זה אומנם היה רק דגם תצוגה יחיד במינו, אבל כנראה שהעניין שהוא יצר בקרב לקוחות המותג גרם לקברניטי החברה להבין שיש כאן ביקוש ופוטנציאל מסחרי - וכעת אנחנו מקבלים דגם ייצור-מוגבל באותה רוח.
המכאניקה מתחת לעור של הוואלור פחות ייחודית מזו של הוויקטור, אבל יותר מודרנית; אסטון אומנם לא אומרת זאת במפורש, אבל קרוב לוודאי שהיא מבוססת על פלטפורמת DB12 החדשה, כאשר ההשראה לעיצוב הגיעה מה-V8 ואנטג' של שנות ה-70 - עם האף המקומר, הקווים הרבועים ובתי הגלגלים התפוחים. היא אפילו מציגה פנסי לד עגולים ייחודיים שמשווים לה מראה קלאסי.
למרות העיצוב שקורץ לעבר, יש כאן הרבה אווירודינמיקה מתוחכמת כמו הכונסים במכסה המנוע, פתחי האוורור בקצוות החיצוניים של הפגוש הקדמי ואפילו תריסי החלונות האחוריים.
מתחת למכסה המנוע המחורר הזה נמצא את מנוע ה-V12 טווין טורבו בנפח 5.2 ליטר של אסטון, שמייצר 715 כ"ס ו-76.7 קג"מ, שמועברים לגלגלים האחוריים דרך דיפרנציאל מוגבל-החלקה מכאני ותיבה ידנית כדת וכדין.
למתלים האדפטיביים יש כוונון ייחודי לוואלור שאינו משותף עם דגמי אסטון אחרים, והיא מצוידת בבלמים קרבון-קראמיים כסטנדרט. חישוקי 21 אינץ', עטופים בצמיגי מישלן פיילוט ספורט 5S (ולא קאפ 2 קרביים) ברוחב 325 מ"מ מאחור ו-275 מ"מ מלפנים, משלימים את החבילה ומבהירים שזו מכונית שמכוונת יותר להנאה בכביש מאשר מכונת מסלול ייעודית.
תא הנוסעים ניתן כמובן לקסטומיזציה מלאה של דיפונים, חומרים ומרקמים, כשהמופע המרכזי הוא מוט ההילוכים הידני והמכאניקה החשופה שלו.
כדי להשלים את האווירה, אסטון ציידה את מכונית התצוגה בריפוד טוויד, קריצה למכונית המירוץ DBR1 משנת 1959.
הוואלור תיוצר ב-110 יחידות בלבד, ותעשה את הופעת הבכורה בפסטיבל המהירות של גודווד שייערך בסופ"ש הקרוב. המחירים טרם פורסמו, אבל קרוב לוודאי שזה לא משנה - לא בגלל שאין לכם כסף לזה, אלא בגלל שכל היחידות כנראה נמכרו מראש.