זו הפעם הראשונה שלי במירוץ 24 השעות של לה מאן. לא אשקר שתמיד אהבתי מכוניות לה מאן, הן בשל היכולת הגבוהה, הן בשל העמידות וגם, תסלחו לי, בשל המראה. מה לעשות שעבדכם הנאמן הוא בחור שטחי. השנה, המירוץ בסימן 100 שנים לקיומו (המירוץ הראשון היה בשנת 1923) ולשם כך החלטתי להגיע ולחוות אותו כמו שצריך, כי בכל זאת. אבל אני לא היחיד, שכן יצרנים רבים חזרו למירוץ, לכבוד הרגע המרגש, וכשאני אומר הרבה יצרנים, אני מתכוון בראש ובראשונה לפרארי. גם פורשה חזרו, שהם אגב, מחזיקים בשיא הניצחונות על מסלול זה. פיג'ו חזרו גם, אחרי המון שנים של היעדרות. קאדילק גם הכינו רכב לקטגוריה הבכירה וכמובן טויוטה אלופי התחרות של השנים האחרונות. היו גם קבוצות פרטיות בקטגוריה הבכירה, כמו גליקנהאוס או ונוול.
המירוץ נחלק למספר קטגוריות, כשעיקרן הייפרקאר, LMP2 ו-GT3. בעוד LMP2 אלו מעין מכוניות קאפ, בהן המרכב והמנוע זהים לכולם, ה-GTE כבר מציג תצורות שונות על בסיס מכוניות ספורט מוכרות – שברולט שחזרו למירוץ, אסטון מרטין שחזרו למירוץ, אודי שחזרו למירוץ ועוד. אתם מבינים לאן אני מכוון.
צילום: FIA
ספיישל לה מאן
-
מכונית לה מאן מונעת מימן -
ניצן רז
-
השיאים -
ירון תייר
-
האסון הגדול -
ירון תייר
-
מסורות וכללים ייחודיים -
ירון תייר
-
עלייתה ונפילתה של גרופ C -
ירון תייר
-
המסלול -
ירון תייר
-
היסטוריית מרוצי הסיבולת -
ירון תייר
צילום: FIA
הסבר גדול בקצרה. מכוניות הLMP2 נמוכות בכ-10 אחוז מהיכולת של ההייפרקאר (תאוצה, בלימה ואחיזה) וכך ה-GTE מה-LMP2. יש גם את המכונית המיוחדת של השנה, בכל שנה יש אחת כזאת והיא מאוכלסת כדרך קבע בפיטס מספר 56, סוג של מסורת. בעבר היו מכוניות עם שלושה גלגלים, מכונית חשמלית ומה לא. והיא לא באמת שייכת לאחת הקטגוריות, פשוט מתחרה עם עצמה. השנה יש מכונית נסקאר מבית שברולט. אז עכשיו אחרי שעשינו סדר במי ישנו והיכן הוא ממוקם בשרשרת המזון, אפשר להתחיל באמת.
צילום: FIA
16:00 - זינוק. מציץ בשעון, שניות ספורות לפני השעה ארבע ואני לא מוריד את העיניים מהמסלול. ואז הם מזנקים וזה רועש, אבל אין צורך באטמים. וכבר בהקפה הראשונה או השנייה היה דגל צהוב עקב מפגש מכוניות. מעל חצי שעה חלפה עד שהמכונית הקוצבת והדגל הצהוב הוסרו בכדי שניתן יהיה לשוב ולתת בגז. חולפות ההקפות ועוד מוקדם להבין למי היתרון. בינתיים אני מעיף מבט במתחרות בקטגוריה הגבוהה. הפיגו ללא כנף אחורית. קאדילק הכי רועשת. פרארי זו פרארי. טויוטה עושה את הכל בצורה החלקה ביותר. ואז יש נסקאר שמרעידה את המקום כשהיא עוברת. איזה שואו יש לאחרונה, לא רק שנותנת קרב למכוניות GT3 אלא אשכרה מקיפה את המסלול מהר מהן.
