אנו ממשיכים לתור אחר מסלולים הפתוחים לציבור המטיילים מבלי לחרוג לתוך שטחי האימונים של צה"ל הסגורים בפנינו עד לסיום המלחמה, ותתפלאו – עדיין יש כאלה ולא מעט. הפעם אנו נעים לאורכה של בקעת צין ומבקרים בנקודות של מים במדבר – מעין עקב שהוא אטרקציה של ממש לרחצה ושחיה מרעננות בימים חמים, דרך הגבים המרהיבים של עין-אום-תינה וגב זרחן. לקינוח ננוע לעבר הר צין (הור ההר) המרשים ונצא מהשטח דרך הכבישים של מפעלי צין לכיוון סיום במצפה מקלף מרהיב העין על הכביש המוביל לכיוון מפעל אורון.
לאן מטיילים: הנגב המרכזי, בקעת צין
אבני דרך במסלול: שדה בוקר וקבר בן-גוריון, הסרפנטינות, חניון לילה הסרפנטינות, נחל צין, באר המשאלות, עין עקב, בקעת צין, גשר הרכבת, עין אום-תינה, גב זרחן, הר צין, מפעלי צין, מצפה מקלף.
אורך המסלול: כ־59 ק"מ – מסלול ארוך, אבל ברובו זורם בקצב טוב
עונה מומלצת: סוף סתיו - חורף - תחילת אביב. בקיץ חם מאוד ולא נעים, אבל גרסה מקוצרת מאוד של המסלול עד עין עקב ובחזרה מאוד מומלצת – השחייה בבריכה מרעננת ושווה את המאמץ, כולל ההליכה אליה ובחזרה. בחורף הכי יפה ומזג האוויר קר ונעים, במיוחד לאחר אירועי גשמים רציניים, כאשר הגבים מתמלאים במים (אבל המים קרים מאוד וגם בחוץ קר מכדי שנעז לקפוץ לתוכם....) בחורף גם מחשיך מוקדם ויש לקחת זאת בחשבון.
צילום: דרור ברלי
עבירות: בינוני. רוב המסלול ברמת קושי קלה עד קלילה ואפשרי בהחלט גם לרכבי פנאי כפולי-הנעה
מוגבהים שנהוגים בידי נהגי שטח מנוסים/ות. בציר הכחול המוביל לגב זרחן יש נקודה אחת עם שתי מדרגות סלע ועוד כמה מכשולים טכניים נקודתיים שעדיף לתקל ברכב שמצויד בתיבת העברה בעלת הילוך כוח LOW, אולם קצת "עבודות מע"צ", כיוון מבחוץ ונהיגה מיומנת וזהירה, יעבירו לאט ובזהירות גם רכבי פנאי מהשכונה של סובארו, דאצ'יה דאסטר ועוד כמה בעלי גחון גבוה
ניווט: בינוני. עד גב זרחן והיציאה ממנו בחזרה לציר הראשי של בקעת צין, המסלול נע על שבילים ברורים ומסומנים בצבע ללא כל בעיית ניווט. אבל הקטע האחרון בבקעת צין ובשטחי הכרייה באזור הר צין, נע בתוואי שנסחף בשיטפונות ולעתים יהיה קשה לאתר את הנתיב הנכון – באופן כללי, חפשו וגם תמצאו קוליסים של כלי רכב שנסעו כאן לפניכם – סביר להניח שזהו התוואי השביל הנכון. בג'יפים קשוחים וגבוהים אין בעיה אם מתברברים קצת סביב הנתיב שנמחק, אבל מי שנוהג ברכב נמוך יצטרך לנתב את דרכו בין האבנים בזהירות רבה ולהתייחס להר צין המתנשא ממול כאל נקודת כיוון כללית. אי לכך, עלולים להצטבר הבדלים קלים בין קריאות מדי המרחק שלכם אל מול ספר הדרך שנכתב עפ"י קריאת מד המרחק שלנו בסוזוקי ג'ימני. שימו לב להוראות ספר הדרך! הניווט בשיטת
איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפות סימון שבילים מס' 14 ("מכתשים") ומס' 15 ("הנגב התיכון") ואפליקציית "עמוד ענן".
