ראונו אלטונן, נהג הראלי הפיני האגדי, הוא כבר בן 86, ובשיחה המרתקת עימו ברור שהוא אינו דופק חשבון ואומר את מה שהוא באמת חושב. מי שהיה אלוף אירופה בראלי ב-1965 (אז עוד לא הייתה אליפות העולם) חד, משעשע ולגמרי לא צנוע. הוא שש להזכיר שעוד לפני שניצח עם מכוניות הוא הצליח במרוצי סירות והיה רוכב האופנועים הטוב בפינלנד. הוא דובר שפע שפות, ולמרות הידע ההנדסי הרב ("לאבי הייתה סוכנות מכוניות אז למדתי"( אך אומר כי שמע לאביו, שאמר שמהנדס תמיד ניתן לשכור, והלך ללמוד דווקא כלכלה ("מה שמשנה זה שאתה לומד את השיטתיות"). אלטונן הגיע ל
השקת מיני קופר החדשה כשגריר המותג כדי לספר על הנהיגה בה. אבל כשאני שואל אותו על כך הוא אומר מיד: "לא באמת נהגתי, רק מספר מטרים. התגובה של המנוע מאוד מיידית וזה בולט, אבל זה נכון לרוב המכוניות החשמליות. אני חושב שההבדלים הם בכך שלא כולם יודעים לכייל את המתלים.
"בראייה שלי כל משקל וסנטימטר שנמצאים לפני הציר הקדמי מיותרים והופכים את המכונית לפחות טובה. זה קשור לאינרציה ועושה הבדל ענק, וכאן למכונית החשמלית יש יתרון פוטנציאלי, כי המבנה הבסיסי מאפשר לקצר את סרחי העודף".
צילום: מיני
אתה מעדיף מכוניות חשמליות או בנזין?
"זה תלוי איפה משתמשים בהן. טכנית קל יותר ליצור מכונית חשמלית שתתנהג טוב כי אינך חייב הרבה משקל לפנים. וזה מה שגרם למיני להצלחה בזמנו בראלי. כי לא היה לה כמעט סרח עודף מלפנים. במונטה קרלו 1967 היו לנו רק 105 כ"ס לעומת אופוזיציה עם 180 כ"ס, אבל המיני הייתה טובה יותר לנהיגה וזה לא היה מקרי. אלק איסיגוניס בצעירותו התחרה במירוצי טיפוס גבעה, ידע מניסיונו מה ישפר את המכונית ובנה בהתאם את המכונית. מיני התפרסמה במבנה הפרקטי – גדולה מבפנים וקטנה מבחוץ – אבל מה שהיה חשוב לי הוא אותו סרח עודף קצר מלפנים; אין דבר יותר גרוע לנהג ראלי מאשר תת־היגוי".
זכית במונטה קרלו בניצחון מפורסם עם המיני הקטנה. מה היה הסוד?
"מונטה קרלו הוא בהחלט מפורסם אבל הייתי הנהג הטוב ביותר באירופה באותה תקופה והיו לי יותר ניצחונות מכל נהג אחר.
מיני לא רק כמכונית אלא כקבוצה הייתה יוצאת מהכלל, הרבה בזכות סטיוארט טרנר שעמד בראש הקבוצה. הוא לא היה מהנדס אלא עיתונאי אבל אולי לכן הבין את הגורם האנושי ואת העובדה שלנהוג מהר זה לא רק מאמץ הנדסי אלא גם גישה מנטאלית. בנקודה אחת בשנות שישים טוני אמברוס, הנווט שלי ואני הלכנו לפרופסור באוקספורד כדי לדון אתו איך לשפר את 'פייס נוטס' (הוראות הדרך) מבחינה מדעית. פעלנו בשיטה של הטייסים האנגליים; הם השתמשו במעט מילים, אלה היו קצרות והייתה להן רק משמעות אחת. פיתחנו ביחד שפה לתיאור הדרך ומאז ניסינו לפתח זאת גם בפינית, שוודית, גרמנית, איטלקית וצרפתית, אבל אנגלית היא הטובה ביותר".
ראלי מונטה קרלו 1967 |
צילום: מיני
האם הניצחון במונטה ב-1967 הוא הזכור ביותר מבחינתך?
"מבחינתי הניצחון הזכור ביותר היה דווקא בספא-סופיה-ליאז' (1964) עם אוסטין הילי 3.0 ליטר שהייתה קשורה למעשה לאותו יצרן בריטי. אלה היו 7000 ק"מ שכולם תחרותיים, מרוץ בכבישים ציבוריים שהתחיל בספא, בסופיה שעל הים השחור עצרנו לשעה ואז חזרנו לליאז' – והכל היה עם מצערת מלאה. גם מרוץ מונטה קרלו באותה תקופה היה קשה כי לא היו הרבה חלקים שאפשרו לנו לנוח. היינו צריכים לנהוג מהר גם בקטעים הלא מדודים בכבישים רגילים כי היה צריך לתדלק ולהחליף צמיגים. היום, יחסית, זה משחק ילדים מהבחינה הפיזית".
אתה אוהב מרוצים ארוכים?
"השתתפתי בלא מעט מרוצים ארוכים כמו לונדון-סידני ולונדון-מקסיקו. האחרון שעשיתי היה 'לה קאררה פאנאמריקנה' ב-2017 עם מיני ג'ון קופר וורקס. ההספק היה קטן ביחס למתחרים האחרים שכולם הגיעו עם מנועי V8 עם 500 עד 700 כ"ס, אבל מתוך 100 מכוניות סיימנו במקום ה-22".
קאררה פאנאמריקנה 2017 |
צילום: מיני
שיתפת פעולה עם ב.מ.וו בהקמת בית ספר ללימוד נהיגה ספורטיבית...
"בהקמת בית הספר לנהיגת ספורט של ב.מ.וו תפקידי היה לייצר תפיסת לימוד שונה. לא שמתי דגש על נהיגה חלקה כמו כולם אלא על שליטה ברכב בכל מצב. זה תמיד עוזר כי כשנוהגים חלק ומשהו משתבש צריך את היכולת לשלוט. אני מתנגד לנהיגה על הצד כי זה מאט, אבל השליטה הזו יכולה להציל. כתבתי ספר על יסודות הנהיגה והוא היה לרב־מכר. בניגוד לנהגים רבים כתבתי אותו בעצמי ולא היה לי סופר רפאים; וולטר רוהל כתב ספר דומה בעזרת סופר רפאים, ואותו סופר העתיק 50 עמודים מהספר שלי".
.
צילום: Robert Gongoll