צילום: FIA
18:00. מכוניות גוררות חלקים שלא כדרך הטבע. פורשה 911 אחת, למשל, סוחבת גלגל קדמי שכבר לא מסתובב, חלקים מבית מחזיקים אותו שלא יזוז, שינו את צורתם בעקבות מכה שקיבלו. אסטון מרטין אחת מדדה ומכריחה את המרשלים לנופף בדגל לבן, כזה המודיע שיש רכב ממש אטי לפנים.
צילום: לה מאן
איתני הטבע מלמדים לקח
גשם מתחיל לטפטף וזה סימן טוב. בעצם שניים. הראשון הוא שהשמש מפסיקה להכות על הראש שלנו והשני, שהכביש הופך דביק פחות, ובשאיפה חלקלק. אני רוצה שיהיו מלחמות כאן, מלחמות אחיזה. אינני איש מלחמה שלא על מסלול מירוצים, אמנם לוחם בעברי, אבל קרבות אני רוצה רק על אספלט. וגם אתם יודעים, שיהיו תאונות. מה לעשות, מקומי בגיהינום מובטח, אינני מנסה להיות האדם הנאור שמצפים ממני. תנו לי אקשן. וכמה שיותר.
דקה אחרי, על השעון, גשם מטורף מתחיל לרדת, מציף את המסלול. גם אני לא הצלחתי לחמוק ממנו. ואז בזו אחר זו מכוניות עפות לגדר הבטיחות. אני שכבר רצתי למקום מוגן ממים, מתחיל לשמוע צעקות, ניגש למסך הטלוויזיה ורואה את הקאדילק הצהובה מחליקה. ואז איזה כיף, כולן מאבדות אחיזה, חלקן אפילו בקו ישר. החבר'ה שתפסו מחסה עמי, צועקים 'הולה' לכל אחת שמאבדת אחיזה ובכלל, השמחה כאן מה רבה. יהיו לי הרבה שכנים בגיהינום, אני חושב לעצמי.
צילום: לה מאן
זמן דמדומים. האור הרך בשילוב המכוניות המהירות והמאירות, יחד עם צליל המנועים הרם, מכניס אותנו לתחושה רומנטית. שום סלין דיון לא יכולה לעשות את זה ברמה הזאת. ואז הנסקאר עוברת ומרעידה שוב את המקום. צוחקת על כל מי שאמר שהיא מסוגלת לפנות רק שמאלה, מסבירה בסגנונה ש"אתם יכולים לספר עד מחר איך המכוניות שלכם בנויות בדיוק של סכין מנתחים, אנחנו יודעים לעשות את זה נהדר עם פטיש".
המובילה, אחת ממכוניות הפורשה, שייפה את עצמה בקיר כשהגיעה בעיקול האס השני של המולסאן והמשיכה לנסוע. מפה לשם, מאות מטרים לאחר מכן, הרוח שנכנסה בין החלקים פשוט תלשה את הכנף האחורית ועוד קצת. ואז דגל צהוב. בפעם המי יודע כמה.
19:00. צמד הפרארי במקום הראשון, צמד פורשה אחריו, פיג'ו אחת וצמד טויוטה. שאר הקאדילק, פיג'ו נוספת וצמד מכוניות גליקנהאוס מאחור. ואז צמד הפרארי נכנסות לתדלוק והחלפת צמיגים והסדר משתנה, כשהן יוצאות ומתמקמות אחרי הצמד של טויוטה.
צילום: לה מאן
אני, שמתארח אצל קבוצת טויוטה, שומע בינתיים את אחד ממנהלי הקבוצה מודיע ש"הרגע נהגי טויוטה קיבלו הוראה לא לעלות על אבני השפה, כי זה פוגע ברצפה ובאווירודינאמיות. הם צריכים לשמור על המכונית. המטרה שלנו, זה להגיע לארוחת הצהריים ביום ראשון כי בשעה הזאת כבר יהיו מי ששרדו וכאן יהיה ניתן ללחוץ על המכוניות באמת". וממש באותו הרגע, פורשה מספר חמש נתקעה בבעיית אמינות וירדה מהמסלול. אין מה לעשות, אי אפשר לקחת מטויוטה את הניסיון הרב שצברה בשנים האחרונות, בטח כשהיא אלופת לה מאן המי יודע כמה ברציפות.
