בסוף ינואר 2020, הכי קרוב לקורונה שאפשר, השיקה
סיטרואן את אמי (Ami; חבר) – קוודריסייקל חשמלי חמוד למראה ופשוט במבנה – שנה לאחר שהקונספט שלו הוצג בז'נבה; מקורו של השם באמי מפעם, דגם פשוט מאוד של סיטרואן שיוצר בין 1961 ל־1978.
צילום: סיטרואן
הפסקה מתודית. קוודריסייקל (Quadricycle) הוא רכב לשניים שאינו רשאי לנוע בכבישים בין־עירוניים, המהירות המרבית היא 50 קמ"ש כך שהוא מוסלל(!) לעיר בלבד – נאום דירקטיבה 2002/24/EC של האיחוד האירופאי. סוג רכב זה מוגש בשתי גרסאות: 'קלה' (L6e) עד 8 כ"ס ומשקל עצמי של 425 ק"ג; 'כבדה' (L7e) עד 20 כ"ס ומשקל כולל של 650 ק"ג לנוסעים. באירופה יש מדינות בהן כלים כאלה מורשים לנהיגה גם ללא רשיון נהיגה (ומגיל 16), יש כאלה המאפשרים נהיגת הגרסה הקלה גם מגיל 14. ואחרון: אמי של סיטרואן הוא מהסוג הקל.
חזרנו. סיטרואן מכרה מאז לא פחות מ־40,000 יחידות; ב־2021 החלה אופל לייצר דגם זה בשם 'Rocks־e' ופיאט הצטרפה ב־2023 עם
טופולינו. כל המותגים כיום הם של סטלנטיס וכל הדגמים מיוצרים במרוקו.
צילום: סיטרואן
ביוני 2022 הציגה סיטרואן גרסה שוחרת הרפתקאות לאמי: My Ami Buggy, חברי הבאגי, גרסת ייצור לקונספט שראה אור בדצמבר 2021. אגב, סיטרואן תציע גרסה ייעודית לנכים עם אחסון נדרש לכיסא הגלגלים, האצה ובלימה באמצעות ידית מאחורי גלגל ההגה.
צילום: סיטרואן
וזה לא אמור להפתיע, מכיוון שהרכב הקטן הזה מציע חלל פנימי גדול ויחד עם ממדיו הקטנים, התכנון הפשוט והייעוד האורבני, גרסאות ממוקדות ומובנות (נגיד, לבעלי מקצוע) מתבקשות.
צילום: סיטרואן
דברים שרואים
העיצוב מתוק, הצבעים קרביים משהו והחישוקים מפח. אין באמת דלתות, אלא שתי קורות ננעלות ממתכת ומלבדן השאר חשוף; אלה מהמאפיינים העיקריים של גרסה זו בהשוואה לרגילה שיש בה דלתות של ממש. יש גם גג בד נגלל החושף שמיים, בהחלט מתאים לכלי שטח הרפתקני שכזה, רכב שהוא גם לימי חופש.
המינימליזם בתא הנוסעים אינו נראה כזה בגלל מרכיבי עיצוב, כמו נגיעות קלות בצבע צהוב, או תוספות ייחודיות כמו פאוץ' על גלגל ההגה, או משטחים מונעי החלקה בחלקו הקדמי של הדשבורד.
צילום: סיטרואן
מולטימדיה? הצחקתם את סבתא שלי, והיא בכלל לא יודעת מה זה. יש מחזיק לטלפון, ושם תבחרו בעצמכם איזה תוכנת ניווט לשים. דלתות? נו, כבר אמרנו, יש שתי קורות מתכת. 'דלת' הנהג נפתחת הפוך ('דלת התאבדות') וזו של הנוסע נפתחת רגיל. איך פותחים? פשוט, מושכים ברצועה הצהובה.
המושב מתכוונן למרחק, ניתן לכוון גם את זווית משענת הגב וזה מספיק טוב בשבילי. יש סוויץ' ומפתח ויש בורר הילוכים בדמות כפתורים. אין כפתור לפרקינג, מעבירים לניוטרל ומרימים את בלם החנייה.
צילום: סיטרואן
מכיוון שההספק הוא 8 כ"ס, הביצועים לא מדהימים וגם עם 50 קמ"ש מותרים זה פחות חשוב.
על לא הרבה סוסים, וזה מורגש למרות המרכב הפצפון. העברת הכוח מכוילת לאחת לינארית במיוחד, שכן בסיס הגלגלים הקצר וההנעה אחורית, יאתגרו את חוקי הפסיקה בכל הנוגע ליציבות... לכן גם לא תופתעו לשמוע שהמהירות המקסימלית עומדת על 50 קמ"ש. סוללה של 5.5 קוט"ש מעניקה טווח מוצהר של 75 קילומטרים, וזה בהחלט בסדר.
צילום: סיטרואן
ההיגוי לא מספיק חד לדעתי אבל קוטר הסיבוב קטן להפליא, 7.2 מטרים; אין ציריות מלפנים ובסיס הגלגלים קצר ממש ממש, 173 ס"מ, על גבול המצחיק. ואולי המילה מצחיק היא זו שמתארת את הרכב הזה הכי טוב, כי עם המפגש ועם הנהיגה לא הפסקתי לצחוק וליהנות ממנו. הוא מאוורר, הוא כיפי, הוא חמוד והנהיגה בו מרגיעה בגלל האופי הלינארי שלו.
אני מודע לזה שיש שמכנים את אמי, אפילו את גרסת הבאגי הזאת, כקלנועית מעוצבת. אבל אם זו קלנועית, אני מוכן להזדקן בהקדם.
צילום: סיטרואן