נקודות להפסקה/מנוחה: מתחת לגב זרחן ישנו עץ מצל וגם צל מהמצוקים.
שמירת טבע: לא להשאיר אשפה, לא לרדת משבילים. גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: תחנת "דלק שדה-בוקר" בכניסה לקיבוץ שדה-בוקר, מול חניון הרועה, על כביש 40.
ציוד נדרש: רכב תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה, בגד ים ומגבת.
מגבלות צה"ל: אין.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
הגעה לנקודת ההתחלה: נוסעים על כביש 40 ופונים למדרשת שדה בוקר וקבר בן גוריון. לפני הכניסה למדרשה תגיעו לכיכר. בצעו
איפוס ספידומטר בכיכר. זו נקודת ההתחלה.
1. 0.0 ק"מ. בכיכר.
איפוס ספידומטר. פונים ימינה לכניסה לרחבת החניה של קבר בן גוריון (אם יש לכם זמן, אפשר להתחיל את הטיול בביקור במקום) ועמדת הכניסה לכיוון הסרפנטינות היורדות לעין עבדת. סעו ימינה לכיוון עמדת רט"ג ומחסום הכניסה עם השילוט "מצוק הצינים"
2. 0.1 ק"מ. במחסום. אומרים לפקח שאתם יורדים לעין־עקב והוא יפתח לכם את השער. יורדים בכביש בסרפנטינות (סעו לאט ובזהירות) לאורך הכביש עמדות תצפית על נופו הדרמטי והמרהיב של ערוץ נחל צין
3. 1.8 ק"מ. סוף הירידה. חוצים גשר אירי ופונים שמאלה לשביל מסומן באדום לפי השילוט "בקעת צין". השביל חוצה את חניון לילה "הסרפנטינות". החניון נגיש לכלי רכב פרטיים רגילים ותראו בו אוהלים ואנשים שיוצאים ממנו ברגל לכיוון עין עקב ובחזרה - סעו בזהירות הן בחניון והן לאורך הציר שיש בו הולכי רגל באופן תדיר.
צילום: דרור ברלי
4. 2.0 ק"מ. יוצאים מהחניון לשביל האדום
5. 3.3 ק"מ. משמאל – באר המשאלות
באר המשאלות. מונח מהפולקלור האירופי המתאר בארות מים שעל פי האמונה ממלאות משאלות המובעות בקול בסמוך אליהן. הרעיון מגיע מהתפיסה שהמים מאכלסים אלוהויות או שהונחו שם כמתנה מהאלים. באר המשאלות הזו, המכונה גם "החבית השורקת" היא פתח של קידוח מים מסוף שנות השבעים, לעומק של 800 מטר. מטרת הקידוח הייתה להגיע לאקוויפר המים הפוסיליים (קדומים) של שכבת אבן החול הנובית. הקידוח נכשל משום שלא היה כדאי לשאוב את המים מעומק כל כך גדול ופתחו נסגר בסבכת ברזל. אבל מבחינת המטיילים זוהי הצלחה כבירה. אבנים המושלכות לתוך הפיר נופלות במשך כמה שניות ויוצרות צלילים מדהימים של שריקות בדומה לשריקות של קליעים.
6. 5.8 ק"מ. צומת סימול שבילים (סמ"ש) אדום-כחול, מול קרן עקב. פונים ימינה לפי השילוט "עין עקב".
7. 6.2 ק"מ. חניון הלילה "המשטחים הלבנים". שימו לב לא לנסוע אל תוך החניון – השביל הכחול שובר ימינה.
8. 8.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. בחניון הרכב של עין עקב.
איפוס ספידומטר. כאן מחנים את הרכב ויוצאים להליכה של כ־400 מטרים לכיוון עין עקב. בסיום הביקור במקום, שבים על העקבות אל הרכב ונוסעים בחזרה בשביל בו הגענו.