במירוץ כזה ארוך, צפוי שיהיה לא מעט זמן מכונית קוצבת או דגלים צהובים, והנה זה הוכח לנו. ובזמנים כאלה, הפערים הגדולים שנצברו, פשוט מצטמצמים. אז חבל על כל הטירוף ונהיגת הקצה. קחו את קאדילק למשל, כבר בהקפות הראשונות נלחמו על מיקום, כולל כאלה בין קבוצתיים, כשאחת מהן נכנסה להחליף חלקים כתוצאה ממגע. זה חוסר ניסיון, שהרי מירוץ של 24 שעות לא מנצחים בהקפות הראשונות.
צילום: FIA
21:00. אלכסנדר וולץ, נהג פורמולה 1 בדימוס (97-07) וגם מנצח לה מאן פעמיים, והיום הוא חלק מקבוצת טויוטה GR של ה-wec, שבתוכה נמצא גם מירוץ 24 השעות של לה מאן, הגיע להסביר על האסטרטגיה. אחד מהדברים שאמר, זה שבלילה, כל עוד לא יהיה גשם, עדיף להיות על צמיגים רכים במיוחד, וזה אולי יהיה מעט טריקי בנהיגה, אבל זה עדיף למזג האוויר שיש כאן.
22:00. כשהקאדילק עוברת, אתה לא יכול לטעות, הדציבלים שלה גבוהים יותר. ואז מגיעה הנסקאר ומוכיחה שאפשר יותר. לאחר שמונה שעות, הנסקאר בפיגור של שש הקפות בלבד מההייפרקאר המובילה, מי היה מאמין. אחד מהנהגים בה הוא אקס פורמולה 1, אלוף עולם בדימוס, ג'נסון באטן.
22:30. אני מתמקם בשיקיין דייטונה. השמש עדיין לא כיבתה את אורה. אלת המזל מחייכת אלי ומתחיל גשם זלעפות. דגל צהוב מתנופף לפתע, מישהו כנראה כבר ביצע טעות במקטע אחר של המסלול. המסלול מוצף תוך שניות ואז חישוב לא נכון של בלימה ואחת ממכוניות הקאדילק ממשיכה ישר במקום לפנות ימינה, היישר לתוך מקטע המילוט. מיד אחריה מגיעה הפרארי ועושה את אותו הדבר. כמו הילד ההוא בבית הספר, שנגרר אחרי הבעייתיים.
צילום: FIA
דקה אחרי שלושה הייפרקארס ממשיכים ישר הדשא. ואז עוד מכונית GTE והקהל לידי? בקריאות הולהההה. כולם כאן, יחלקו איתי לבה בגיהינום.
ואז רגיעה בכמות המכוניות. סחבק מבין עניין ומפנים שכולם נכנסו להחליף צמיגים וכנראה גם יגיעו כדבוקה אחת. וזה באמת מה שקורה. וכולם מדודים בתאוצה, בבלימה ובהפניית ההגה. ואז צליל מנוע שצורח ואני מבין שיש כאן נהג ששכח שיש גבול לצמיגי גשם על אספלט רטוב. ובאמת, אנחנו מגלים שזו הייפרקאר שממשיכה ישר על החצץ. מי מהן? אתם לא תופתעו לגלות שזו קאדילק... אגב, גם לא תופתעו לשמוע שהטויוטות לוקחות את העיקול הזה הכי חלק.
אני כבר דקות ארוכות ממתין לראות את הנסקאר שלא הגיעה ואני תוהה אם איבדנו אותה בתאונה. ואז היא מגיעה. לכו תדעו, אולי הרכיבו לה וישרים.
