החופש הגדול לפנינו ואנחנו פשוט מ ו כ ר ח י ם לטוס מכאן, לנקות את הראש. לא מעט מכם מתכננים לנסוע לארה"ב של אמריקה. אני מבין אתכם, שהרי אפילו כל החופש הגדול לא יספיק כדי לגרד את כל מה שיש לארץ הענקית הזו להציע.
ואתחיל בהרגעת החוששים. אני לא עומד לספר לכם מה יש לראות או לעשות בארה"ב. יש די ספרי הדרכה, אתרי אינטרנט שעושים את זה באופן מצויין. אני, עומד לעמוד על איך עושים את זה עם מכונית שכורה נכון וזול יותר; ואיך יוצאים מהכבישים האין סופיים של אמריקה בחיים ובלי נזקים כספיים מיותרים.
איך מתניידים
כשאתם מתכננים טיול בארץ גדולה כארה"ב, עליכם לחשוב איך תנועו ממקום למקום וגם איך תתניידו במקום שאליו תגיעו.
צילום: kaleb tapp
בחלקים שונים בארה"ב יש שירות רכבות לא רע, בין פילדלפיה לניו ג'רזי למשל. אך לנוע מערים רחוקות האחת מהשנייה טוב יותר להשתמש בשירות אוטובוסים, שאינו רע בכלל. אבל, אמריקה נורא-נורא גדולה. למשל, נסיעה "קצרה", על המפה, דרומה מניו יורק לאורך החוף המזרחי למיאמי, תיקח לכם יומיים בהם תנהגו 1000 קילומטר כל יום, כן, 2000 ק'"מ מפרידים בין שתי הערים. אפילו קפיצה קצרה מניו יורק למפלי ניאגרה המרהיבים, תיארך לכם כ-7 שעות במכונית (670 ק"מ, בערך כמו המרחק מת"א לאילת ובחזרה). לכן, אם הזמן שלכם קצוב, או סתם אין לכם את העצבים לנהוג שעות על שעות בכבישים מהירים ומשעממים, את הדילוג בין ערים רחוקות, כדאי לעשות בטיסה, ויש לא מעט חברות לואו-קוסט בארה"ב. כדאי לחפש, ולמי שלא מכיר את הנהלים בטיסות האלו, כדאי לבדוק מה הכרטיס כולל - וכמה מזוודות יש לכם…
מה תעשו בטיסה ומה במכונית? את זה תחליטו בעצמכם, אני הייתי מגביל את הנסיעות ברכב למקסימום אלף קילומטרים לדרך (שזה יום נסיעה ארוך מאוד והמהירות בארה"ב מוגבלת והאכיפה נוכחת), אלא אם אתם מתכוונים לטיול בן ימים או שבועות באותה ה"גזרה", למשל נסיעה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ומשם במסלול מעגלי לפארקים הלאומיים המדהימים של החוף המערבי ובחזרה ללוס אנג'לס (טיול נהדר ברכב וכדאי להשקיע בו כשבועיים).
בערים כמו ניו יורק, מיותר לגמרי להחזיק מכונית פרטית, התחבורה הציבורית מצוינת והחניה נדירה ויקרה. אבל בלוס אנג'לס למשל, התחבורה הציבורית גרועה (למרות שיש שם רכבת תחתית) וכדאי להחזיק מכונית.
צילום: luca bravo
איזו ואיך שוכרים מכונית
באמריקה לא רק המרחקים גדולים. גם הכבישים מהירים ארוכים ומרובי מסלולים רחבים, גם מקומות החנייה בחניונים רחבים והמכוניות שעל הכביש גדולות ממדים. לכן, לא הייתי ממליץ לכם לשכור מכונית קטנה. כמינימום הייתי ממליץ על משפחתית גדולה (שם היא מכונה בפשטות - משפחתית) או רכב פנאי המתאים למספר הנוסעים.
עד כאן הכול פשוט, רק שהשכירות בארה"ב שונה מאשר באירופה וכדאי לכם לשים לב לפרטים.