עין עקב. שמם של שני מעיינות הבוקעים על ערוץ נחל עקב שברמת עבדת, סמוך לנחל צין ועין עבדת. מקור השם הערבי הוא עין־אום־כעב שפירושו 'מעיין העקב'. האבן שעל שמה נקרא המעיין היא אבן צור שחורה הנמצאת בעין עקב העליון ושונה מאוד מסביבתה הלבנה.
צילום: דרור ברלי
עין עקב העליון הוא נביעה קטנה הנמצאת בחלקו העליון של נחל עקב. אבל המעיין העיקרי המזין את נחל עקב הוא עין עקב התחתון והוא מסוג מעיין שכבה. במורד הנחל נובעים המים שוב מבין שכבות הסלע למפל בגובה של כעשרה מטרים ומשם נשפכים לבריכה בעומק של כ־7 מטרים ובקוטר של כ-10 מטרים שמלאה בכל ימות השנה. מי הבריכה מליחים ומשקים את הצמחייה ובעלי החיים שבאזור. סביב המעיין גדלים צמחי מים מתוקים וצמחיית גדות כגון שערות-שולמית מצויות, קנה מצוי, סוף מצוי, סמר חד, אשל ועוד. מדובר באטרקציה מרעננת במיוחד ברוב ימות השנה. מכיוון שהבריכה וסביבתה מהווים מקור משיכה ומי שתייה לבעלי חיים באזור, אסור לבקר בה החל מהשעה 16:00 אחר הצהריים ועד הבוקר. זהירות: חניון הרכב אינו נראה לעין מהבריכה ולמעט בחולי-מועד בהם המקום הומה מטיילים (ואז ממוקמת בו עמדת רט"ג מאוישת ע"י פקח), בימים רגילים אין בחניון הרכב כל שמירה/השגחה – הקפידו לנעול את כלי הרכב ואל תשאירו בהם חפצי ערך!
9. 2.0 ק"מ. בנק' מס' 7, המשטחים הלבנים.
10. 2.2 ק"מ. בנק' מס' 6, צומת סמ"ש (סימול שבילים) כחול-אדום. ממשיכים ישר על השביל הכחול.
11. 3.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש כחול-ירוק-שחור, על הציר הראשי המגיע מכיוון מעלה צין ומנחת שדה-בוקר.
איפוס ספידומטר. פונים ימינה על הציר שכאן משנה צבע לירוק, לכיוון דרום-מזרח.
12. 3.6 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש ירוק-אדום. ליד מתקן שאיבה מגודר. השביל הירוק ממשיך דרומה לכיוון מעלה זיק האימתני.
איפוס ספידומטר. כאן פונים שמאלה לשביל המסומן באדום בכיוון מזרח.
12. 3.8 ק"מ. פיצול סמ"ש אדום-שחור. השביל הימני, מסומן בשחור, מוביל לכיוון נחל צינים. אנחנו פונים בשמאלי המסומן באדום לפי השילוט 'נחל חווה, כביש הערבה'.
7.3 ק"מ. דרך מצטרפת משמאל, ממול – גשר הרכבת של נחל צין.
14. 7.6 ק"מ. מתחת לגשר הרכבת של נחל צין.
צילום: דרור ברלי
נחל צין וגשר הרכבת. בערבית נקרא נחל צין בשם 'ואדי אל-פקרא'. עם אורך של כ-120 ק"מ, הצין הוא אחד מנחלי האכזב הגדולים בנגב, השני בגודלו אחרי נחל פארן. מקובל לראות בו את הגבול ביו הנגב הצפוני והמרכזי. הנחל זורם ממישור הרוחות שמצפון למכתש רמון, עובר מדרום ולמרגלות מדרשת בן גוריון בשדה בוקר וממשיך משם לכיוון הערבה. בצפון הערבה נסכר הנחל על־ידי סוללת עפר ונשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח ומוסט אל האגן הצפוני של ים המלח.
