באיסוזו לא מנדבים יותר מדי פרטים, אך לאור כך שהדור הנוכחי של דימקס נחשף בשנת 2019 והדמיון בהופעה סביר להניח כי הגרסה החשמלית חולקת את הפלטפורמה עם גרסת הדיזל המוכרת של הדגם.
מבחינה חיצונית, דימקס החשמלי יציג הופעה מוכרת מאוד אך ב"ביטוי חשמלי". זה אומר בעיקר סבכה אטומה בצבע המרכב, עיטורים כחולים סביב הסבכה וביחידות התאורה, חישוקים בעיצוב ייחודי לגרסה זו, תגי "EV" ועוד.
החלק המעניין נמצא כמובן מתחת לפח. שם נמצאת שלדת סולם קשוחה שלפי היצרנית תאפשר להציג רמה מקבילה לגרסאות הדיזל של הדגם בכל הקשור לעמידות והתנהלות בשטח. לפי היצרנית לגרסה החשמלית כושר נשיאת מטען במשקל מירבי של כ-1,000 ק"ג וכושר גרירה של כ-3.5 טון – נתונים דומים לשל גרסת הדיזל.
דימקס החשמלי יצויד בשני מנועים המייצרים יחד הנעה כפולה. מאחור ישנו מנוע המפיק 121 כ"ס ו-22.1 קג"מ ומלפנים מנוע המפיק 54 כ"ס ו-11 קג"מ – ההספק המשולב של השניים עומד על 174 כ"ס ו-33.1 קג"מ.
מדובר בנתונים צנועים יחסית למקובל כיום בתחום החשמלי, וגם ביחס לדימקס דיזל המציע עד 188 כ"ס ו-45.8 קג"מ עם מנוע ה-3.0 ל' שלא מוצע בישראל – לגרסת ה-1.9 ל' שכן מוצעת כאן הספק של 163 כ"ס ומומנט של 36.7 קג"מ. עם זאת, למנועים החשמליים תפוקה מירבית מן הרגע הראשון כך שלפי איסוזו תחושת הכוח תהיה עדיפה במהירויות נמוכות. ואם כבר מהירות, הדימקס החשמלי מוגבל ל-130 קמ"ש מירביים.
את האנרגיה לתנועה תספק סוללת ליתיום-יון צנועה יחסית של 66.9 קוט"ש – טווח הנסיעה ונתוני הטעינה הרשמיים לא נמסרו. לשם השוואה וייחוס נציין כי רכבי פנאי קטנים וקלים יותר עם סוללה בקיבולת דומה והנעה לשני גלגלים בלבד מציגים נתוני טווח מיריביים של כ-400-450 ק"מ, ופחות מכך בתנאי אמת. כך שבאיסוזו מכוונים, ככל הנראה, לפלחי שוק שלא בונים על נסיעות ארוכות במיוחד, בוודאי שלא עם ארגז עמוס מטען.