צילום: נסקאר
הקפה לאחר מכן, הדבוקה מגיעה בקצב גבוה יותר, כזה שגורם לנהגים, מעצם אופיים, להילחם על מיקום. כי מה לעשות, הטבע הזה חזק מכולנו. אסטון מרטין מלכותית נוספת שממשיכה ישר לכיוון שטח המילוט כשמיד אחרי מגיעה הרדנקית ולוקחת את העיקול בדיוק לפי הספר. עולם הפוך.
בעוד לכל המכוניות רק תאורה אחורית אדומה, עם הבהובים אדומים. לנסקאר יש גם תאורת לד כחולה בקצוות, מהסוג הלא המרשים. הזול. קשה לי לתאר את זה שלא בסגנון עדתי. גם פנס ערפל קדמי אחד שלה לא עובד. בהמשך הלילה תפסיק לעבוד גם תאורת הבלימה באחד הצדדים. אבל היא נוסעת, נותנת קצב גבוה יותר ממכוניות ה-GT3 שמכוילות גם לעיקולים ימניים. הופכת כבר להיות חביבת הקהל, שפשוט צוחק ושמח כשהיא עוברת.
צילום: FIA
העלטה ירדה. לראות רק תאורת מכוניות ועקיפות, זה קסום. מיוחד. פורשה אחת פרשה ולא סתם פורשה אלא זאת שנושאת את הספרות 75. הספרות שמעידות על חגיגות 75 שנה לפורשה. טוב נו, יש להם עוד מכוניות על המסלול, אני חושב לעצמי. את המקום הראשון תופסת פרארי, את השני והשלישי מאיישות הטויוטות. כנראה שהאסטרטגיה של האחרונים עובדת.
ואז משוגרים זיקוקים לאוויר. ואין כמו זיקוקים לאווירה. איזה כייף. הפנינג מוטורי אמתי. ומתיש. כי אני כבר מרגיש את העייפות ואין לי מושג אם אצליח להישאר ער כל המירוץ.
צילום: FIA
בלילה הבלמים הופכים כתומים זרחניים. וזה מראה מלבב. אתה לא יודע לאן להסתכל. לעקיפות? לתוך החישוקים בכדי לראות את הבלמים הזוהרים? אולי למופע הזיקוקים שנמשך כבר קרוב לרבע שעה? כל זה כמובן כשהנסקאר לא נמצאת באזור, כי כשהיא מגיעה, תמיד יש מה לראות. בפעם אחת למשל, ראיתי אותה נלחמת על מיקום עם LMP2... כאילו, זה הזוי ומדליק ושלא כדרך הטבע.
ואז צמד קאדילק עובר ואז פורשה ואז פרארי ואז פורשה ולאן אני אמור להסתכל?? הנתיב של הקו הנכון כבר התייבש ממזמן והנהגים דוחקים ברכבים יותר ויותר. שאר האספלט רטוב על גבול הלח. המירוץ הזה, שהתחיל אצלי קצת כדרדל'ה, מתחיל לצבור תאוצה עם להבות מהאגזוזים, צלילי המנועים, בעיקר אלה מבית 'גיבסון' שמאיישים את מכוניות ה-LMP2 וכמות הבקפיירים, שוב, של ה-LMP2. אין מה לעשות, גם אם אתה עייף, זה מחזיק אותך ער.
לאט-לאט, אתה מתחיל להפנים את מה שידעת לפני. 8 שעות אל תוך המירוץ, נהיגה אגרסיבית הן מהמנוע והן מהמתלים והבלמים. וזה עדיין נוסע. מה נוסע, טס. וזה לא משהו שניתן לקחת כמובן מאליו. אתה רואה אותן שועטות לכיוונך עם אורות שמתקרבים במהירות הזויה ואז מאטות בקצב הזוי לא פחות אל תוך העיקול. אתה לא יודע ממה להתרשם יותר. וכן, כבר שעה שיש זיקוקים בחוץ. כולם פה פסיכים.