גשר הרכבת הבנוי מבטון מעל לערוץ הצין, באורך של 188 מטרים, כאשר נבנה, נחשב לגשר הרכבת הארוך במזרח התיכון. מאז, נלקח ממנו התואר הזה על־ידי גשר הרכבת שמעל לעמק איילון. מסילת הרכבת מובילה למסוף מפעלי צין שהוא מסוף הרכבת הדרומי ביותר בישראל. הקו נסגר במרץ 2021 בעקבות החלטת חברת כימיקלים לישראל, בעלת מפעלי צין, לסגור את המפעל.
15. 9.8 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש אדום-כחול.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה לשביל מסומן בכחול לפי השילוט 'עין אום-תינה, נחל זרחן'.
16. 0.5 ק"מ. חציית אחד מערוצי נחל צין.
17. 0.8 ק"מ. פיצול בשביל. השביל השמאלי מטפס לכיוון גב זרחן. אנו נפנה בשביל הימני לכיוון עין אום-תינה.
18. 1.0 ק"מ. צומת. שילוט 'עין אום תינה', 'נחל זרחן'. אנו ממשיכים ישר לכיוון עין אום-תינה.
19. 1.1 בעין אום-תינה. גב שמחזיק מים בחורף. בסיום הביקור נשוב על העקבות לנק' מס' 19.
צילום: דרור ברלי
עין אום-תינה. בערוצו של נחל זרחן הנשפך אל נחל צין, נובעים בימי החורף והאביב מימיו של עין אום-תינה. מי המעיין ביחד עם מי השיטפונות הזורמים בנחל, ממלאים את הגב בצורת בריכה עגולה ויפה המוקפת במצוקים נמוכים. על אחד המצוקים שמעל לבריכה גדל עץ תאנה קטן, שנתן למעיין את שמו. חבל רק שבקיץ ובסתיו הבריכה יבשה...
20. 1.2 ק"מ. בנק' מס' 19. פונים ימינה בעליה קצרה עם הצלבות קטנות (לא נורא) ומיד שוב ימינה לשביל הכחול הראשי, בכיוון גב זרחן.
21. 1.6 ק"מ. אתגר העבירות של הטיול – שתי מדרגות אבן. נהגי רכבי שטח קשוחים משלבים למצב LOW בתיבת ההעברה, הילוך ראשון ובנהיגה איטית וזהירה מטפסים במדרגות ללא קושי מיוחד. נהגי רכב פנאי ללא LOW יזדקקו כאן להכוונה זהירה ומיומנת מבחוץ וכנראה שגם ל'עבודת מע"צ' (איסוף אבנים ושיפור זוןוית הגישה למדרגות). מכאן, הדרך רצופה במעברים טכניים קטנים ברמות קושי משתנות, שיצריכו זהירות וניתוב מדויק מנהגי כלי רכב נמוכים.
22. 4.3 ק"מ. נכנסים בפתח צר ל'רחבה' של גב זרחן, שהוא אולי הגב היפה ביותר בנגב! יש כאן עץ מצל ומצוקים דרמטיים ובתוך הרחבה עצמה יכולים לחנות 5-6 כלי רכב ולא יותר. קבוצות גדולות יותר יצטרכו לחנות מחוץ לרחבה בצד השביל. בסיום הביקור, שבים על העקבות לכיוון נק' 16
גב זרחן. נמצא בערוצו של נחל זרחן, הוא מהיפים והמרהיבים שתמצאו במדבר הישראלי מפאת צורתו הייחודית. הגב נסתר בין שכבות הסלע וכך למעשה הוא יוצר מעין בריכה מקורה. מקור המים של הגב הוא ממי שיטפונות שזורמים בין הסלעים, יוצרים מפלים טבעיים, נשפכים לתוכו ויוצרים מראות מופלאים בדרכם. אל גב זרחן מומלץ מאוד להגיע לאחר ימי הגשמים מאחר ואז הוא מתמלא במים טריים ונקיים וצלילותו היא בשיאה. למרות זאת, מאחר ואין אליו זרימה קבועה, מומלץ תמיד לבחון את מצב המים טרם הכניסה אליהם. בשיאו, לאחר מספר ימים גשומים, עומק המים בגב יכול להגיע לשלושה מטרים.