כשאני למשל, שוכר רכב באירופה, אני פונה דרך האינטרנט לסוכן השכרה בישראל, כגון אופרן, שלמה סיקסט, אוויס הרץ ואחרים, משווה מחירים, דגמי מכוניות במקומות אליהם אני נוסע. בוחר במכונית המתאימה לי ומגהץ כרטיס אשראי. אני תמיד משלם גם את הכיסוי הביטוחי המלא. לעיתים הוא לא חלק מחוזה ההשכרה אלא הסכם נפרד, שאתה עושה עם החברה הישראלית שמבטחת אותך השוכר מכל הוצאה שאותה שילמת כהשתתפות עצמית לחברת ההשכרה. בנסיעתי האחרונה לאירופה למשל שכרתי רכב דרך אופרן ופגעתי בחישוק הרכב. הנזק (כ-400 יורו) נגבה על ידי חברת ההשכרה מכרטיס האשראי שלי, אותם החזירה לי שירביט (שמבטחת את ההשתתפות העצמית עבור אופרן) תוך שבוע בערך.
צילום: fabian irsara
ולמה אני שוכר דרך ספק ישראלי? כי הם אף פעם לא אכזבו אותי ולרוב המחירים שהם מציעים נמוכים משמעותית מאלו שניתן לקבל בסוכנויות חברת ההשכרה בחו"ל. אבל, זה לא המקרה בהשכרת מכוניות בארה"ב. המחיר שם אינו קבוע, הוא משתנה לפי כמות וזמינות המכוניות בסוכנות בה אני עומד לשכור את הרכב כפי שמופיע במחשב של חברת ההשכרה. כשאתה מקבל הצעה, היא טובה לאותו היום או אפילו לאותה שעה. לפעמים כדאי לחכות, כי המחירים דווקא עשויים לרדת לקראת נסיעתכם. כך קיבלתי הצעה זולה בכ-30% לשכירת אותו הרכב. כשלושה חודשים לאחר הניסיון הראשון, שגם אז, בניסיון הראשון, הייתה זולה מכל סוכן שבדקתי כאן בארץ. כדאי לבדוק בסוכנויות הישראליות מחיר לדגם מסוים, ולפנות ישירות לאתר החברה בחו"ל ולהשוות.
חשוב לשים לב מה כולל הביטוח. בחברות השכרה קטנות, תקבלו הצעות זולות ביותר, אך הן לא כוללות ביטוח! תמשיכו בהרשמה, בקשו להוסיף את כל הביטוחים. וודאו שקיבלתם ביטוח מלא כולל ביטול השתתפות עצמית וביטוח שמשות וצמיגים. אפשר לרכוש גם ביטוח לתיקוני דרך. אני לא רכשתי כזה. שווה להשכיר בחברה בינונית ולא קטנה וישר דרך החברה ולא דרך סוכנים שצצים ברשת עם הצעות מפתות, אפילו כשלחצתם על שם של חברה מסויימת. בנסיעות האחרונות לארה"ב, שכרתי רכב דרך חברת אלאמו (alamo). אני מעדיף את ההשכרה הישירה דרך החברה עצמה. היא בסופה של בדיקה לא יקרה יותר - והיא מציעה יותר כפי שאפרט. אגב, זה גם הזמן להזמין תוספות נוספות, GPS מיותר – הוויז עושה עבודה טובה גם שם. אבל ייתכן וכדאי לכם להזמין תשלום מהיר בכבישים מהירים. הוא זול יותר, מהיר יותר ועשוי לחסוך לכם לא מעט כסף. זה נכון לגבי החוף המזרחי של ארה"ב, שם נוהגים לגבות אגרות כביש. בחוף המערבי זה כמעט ולא נהוג.
צילום: kaleb tapp
דילוג על התור
מי שכבר חווה את הנחיתה בנמל תעופה גדול בארה"ב וקבלת רכב שכור שם, יודע שלעיתים התור ליד דלפקי חברות ההשכרה ארוכים ואיטיים להחריד. פעם, חיכיתי בסן פרנסיסקו כשעה לפני שהגעתי לפקיד. היום, חלקם של הסוכנויות (וזו אחת הסיבות שהצעתי לשכור ישירות דרכן) מציעות לך לדלג על התור. בזמן ההזמנה, תתבקש לסרוק ולצרף את רישיון הנהיגה שלך, להוסיף פרטים וכרטיס אשראי, וזהו, ללא כל עלות תקבל לדוא"ל מסמך עם ברקוד אתו תוכל לגשת ישר לחניון בו החברה בה שכרת נמצאת ולבחור את המכונית שלך.
צילום: dan preindl
לבחור את המכונית?
כן, ממש כך. אני למשל הזמנתי קרייזלר פסיפיקה עם שבעה מקומות ישיבה. הגעתי ישירות לחניון, הצגתי את המסמך לפקיד המסירה, והוא הפנה אותי לשורת המיניוואנים. היו שם הרבה מכוניות מהקבוצה הזו, בחרתי במכונית בה רציתי, המפתחות בפנים ונסעתי לכיוון היציאה. שם הייתי צריך להראות שוב את המסמך עם הברקוד, זה נסרק, וקיבלתי ליד חוזה מוכן. אמריקה במיטבה!