צילום: FIA
ואז יורד לך האסימון שאתה לא שם לב להיכן מכוניות טויוטה נמצאות. הרכב שלהם כל כך לא בולט בכלום. לא ברעש, לא בעיצוב, לא בצבעים, לא בדרמת הנהיגה. כלום. כרבע שעה לפני חצות הליל, אחת הקאדילקים מאבדת אחיזה ומסתבסבת. אין, האמריקאים יודעים לתת שואו.
חצות הליל. פיגו מובילים את המירוץ. וזה רכב שלא הרשים בביצועים שלו ביחס לאחרים. ואולי זה כי לא צריך כאן את הביצועים הכי טובים על חודו של סוס. ואולי זו האסטרטגיה. בינתיים בשיקיין דייטונה, פורשה הסתבסבה ופרארי אחת מצליחה להתחמק. באיזור אחר במסלול קורית דרמה הרבה יותר גדולה – אחת מהפרארי מקטגוריית GTE הסתבסבה ואחת מהטויוטות, זו שבמיקום 3, ניסתה להתחמק וספגה פגיעה מאחור מרכב נוסף. זו היתה המכונית המובילה של טויוטה וכעת היא יצאה מהמירוץ. איזו דרמה. הטוענת לכתר, המהירה ביותר של טויוטה, בחוץ.
צילום: FIA
מפה לשם, הטויוטה לא זזה. הנהג כבר בחוץ. חלק מהחיווט של הרכב, מציג מספר צבעי תאורה, כי יש כאן שילוב של חשמל ובנזין, וצריך לראות שהכל תקין. ירוק זה תקין, אדום זה לא. והנה, יש חיווי אדום והמשמעות היא שיש סכנת התחשמלות. זה אומר שאסור גם להניף אותה באוויר כדי לפנות את המסלול. לא יודע מה עושים במצב כזה, קוראים לחברת החשמל, קוראים לחיל ההנדסה, לא יודע. אני מתחיל לעכל שאולי לפעמים לא עוזר רק אסטרטגיה, אמינות וניסיון, לפעמים צריך גם מזל.
המיקום הכי גבוה והיחיד של טויוטה הוא החמישי. נכון לעכשיו, שתי מכוניות הייפרקאר הלכו הביתה, שתי מכוניות LMP2, ושבע מכוניות מסגמנט GTE - שלוש פרארי, שתי פורשה ושתי אסטון מרטין.
מה שלא היה עם אישור הרמת הטויוטה כנראה וחלף כי הגיעה משאית עם מנוף והרימו את הרכב. בינתיים, את הדגל האדום ניצלו שתי הפרארי ואחת ממכוניות קאדילק, לתדלק ולהחליף צמיגים.
צילום: FIA
כרגע, אחת ממכוניות פיג'ו מובילה בהקפה. בקטגוריית ה-GTE זו קבוצת הבנות עם הפורשה הוורודה שמובילות בשלב זה. ואני אומר זאת בלי טיפה של הומור מגדרי. כי אני בוגר מספיק להתאפק.
01:00. המכונית הקוצבת נמצאת על המסלול כבר שעה שלמה. חצי עולם ישן, אין כמעט אנשים בפיטסים, אין אנשים בביתנים, ורק שמשון ויובב יוצאים לטייל סביב המסלול. הם ואני.
אני נשאר ער למרות שהעיניים שורפות לי. כי מה לעשות והמקצוע מחייב. בביתן טויוטה, נראה כאילו כל ההנהלה הלכו לישון במרפסת, על הספות, עם שמיכות והכל.
03:00. כמעט כל הקהל הלך הביתה או נרדם במסלול. מבט בלוח התוצאות מגלה שפיג'ו עדיין ראשונה, קאדילק שניה וטויוטה שלישית. בזמן הזה, שיקיין דאנלופ מספק לנו שלל עקיפות - פורשה על פיג'ו, קאדילק על גליקנהאוס, ובכלל כל הייפרקאר אפשרית על כל מכונית מסגמנט אחר. יש מצב שזה השיקיין הכי פורה. שיקיין אחריו נקרא אס טרטרה רוז' וזה דופק את המוח, איך בירידה עד כמעט לסופו, הם עם מצערת פתוחה ואז בלימה בכלום זמן והפניית הגה שמאלה. ואף אחד לא עף מהאספלט. מדהים.