23. 7.0 ק"מ. בנק' מס' 22. הפעם יורדים את המדרגות. כלי רכב נמוכים יידרשו שוב לזהירות ולכיוון מבחוץ.
צילום: דרור ברלי
24. 7.5 ק"מ. בנק' מס' 18. הפעם ממשיכים ישר.
25. 8.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. על הציר הראשי המסומן באדום בנק' מס' 16.
איפוס ספידומטר. פנו שמאלה לכיוון מזרח.
26. 3.8 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש אדום-כחול.
איפוס ספידומטר. מימין – נחל חווה. זוהי נקודת ציון בה הציר משנה צבע מאדום לכחול ואנו ממשיכים ישר, על סימון כחול.
27. 1.1 ק"מ. השביל הופך לכבוש היטב ונוח, כמעט ברמת כביש.
28. 2.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. סוף הקטע הכבוש והנוח.
איפוס ספידומטר. כאן הסימון הכחול מושך שמאלה לערוץ נחל צין, ומתחיל קטע הניווט המאתגר, כלומר – אין כאן באמת בעיית ניווט, אבל בהחלט תידרשו 'להתמצא בשטח' ולמצוא את הנתיב המסומן בערוץ סחוף השיטפונות.
29. 1.8 ק"מ. חוצים את הערוץ המלא באבנים ימינה לפי סימון שבילים הכחול ושוב – צריך לאתר את הנתיב בתוך הערוץ. מולנו הר גדול ומרשים – זהו הר צין המכונה גם "הור ההר" והוא הכיוון התנועה הכללי שלנו.
30. 5.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש כחול-שחור.
איפוס ספידומטר. פונים ימינה לפי השילוט "הר צין".
צילום: דרור ברלי
הר צין. הר הנמצא בשמורת הור ההר שבנחל צין, כעשרה קילומטרים מדרום-מערב למעלה עקרבים. ההר בולט מעל פני השטח ונראה למרחקים. גובהו 268 מטרים מעל לפני הים, אך ביחס לסביבתו גובהו כ־200 מטרים והוא בולט במראהו הייחודי – צלעותיו משופעות בחדות ופסגתו כשולחן שטוח ('הר שולחן'). סמוך להר נמצאים שדה בולבוסים גדול וחניון לילה גדול של רט"ג.
"הוועדה למתן שמות עבריים לנגב" שפעלה בשנים 1949 – 1950, קבעה כשמו של ההר את הביטוי המקראי 'הור ההר', במקום שמו הערבי ג'בל־מדרה, בעקבות הנחייתו של בן גוריון לפיה יש לתת שמות עבריים לאתרים בנגב. מאוחר יותר החליטה ועדת השמות הממשלתית כי המקום ייקרא 'הר צין'. בקרבת ההר נמצאים מפעלי צין ומסוף המטענים הר צין שהוא הנקודה הדרומי ביותר אליה הגיעה רכבת ישראל, עד הפסקת פעילותה שם.
31. 0.1 ק"מ. על דרך סלולה, כבושה היטב ורחבה. פונים על הדרך שמאלה, לכיוון מזרח.
32. 5.1 ק"מ. צומת. מימין – מפעלי נחל צין. פונים שמאלה. אם לא די בנזק הכבד לטבע שנגרם בעקבות פעילות מפעלי הפוספטים, ניתן לראות שלאורך הכביש הוצבו בולבוסים שנלקחו משדה הבולבוסים הסמוך, עוד פגיעה קשה ומקוממת בטבע.
33. 8.4 ק"מ. משמאל לכביש – נקודת תצפית עוצרת נשימה על בקעת צין והר צין ע"ש רב-אלוף מרדכי מקלף, הרמטכ"ל השלישי של צה"ל. זוהי גם נקודת עצירה ראויה בהחלט לקפה אחרון של סוף הטיול אל מול השקיעה. מכאן, ממשיכים על הכביש עד למפעלי אורון שבקצהו של כביש 206, עליו נוסעים צפונה לכיוון כביש 25 ודימונה או שמאלה דרך כביש 225 והמכתש הגדול לירוחם.
צילום: דרור ברלי
