסדר הטוב, המתייחסת לדגמים עכשוויים בשוק הישראלי.
סיטרואן ברלינגו. דור שני עד 2018 ובישראל עד 2019; שלישי ב-2018 ובישראל מ-2019 – גם: אופל קומבו (2018; בישראל מ-2020), טויוטה סיטי (2019; בישראל מ-2020), פיאט דובלו (2022; בישראל מ-2023), פיג'ו פרטנר/ריפטר (2018).
פיאט דובלו (דור שני מ-2010, מחודש מ-2015; בישראל עד 2019).
פולקסווגן קאדי (דור רביעי ב-2014, בישראל מ-2016; דור חמישי ב-2020, בישראל מ-2021).
רנו קנגו (דור שני ב-2007; דור שלישי ב-2020, אינו מיובא) – גם מרצדס סיטאן (מ-2012; בישראל ב-2016), שווקה כאן כמונית עם המרכב הגדול.
צילום: רנו
סיטרואן ברלינגו
שנה: 2018 (דור שני)
יד: ראשונה (פרטית)
גרסה/רמת גימור: טורבו-דיזל 1.6 ליטר, 75 כ"ס/'קומפורט'
צריכת דלק (מבחן אוטו): 14.6 ק"מ/ל'
מחירון: 60,000 שקלים (לוחות יד שנייה ב-50,000-60,000 שקלים)
צילום: סיטרואן
המסחרית הנמכרת ביותר בישראל מזה עשרים שנים, ובהפרש, הוצעה במסגרת הדור השני שלה עם מנוע טורבו-דיזל 1.6 ליטר המייצר 75 או 100 כ"ס, תיבה ידנית וגם חד-מצמדית בגרסה החזקה.
ברלינגו הוצעה בגרסה קצרה עם חמישה מושבים, ונפח הטענה של 675 ליטרים, היכול לגדול עד 3000 ליטרים עם קיפול מושבים. בגרסה הארוכה (Maxi), רק עם המנוע החזק, בסיס גלגלים והמרכב ארוכים ב-25 ס"מ ונפח ההטענה גדול ב-400 ליטרים.
צילום: סיטרואן
לזכות הדגם, מעבר למרחב הפנים ולשימושיות, צריכת דלק טובה מאוד, נוחות נסיעה טובה כאשר הוא עמוס. לחובתו ביצועים בינוניים ותיבה אוטומטית חד-מצמדית שאינה נעימה.
בכל הקשור לאחזקה, יש לשים לב למצבו של מכל האוריאה; כשל במכל בגלל חדירת החומר לחיישן המצוי בתוכו, יביא להדלקת נוריות התראה. יש העוקפים את המערכת; מחיר המכל כ-3500 שקלים. בנוסף, מומלץ להשתמש בתוסף סולר של פאף, כל 120,000 ק"מ (כ-700 שקלים). יש לבדוק היטב איטום בראש מנוע למניעת נזילת שמן.
צילום: סיטרואן
רנו קנגו
שנה: 2018 (דור שני)
יד: ראשונה (פרטית)
גרסה/רמת גימור: טורבו-דיזל 1.5 ליטר, 90 כ"ס/'אות'נטיק'
צריכת דלק (מבחן אוטו): 14.9 ק"מ לליטר
מחירון: 62,000 שקלים (נמכר בלוחות היד שנייה ב-50,000-60,000 שקלים)
צילום: רנו
הדור השני של
רנו קנגו הוצג ב-2008 מבוסס על רצפה C של רנו/ניסאן, והוא גדול משמעותית מקודמו. הדגם הוצע בישראל רק במרכב הרגיל ל-5 נוסעים ונפח הטענה של 660 ליטרים הניתן להגדלה עד 2600 ליטרים לפי סידור המושבים.
צילום: רנו
קנגו הוצע עם שתי יחידות הנעה: טורבו-דיזל 1.5 ליטר המייצר 90 כ"ס ו-20 קג"מ ותיבה ידנית; טורבו-בנזין 1.2 ליטר המפיק 115 כ"ס ו-19 קג"מ ותיבה דו-מצמדית. מנוע הדיזל חסכן ואמין למדי; מנוע הבנזין בעייתי והתיבה הצמודה לו אינה אמינה אף היא.
צילום: רנו
פולקסווגן קאדי
שנה: 2017 (דור חמישי)
יד: שנייה (פרטית)
גרסה/רמת גימור: טורבו-דיזל 2.0 ליטר, 102 כ"ס/'טרנדליין'
צריכת דלק (מבחן אוטו): 14 ק"מ לליטר
מחירון: 64,600 שקלים (נמכר בלוחות היד שנייה ב-55,000-70,000 שקלים)
צילום: פולקסווגן
המסחרית של
פולקסווגן הוצעה בישראל בשנים 2016-2019 עם שתי יחידות הנעה בטורבו-בנזין: 1.0 ליטר 102 כ"ס ותיבה ידנית; 1.4 ליטר 125 כ"ס ותיבה דו-מצמדית. בנוסף, גם טורבו-דיזל 2.0 ליטר 102 כ"ס עם תיבה ידנית או דו-מצמדית. לקאדי שתי גרסאות מרכב – לרגילה בסיס גלגלים של 268 ס"מ, נפח הטענה של 918 ליטרים במצב רגיל ו-3020 ליטרים עם קיפול מושבים; לארוכה בסיס גלגלים של 301 ס"מ, 7 מושבים, נפח הטענה של 1600 ו-3900 ליטרים בהתאמה. הגרסה הארוכה הוצעה רק עם מנוע הדיזל והתיבה הדו-מצמדית. בדגם מערכות בטיחות מתקדמות.
צילום: פולקסווגן
היכולת של קאדי מכובדת, אך מחיר האחזקה אינו זול; משאבת המים וגלגל התנופה צפויים להחלפה במועד קצר מהרגיל, והתיבה הדו-מצמדית מחייבת החלפת מצמדים עם השנים ולפעמים כושלת; זו התיבה העדיפה עם מצמדים רטובים.
צילום: פולקסווגן