צילום: FIA
04:00. אנחנו לא רק שמזהים את המכוניות לפי העיצוב, אלא ממש מזהים אותן לפי הצליל. יודעים בדיוק מה מגיע ומי בדיוק חלף אותנו. אולי חוץ מהטויוטה. כמו חי"רניק מוצלח, היא עוברת מבלי שתשים לב, רק אם תתרכז תראה אותה ואז גם תגלה שהקצב כשל שאר המתחרים בקטגוריה הגבוהה. היא פשוט עושה את זה בנינוחות וללא דרמה.
בטויוטה טענו שלא צפוי לרדת גשם בלילה ובאמת, כשמרימים מבט, רואים כוכבים. וזה נחמד. קריר מעט, ההליכה מחממת והאווירה הלילית של תאורה חמה מינימלית וצלילי מנועים רועמים עושה טוב לנפש. מייתר לגמרי עבודת פסיכולוג.
05:00. העייפות מורגשת. בעיקול לפני היציאה למולסאן, מדגמנות המכוניות עקיפות. מצד אחד של העיקול זה נראה כאילו הם מאתגרים את חוקי הפיזיקה ושזה לא הגיוני. ואז חוצים את הכביש, שזה אומר מעבר תת קרקעי עם מיליון מדרגות, שגם צריך לעלות אותן ולא רק לרדת. מהצד הזה, המצב נראה פחות מאתגר. ככה זה, נקודת מבט יכולה להטעות.
צילום: FIA
פתאום יש הפסקה בין הדבוקות, וקיבלנו עשר שניות של שקט, עשר שניות של מוזיקה חלושה מהרמקולים, עשר שניות של ציוץ ציפורים. יש מצב שהציפורים התרגלו לרעש, בכל זאת, כל שנה.
05:20. האור מתחיל לעלות. ממש מעל קצה רחבת הטיפולים מתחילות לזנק המכוניות שסיימו טיפול כזה או אחר. והאוזניים שלנו, שסבלו עד עתה מקבלות את הדציבלים האלה עוד יותר מקרוב. כבר ויתרנו על המחשבה האם לשמור עליהן.
07:00. טויוטה מובילים, פרארי מעט אחריהם ואז קאדילק. אבל הכל פתוח. עשרים דקות לאחר מכן, אני מנסה לטשטש את העייפות על ידי סלט פירות. מהמרפסת של טויוטה, על צמד השיקיינים על שם פורשה ופורד, אני מבחין שעכשיו לא רק שפנס ערפל קדמי לא דולק בנסקאר, אלא גם אין לו אור בלם אחורי אחד.
צילום: טויוטה
פורשה וקאדילק נכנסו לפיטס. עשר שניות אחרי, גם טויוטה ופרארי. וזה יהיה מעניין. טויוטה מחליפה חרטום וכתוצאה מכך הפרארי יוצאת שלוש שניות לפניה. ההובלה עכשיו שייכת לאיטלקים. במקום השלישי והרביעי, קאדילק. פורשה אחריהם. בינתיים אני מתעדכן שלונוול הלך המנוע.
08:00. הטויוטה חולפת בין השיקיינים ולא עולה על אבני השפה. עשר דקות אחרי, כמעט כולם בפיטס - צמד פורשה, פיג'ו, פרארי ואז טויוטה. האחרונה שהיתה בפיגור של 15 שניות, יצאה באיחור גבוה יותר, אבל החליפה גם צמיגים. הפער בין פרארי לטויוטה, עומד כעת 25 שניות.
צילום: FIA
אבל הכל עדיין פתוח, מספיק תאונה קלה לצמצם את הפערים לאפסיים. ואם יירד גשם, אז בכלל. והנה שעה אחרי, אחת ממכוניות ה-LMP2 ירדה לחצץ וכשעלתה למסלול דאגה לאסוף עמה לא מעט חצץ, שיהיה גם לאחרים. דגל צהוב ועכשיו דואגים לטאטא, והרי לכם יתרונות שנמחקים, או לפחות מצטמצמים משמעותית.
