ראלי פריז־דקאר כבר מזמן (2007) לא עובר בתוואי המפרך בין פריז לדקאר. מאז 2020 הוא מתקיים בערב הסעודית לאחר שהגיע לשם מדרום אמריקה (2009-2019) — אבל בכל מקרה הוא נותר קשוח למדי. היום הוא נקרא רק 'ראלי דקאר' ללא האזכור הצרפתי ולמרות שגם דקאר אין בערב הסעודית.
השנה היו לנו שם שלושה ישראלים, גדי נחמני (ראלי שני), צ'רלי גוטליב (שנהג במשאית המלווה של נאסר אל עטייה ושל סבסטיאן לואב) — ויעל קדשאי בראלי שני; יעל היא בת של אביב קדשאי, אושיית רכב ישראלית שהתחרה בראלי דקאר כבר מספר פעמים ועשה זאת הן על אופנוע, הן במכונית, הן על משאית. כבוד.
צילום: dakar
כמעט 9000 קילומטרים, מתוכם יותר מ־4700 קילומטרים תחרותיים עברו הרוכבים והנהגים השנה. מסע מפרך, קשוח, עם תוואי שלא עושה חסד גם עם הוותיקים והמנוסים. מפה לשם, גדי נחמני היה עקבי וסיים את המרוץ במקום ה־76 בקטגוריה שלו וב־93 הכללי ואילו יעל קדשאי, אחת מתוך שתי רוכבות בלבד בראלי הזה, התרסקה ימים ספורים לסיום המרוץ ופרשה. עכשיו, רק בשביל להבין כמה היא אלופה, לפני ההתרסקות הייתה יעל במקום ה־43 בקטגוריה שלה וה־64 הכללי. סחטיין על שניהם.
בראלי דקאר 2024 ניצח קרלוס סיינז הוותיק, המעוטר, המוערך וזה שכנראה תמיד יהיה הסיינז הנחשב (פעמיים אלוף עולם בראלי, ארבע פעמים מנצח דקאר). עם כל הכבוד לזה שהבן חולק אותו שם פרטי ומקבל זמן מסך נחשב בנטפליקס.
צילום: dakar
גם בקרטינג
ואם אנחנו כבר באבות ודור ההמשך, הרשו לי לציין גם את גיא אלבג, רק בן 15. גיא מתחרה באחת התחרויות הכי נחשבות בקרטינג, WSK, פרי פעילות של ארגון איטלקי המקיים מדי שנה מספר סבבים ונחשב לטופ בתחום, כמו FIA רק בלי הפרסטיז'ה של התואר הרשמי של אלוף אירופה/העולם. מפה לשם, בחודש האחרון גיא סיים מרוץ במקום השני, לא משהו מובן מאליו. הלוואי ומשם ימשיך ויגיע אל היעד הנכסף של כל מתחרה אספלט — פורמולה 1.
גם גיא הוא בן של אושיית רכב מקומית, של אלי אלבג. ותיקי המרוצים המחתרתיים זוכרים אותו עם "הרעם הכחול", הלא היא האימפרזה טורבו הכחולה והכוחנית ששלטה שנים בכל תחרויות התאוצה המקומיות, הסודיות, ועד היום מחזיק במפלצות אספלט. החזקה בהן היא ניסאן GT-R עם הספק שהוא יותר מכפול מזה המקורי, ומחזיקה בתוצאה השנייה או השלישית בטיבה בתחרויות תאוצה על אספלט מקומי. סליחה שאני לא זוכר בדיוק וזה גם באמת לא חשוב.
צילום: WSK
מה כן חשוב? אחותו של גיא חטופה בעזה. כאשר חצה שני את קו הסיום, אני מניח שבראשו גם היו מחשבות על האחות. אלה תעצומות נפש אדירות. פתאום הניצחון שלו מקבל עוצמה אחרת, פתאום הוא מקבל סמליות נוספת. את אלי אלבג אני מכיר כבר שנים רבות וברגע שנודע לי הדבר הלב שלי נשבר. הכאב על כולם, אבל כאשר פוגשים בו באדם קרוב, זה כואב מעט יותר.
מי ייתן ויחזרו החטופים והחיילים בשלום ובמהרה.
