רכב חשמלי, נשבעים טהרני נהיגה ורכב, לא יכול להעניק את חווית הנהיגה הדינמית הנוצרת במכונית ספורט עם מנוע בעירה פנימית – בגלל המשקל הגבוה מאד ומדי שלו, בגלל שהוא סינטטי בתחושות שהוא מעניק, בגלל שאינו מסוגל ליצור חדוות נהיגה, כזאת הנובעת ממעורבות פיזית של הנהג עם מעשה הנהיגה. וכן, גם הצליל שהלך לאיבוד.
מצב העניינים
בכל הקשור ליכולת דינמית, הרי בכל זאת יש אי-אלו דגמים הראויים לציון, כמו למשל פורשה טייקאן, המהנה לא מעט לנהיגה. מצד אחד, זה הרי נדרש מרכב של פורשה, מצד שני יש לרכב הזה מחיר של פורשה. טסלה מודל S בגרסת פלייד מעניקה יכולות מעל ומעבר (ואז עוד), מחירה ביחס אליהן אינו בשמיים – אבל בניגוד ליכולת המופלאה שלה, חדוות נהיגה זה כבר משהו שהיא חסרה. כך גם ביחס לטסלה Y או 3 בגרסאות 'פרפורמנס'.כי כן, חדוות נהיגה מהסוג הזה נוצרת גם בגלל שהרכב מגיב לפי פעולות הנהג (ולא רק המערכות שלו), והנהג גם מרגיש את זה, גם מגיב לכך בהתאם. וכן, גם הצליל הנשמע.
אנשי יונדאי הבטיחו כי איוניק 5 N לא רק שיעניק ביצועים מעולים, לא רק שיפנה ברמה גבוהה ביותר, אלא גם יתנהל כך שהחושים של הנהג יהיו שותפים בנהיגה עצמה, יקבלו מידע על מרכיביה.
בפועל, הם טענו כי הרכב הזה יפנה כמו מכונית ראלי, יתנהל במסלול כמו מכונית מרוץ, יעניק לנהג חוויה חושית של הנאה ממעשה הנהיגה.
על-מנת לעמוד במסכת ההבטחות הזאת הם העבירו את הדגם המוכר מסכת שינויים נרחבת ביותר, הכוללת שיפורים משמעותיים במנועים, בתפוקה ובביצועים; חיזוק המרכב והשלדה יחד עם טיפול במכלולים הדינמיים; הטמעת תיבה הילוכים של ממש; יצירת מערך מתוכנת תומך לניצול מרבי של כל אלה בנהיגת מסלול – וראו פירוט בהתרשמות הנהיגה של הדגם.
איכות הפודינג היא בטעמו
וכך, לאחר ההצהרות, והמפרטים, וההבטחות, והשקפים – התייצבנו בפארק המוטורי קסטלולי (Parcmotor Castellolí; 60 ק"מ צפונית-מערבית לברצלונה) להתנסות בפועל.ולפני, עניין קטן: אותו פארק מוטורי כולל מסלול מרוצים בגבהים משתנים (8.5% למעלה/למטה), אורכו 4113 מטרים, רוחבו 12 מטרים ויש בו 11 פניות. בנוסף, יש בו מסלול קרטינג, מסלול מוטוקרוס, מסלול אנדורו, שטח לרכבי שטח, גם משטח שבו ניתן לתרגל סחיפה (דריפט). בקיצור: יופי של מקום – וכדאי לברר פעילות שם כאשר בסביבה – והוא בהחלט ברמה שהייתה מתקבלת כאן בברכה מרובה.
המשתתפים חולקו לקבוצות – ארבעה איוניקים ובכל אחד נהג, נוסף בראשם עם מדריך. ראשית, מצבי הנהיגה נקבעו בהתאם, ולעניינו 'N Race' בתת-מצב 'ספרינט' (כולל צמצום ההתערבות של ESP, אך לא ביטולה). אפשר היה לקבוע לפי רצון את מצב התיבה (אוטומטי מלא או עם החלפת הילוכים) ואת סוג הצליל שאמור ללוות את הנהיגה.
התחושה שמשהו שונה הייתה כבר בהתחלה. מתחת לרכב נשמע, בעדינות, קול בִּקְבּוק שכזה, משהו הקרוב לזה של V8 עתיר-נפח.
השיירה החלה לנוע, הקצב היה בינוני והמדריך הקפיד להכריז על נקודות להאטה ולהאצה. הצליל היה מגניב למדי, הפעם כבר כמו במכונית ספורט של ממש, אבל לא משהו חריג בתחום (הסינטטי). האופי הייחודי של המסלול מצא ביטוי בשינויי גובה, ויש שם חצי תריסר כאלה, ולאלה נוספו מספר פניות טכניות, חלקן הדוקות מאוד.