צילום: Ruffa Jane
לא הכול דבש
בוקר אחד מצאתי את עצמי עומד מול צמיג שטוח. חיפשתי את הגלגל הרזרבי ולא מצאתי. צלצלתי למספר החינמי של החברה (מתחיל ב-1-800). "Are you safe" שאלה הפקידה. עניתי שכן ושאני בחניון של המלון. היא אישרה שלאוטו אין גלגל רזרבי, וגם לא נוזל לסתימת תקרים שהיה מעלה אותי חזרה לכביש. התעצבנתי שלא אמרו לי זאת מראש, אבל ללא הועיל. היא הודיעה לי שיבואו לגרור את המכונית, וישלחו רכב אחר להסיעני למשרד קרוב של החברה.
זה בוצע די מהר - אך בכל זאת התלוננתי לפקיד במשרד הקרוב שהפקיד בידי אוטו חלופי, על כך שבזבזתי שעות יקרות. ללא היסוס ובאופן מידי הוא נתן לי יום שכירות נוסף (שאפשר לי להגיע לנמל התעופה כמה שעות מאוחר יותר) וכעשרה אחוז הנחה נוספת למחיר. היה שווה.
צילום: jamie street
טיפים מצילי חיים לנהיגה בארה"ב
למי שלא נהג אף פעם בכבישי ארה"ב או קנדה חשוב מאוד לזכור: כשאתה עומד במסלול השמאלי בצומת, הרמזור שלפנייך מראה שמותר באור ירוק לנסוע ישר ושמאלה, גם לתנועה ממול מותר לנסוע ישר ויש לה זכות קדימה!!! כן, ככה זה בכל המדינות ארצות הברית.
אם כך, איך תנהגו? קיבלתם ירוק, אל תמהרו לצומת, התקדמו לאט, תנו זכות קדימה למכוניות במסלול הנגדי. בירוק מאותת, צהוב ואפילו בתחילת האדום, מותר לשתי מכוניות נוספות לפנות שמאלה. אף אחד לא יצפור אם החלטתם שלא לעבור בתחילת האדום, כך שאם יש לכם ספק, חכו לירוק הבא (אגב, אין באמריקה צהוב יחד עם אדום לפני ירוק). אם בצומת יש רמזור שמפנה רק שמאלה, זכות הקדימה שלכם. אבל בכל זאת, כדאי לוודא שהתנועה ממול לא מתחילה לנוע יחד איתכם.
עוד טיפ מעניין הוא שבחלק מהמדינות של ארצות הברית, הפנייה ימינה מותרת גם ברמזור אדום. באיזה מדינות? אני לא בטוח ולא רוצה להטעות אתכם. מה תעשו? עמדו באדום ואם תראו שאחרים חוצים באדום, סימן שזה מותר. האמריקאים שומרי חוק. בנוסף, גם במדינות בהם מותר לפנות ימינה באור אדום, לעיתים יש בצומת מסויים שלט שמתריע משהו בנוסח: no turning right on red light. לא לפנות.
צילום: olenka kotyk
על מהירות ומסלולים
האמריקאים לא ממהרים על הכבישים המדהימים שלהם. הם עוברים את המהירות המותרת בערך בעשרה מייל לשעה (רק בכבישים מהירים!). כולם כמעט נוסעים באותה המהירות ודבקים במסלולים בהם הם נוסעים. הפינוי למסלול ימני למכונית איטית יותר לא נהוג בארה"ב ולא יעזור לכם לצפור. עם זאת, בניגוד לנהג הישראלי, הנהג האמריקאי אדיב מאוד ולא בא להלחם על הכביש. אותתו על כוונתכם להחליף מסלול - ומייד מישהו יאט ויפנה לכם מקום. כדאי שתלמדו מהם ותעשו כמותם.
אגב, האכיפה בארה"ב נוכחת ומהירה, נסעתם מעל המהירות המותרת? שוטר סמוי ראה ועצר אותכם? יש מצב שתמצאו את עצמכם בפני שופט שלא ישחרר אותכם עד שתשלמו את הקנס הדי כבד שישית עליכם.
בקיצור, ברומא התנהג כרומאי - אך באמריקה, כאמריקאי.
צילום: jared murray