אחת ממכוניות הפרארי נכנסה לעצירה ולא הניע המנוע. העצירה התארכה מעבר למצופה וטויוטה לקחה את ההובלה. אבל זה לא החזיק הרבה הקפות, כי הפרארי עקפה אותה בהמשך.
העייפות משפיעה ושלוש מתוך ארבע מכוניות LMP2 פשוט שוכחות לבטל את הגבלת המהירות של הכניסה לפיטס וכך כשהן יוצאות למסלול, המחשב חותך את התאוצה. אחריהן יוצאת קאדילק מהפיטס, הייפרקאר, ונהגה שוכח גם הוא לבטל את ההגבלה. אנחנו כבר מרימים ידיים לאות תדהמה ואז עוברת הנסקאר ואנחנו מורידים אותן מהר לסגור את האוזניים.
צילום: FIA
אותו נהג הקאדילק ששכח לבטל את ההגבלה, ממשיך לחצץ בפניית האס של טרטרוז', כי הגיע מהר מדי לפנייה. אוי העייפות. ואז מכונית קוצבת. התגעגענו.
עדכון GTE - הבנות בפורשה הוורודה, עדיין ראשונות. אמרתי, שום בדיחה מגדרית. אני לא כזה, בטח כשאני רעב ואני צריך שיכינו לי אוכל. המירוץ מתחדש מהר משחשבתי. בינתיים עולות תהיות, בעת הזינוק לא היה מקום לזבוב ועתה היציעים ריקים.
צילום: FIA
מעט הגיגים. בשונה משאר המתחרים בהייפרקאר, פיג'ו בחרה שלא להתקין צמיגים רחבים יותר מאחור, אלא רביעייה זהה לגמרי. מנועי הגיבסון של סגמנט LMP2 כל כך רועשים ועם כל הרבה בק פיירים שזה נהדר. מעין חוליגניות טהורה. ההייפרקאר הכי רועשת היא של קבוצת ונוול, ובטח לא תופתעו לדעת שגם היא משתמשת במנוע גיבסון, רק כזה גיבור יותר. בנסקאר חלק מהמרכב הפך קרבון, זוויות הגלגלים שונו, המצנן הוגדל כי כעת יש מהירויות נמוכות יותר והבלמים נשארו זהים. כי הם מספיק טובים. מה שכן, היא צריכה תדלוק כל 14 הקפות... בשורה התחתונה, ולמרות שאין היא משויכת לקטגוריה כלשהי, במדידת הזמנים, הנסקאר היתה מהירה בשלוש שניות משאר מכוניות ה-GTE. לא ייאמן. חשבתם שזה נגמר בזה? הצחקתם את אמריקה. הבוחנים הטכניים הופתעו לגלות שאין מערכת ג׳קים פניאומטית ברכב הנסקאר. כי בקבוצה התעקשו שתהיה חווית נסקאר מלאה, עם ג׳קים אנושיים.
13:30. אין שינוי בסדר המובילים, אבל אז מתחוור לי שעשרים מכוניות פרשו, מתוך 62. שזה כשליש ממי שהתחיל את המירוץ התובעני והמתיש הזה. נתון פסיכי לגמרי.
צילום: FIA
14:15. אני בדרך לפיטס של טויוטה, סקרן לקבל תשובות למספר שאלות שחולפות לי בראש. ואיך שאני מגיע, השדר במסלול צורח בצרפתית משהו שמעיד על אסון ובאותה נשימה אומר גם את השם 'טויוטה'. שניות ספורות והחבר'ה מטויוטה רצים לתוך הביתן אליו אני ממתין להיכנס. אני שואל את הסובבים אותי אם יודעים מה קרה, אבל לפי מבטיהם, ניכר שהם מבינים צרפתית עוד פחות ממני. ואז יוצא צוות בריצה עם חרטום קומפלט ואני מתחיל להפנים מה קרה. וגם מי כנראה לא תיקח השנה את הניצחון. אחד העובדים שיצא מסביר שהמכונית הסתבסבה. לשאלתי האם נגרם נזק הוא עונה שהוא לא יודע. ואז מחווירות פניו. צוות נוסף מגיע משום מקום ומביא עמו חלק אחורי קומפלט. ואיך שהוא נכנס יוצאים שני צוותים כבר עם חלק קדמי שבור וחלק אחורי ממש שבור. יעילות יפנית. אני מפנים שהשיחה שלי עם הצוות כבר לא תקרה.