ההקפה הראשונה הוקדשה להיכרות עם המסלול, אבל בשנייה כבר הקצב גבר ואת המצב האוטומטי בתיבה החלפתי בידני. וזה מצב ידני ממש – אם לא משלבים הילוך למעלה, הוא לא עולה, ומה שהנהג חווה, וחש, זה בדיוק אותה תגובה של מנוע בנזין שהגיע לקו האדום/מנתק ההצתה והנהג לא החליף את ההילוך; ובקיצור: האוטו מטולטל.
מנגד, כאשר רוצים להגיע עם ההילוך הנכון ועם בלימת מנוע טובה אל הפנייה, בייחוד במורד – ממש כך – מאוד מומלץ להוריד הילוכים, ואז עם היציאה ממנה לשלב להילוך גבוה. וזה לא רק שעובד מצוין, אלא עם שילוב הצד הווקלי בעסק – כולל פצפוצים(!) עם הורדת הילוכים – התחושה היא כמו בנהיגה ברכב עם מנוע בנזין.
רק שהביצועים מהממים ממש. כי בכל זאת, קרוב ל-80 קג"מ מסל"ד תת-קרקעי זה לא צחוק. ואז מגלים שביציאה מהפנייה אפשר לייצר היגוי-יתר חינני בהחלט, לתקן באבחת הגה אם משהו הוציא את הרכב מהקו הנבחר, ואז לרוץ אל האפקס הבא, בואכה הפנייה הממתינה. ולא רק. הרכב נשלט היטב גם עם הרמת מצערת ובכלל הוא מה שנקרא "מתנהג".
גם המתלים בעומס מרבי פעלו כמו שצריך – זוויות גלגול לא הורגשו, ריסון הפעולה שלהם היה משובח, ואופן הפעולה שלהם נטרל היטב את השפעות המשקל המאוד גבוה.
אז לא, להגה אין אותו היזון חוזר כמו במערכות ההיגוי ההידראוליות מלפני שני עשורים, אבל מעט מאוד דגמים כיום, והרי כולם מצוידים בהגה חשמלי, מעניקים משהו קרוב. ברכב הזה זה די קרוב לטוב ביותר שאפשר לקבל היום: המשקל בכל אופן נכון, השטח המת אפסי, ההפניה מיידית וחדה, המעבר אליה פרוגרסיבי.
הבלמים עבדו קשה, כי בכל זאת. לקראת ההקפות האחרונות נרשמה דעיכה בפעולתם, אבל עד העצירה הסופית הם תפקדו כראוי. בנוסף, די קל ללמוד איך למנן את הבלימה, וגם זה הישג ברכב שכזה.
לאחר שהמהירות הלכה וגברה פנינו להפסקה מתודית: האצה עם 'בקרת זינוק'. זו הדרך היעילה ביותר לקבל אותה האצה של 3.4 שניות ל-100, והפער בין העוצמה המטיחה את הגוף לאחור ובין קלות הביצועים מרשים. בהחלט שווה התנסות.
בחלק השני על המסלול עברנו להקפות מהירות יותר; כל נהג התחלף במיקום אחרי המדריך וזה משך בהתאם (לנהג) קדימה ומהר. עם היכרות משופרת של המסלול ושל הרכב אפשר היה לתת במצערת, וככל שהביצועים בקו ישר היו מרשימים מאוד, הרי היכולת בפניות, יחד עם התנהלות הרכב בהן, גרמה לכך שעם הדגם הזה היה ממש כיף לנהוג במסלול.
נסחפנו
כאמור, לדגם זה מצב דריפט, וכדי להתנסות נהגנו למשטח שנועד לכך. הסידור פשוט: קובעים את המצב ('דריפט אופטימייזד'), נוהגים 35 קמ"ש למשטח, בנקודה קבועה לוחצים מלוא המצערת, מסובבים את ההגה בהתאם, נסחפים כמו שצריך ויוצאים בחינניות.קל לדבר, הביצוע עניין אחר. הקולגה שלי השאיר לי הרכב במצב של הנעה אחורית, כך שהיגוי יתר היה, אתגר לא כל-כך. בפעם השנייה, כאשר היה ברור שהביצוע שלי מושלם מדי, היה גם ברור שצריך לסדר מחדש. אז כן, הביצוע לא התעלה (שזו דרך נאותה לומר שהדריפט לא היה משהו, כלומר, לא כל כך יצא, זאת אומרת, נו, טוב, נעזוב זה). אה, כן, המדריך עשה את זה בקלות יתירה, ולפי ז'ון פארק, מנהל חטיבה N (ראו ראיון עמו), גם הוא לא הצליח בהתחלה – "צריך לתרגל" – אבל היום הוא מסובב את הרכב כמו סביב למטבע. אימונים.