בכל מקרה, הסיפור הוא טעות נהג. התמקם אחרי מכונית LMP2 בפניית אינידיאפוליס, נעל גלגלים אחוריים והסתבסב. זה קרה בהקפה הראשונה לאחר היציאה מרחבת הטיפולים. בכל מקרה, כעת הפער צמח מ-16 שניות ל-3 דקות ועשרים שניות.
15:40. כולם דוחקים במכונית יותר ויותר. כשנכנסים לשביל הגישה לרחבת הטיפולים, למשל, הם "מקצרים במעט" את העיקול. אחת ממכוניות גליקנהאוס מאבדת אחיזה ועושה היכרות בין חרטום המכונית לסוללות הצמיגים המשמשים להגנה וזה אומר שיש מכונית קוצבת. ושטויוטה יכולה לתדלק רק כמה שצריך ולהחליף צמיגים לחדשים ואז לבוא למלחמה אל מול פרארי כשהם במצב ראוי.
צילום: FIA
בינתיים ברחבת הטיפולים, לפרארי המובילה לא הניע המנוע. שוב. טירוף. הם מצליחים להניע רק לאחר שכל האיטלקים במרחק שני קילומטר משם קיבלו עוד כמה שיערות לבנות בפדחת. כשהדגל הצהוב יורד, האגרסיביות עולה מדרגה. טויוטה הצליחו לצמצם ועדיין יש דקה וארבעים וחמש שניות מאחורי הפרארי המובילה, ואם נדבר בהקפות, מדובר בכמעט חצי הקפה. הסיפור נגמר.
16:00 - סיום. שתי הפרארי מסתדרות וחוצות יחד את קו הסיום כשדגל המשבצות מתנפנף. כל הכבוד להם, חזרו אחרי שנים וניצחו. מראים לצוות הפורמולה 1 של המותג, איך עושים זאת כמו שצריך.
צילום: FIA
טויוטה חוצה לאחריה. מעלה תהיות, שכן המכונית הזאת היתה במקום השישי בחצות והיא סיימה שניה, כך שככל הנראה ללא התאונה ההיא, של אותה טויוטה שהיתה במקום השלישי, ייתכן ויכלו לנצח ברוגע.
שלוש הקאדילקים התייצבו בשורה וחלפו את הדגל יחדיו, אה-לה-פורד בשנת 1966. מיד לאחריהן נמצאת שברולט קורבט שהגיעה לבסוף ראשונה בקטגוריית ה-GTE, ומעט מאחוריה, הנסקאר. נוסעים כדבוקה, מסבירים לעולם בדרכם את כוחו של המנוע המוכר, שלמעשה נמצא בשינוי כזה או אחר בכל אחת מהמכוניות האלה.
ועדיין, כשהנסקאר חלפה את דגל הסיום, כולם עמדו על הרגליים והריעו. אפילו פרארי לא קיבלו מחיאות כפיים כאלה. ממש מלכת החן, או חביבת הקהל, או איך שלא קוראים לרדנק המתוק הזה.
צילום: FIA
ספיישל לה מאן
-
מכונית לה מאן מונעת מימן -
ניצן רז
-
השיאים -
ירון תייר
-
האסון הגדול -
ירון תייר
-
מסורות וכללים ייחודיים -
ירון תייר
-
עלייתה ונפילתה של גרופ C -
ירון תייר
-
המסלול -
ירון תייר
-
היסטוריית מרוצי הסיבולת -
ירון תייר
צילום: FIA
