יותר משבע שנים חלפו מאז הגעתי לספרד כדי להתרשם מסקודה קודיאק, והנה אני שוב באותה מדינה. השינויים: המפגש הוא בברצלונה ולא בפלמה דה מיורקה, הרכב הוא הדור השני של דגם הפנאי בגודל בינוני (D-SUV) הזה.
מאז הוצג בסוף 2016, דגם הפנאי הראשון של
סקודה (או השני, אם זוכרים את ייטי הכה-ייחודי מ-2009), קודיאק הצליח מאוד. 866,000 יחידות נמכרו, ברחבי העולם, הוא היה גם הוביל את דגמי הפנאי האחרים של המותג והתמקם יחד עם
סופרב – איתה הוא חולק רצפה, מכלולים ומפרטי אבזור – בצמרת ההיצע של סקודה.
במבחנים ההשוואתיים שערכנו בהשתתפותו הוא ניצח מתחרים רבים מאוד בזכות שימושיות ללא תחרות, תמורה משובחת בנוסף ליכולות רבות אחרות.
צילום: סקודה
זמן חידוש
הדור השני של
קודיאק – כידוע, על שם תת-מין של דוב גריזלי, חי באי בשם זה והוא ענק במיוחד – הוכרז באוקטובר 2023, בדיוק שבע שנים לאחר השקתו. זהו דור חדש, אלא שבפועל המתכון זהה, הבסיס והמכלולים ללא שינוי. הרצפה היא אותה MQB, כאן בגרסת Evo המשופרת, ובסיס הגלגלים ללא שינוי: 279.1 ס"מ. האורך גדל ב-6 ס"מ ל-475.8 ס"מ, ואילו ממדי הרוחב והגובה קטנו ב-2 ס"מ, ל-186.4 ס"מ ו-165.8 ס"מ. נפח תא המטען גדל ב-80 ליטרים, כעת 340 ליטרים בגרסת 7 המושבים, 920 ליטרים(!) ב-5 מושבים.
צילום: סקודה
בכל הקשור למפרט הטכני, כעת גרסה היברידית־נטענת חדשה, מבוססת הטורבו־בנזין 1.5 ליטר (עד כה 1.4 ל') ל־204 כ"ס, הנעה קדמית ותיבה דו־מצמדית 6 הילוכים; לסוללה 25.7 קוט"ש ל־100 ק"מ וטעינה מהירה עד 50 קילוואט. הנעה קדמית בגרסאות הטורבו-בנזין החלשות יותר (1.5 ל') ובדיזל (2.0 ל') ולשתיהן 150 כ"ס; הנעה כפולה בחזקות, שתיהן ב־2.0 ליטר: 204 ו־193 כ"ס בהתאמה.
העיצוב החיצוני דומה לזה של הדגם הפורש, אך הוא מלוטש יותר – יחידות תאורה אחרות בחזית, עיצוב נקי יותר בצדדים – והפעם גם אפשרות ללד מטריקס ברמות הגימור הגבוהות. עיצוב סביבת הנהג, לעומת זאת, עבר שינוי משמעותי, והתחדש בהתאם לרוח התקופה.
צילום: סקודה
לא מושלם, מפצה
סביבת הנהג דומה לזו שבאניאק החשמלי, הקווים מודרניים ומינימליסטים ובמרכז מסך מולטימדיה "12.9 לצד לוח מחוונים מוקרן "10.25; זה האחרון קטנטן באניאק. בורר ההילוכים מצא מקום חדש, מצדו הימני של גלגל ההגה, מסייעים לו פקדים מאחורי ההגה; דבר זה נעשה בגלל שבקונסולה המרכזית הוסיפו (עוד) מקום לאחסון, התאפשר בגלל הבורר החדש.
צילום: סקודה
יש צימוד אלחוטי לקישוריות הנייד, אפשרות למצלמות היקפיות, לתצוגה עילית ולמערכת שמע עם 14 רמקולים מבית Canton – כל אלה לפי רמת האבזור, כמובן. מצדו השני של גלגל ההגה מנוף שמתפעל גם את האיתותים וגם את המגבים, וזה של האחרונים לא כזה נוח. אולם, בדיקה שנכפתה עלינו בשל תנאי מזג אוויר הפכפכים אי-שם ליד העיר חירונה, העלתה כי הפעלה האוטומטית שלהם על בסיס חיישני הגשם מצוינת.
הדשבורד גבוה מאוד, כמעט בומבסטי למראה וליצירת שדה ראייה לא אידיאלי, עם אותו "ניפוח" בצד הנוסע. אנחנו בעידן של דשבורדים נמוכים לטובת ראות משופרת החוצה, ואישית אני מעדיף אותם.
צילום: סקודה
אפור, צהוב, עץ
בהשקה זו נהגתי בשלוש גרסאות הנעה, אך שמתי דגש רב יותר על אחת, זו שתגיע לכאן: טורבו-בנזין 1.5 ליטר, תיבה דו-מצמדית 7 הילוכים והנעה קדמית, וזו תגיע לכאן עם שבעה מושבים בלבד. גרסה זו הייתה ברמת האבזור 'לאונג'', השנייה מתוך חמש רמות אבזור ולדעתי היא היפה מכולן. ריפוד המושבים משלב שני סוגים של בד, האחד מזכיר אלקנטרה, שניהם באפור ותפירה צהובה מחברת ביניהם.
מושב הנהג מתופעל חשמלית עם זיכרונות, יש אפשרות להאריך את בסיס המושב והוא עוטף היטב הגוף; יש אפשרות למושבים מחוממים, מקוררים, תפעול חשמלי גם לנוסע, ברמות האבזור הגבוהות יותר. לא רק המושבים עם אותו דמוי אלקנטרה אפור, אלא גם הדשבורד, הקונסולה המרכזית ודיפוני הדלתות, וגם שם אותה תפירה צהובה. נהדר. הוסיפו לזה משטח דמוי-עץ בצבע אפור, ואני בטוח שאם נחפש היטב נמצא עץ בצבע אפור... והכל משתלב יחדיו באופן יפהפה. לא פחות. איכות החומרים טובה, וכך גם איכות ההרכבה.
צילום: סקודה
שימושיות כדגל
סקודה כמו סקודה, קודיאק כמו קודיאק – ודגש רב הושם על שימושיות ועל שיפורה. לומר שברכב יש "הרבה שטח ונפח אחסון" זה מה זה אנדרסטייטמנט.
כמו בדור הפורש, גם כאן תא כפפות כפול - עליון ותחתון, תא מתחת למשענת היד בין המושבים, תא אחסון בקונסולה העצומה ביניהם, בחלקו האחורי ארבעה מחזיקי כוסות, בקדמי צמד משטחי טעינה אלחוטיים, טיפה מעליהם עוד תא קטן.
היושבים מאחור יגלו קונסולה אמצעית, באזור הרגליים, בזו שני משטחים גדולים והיא נשלפת לטובת מרווח הרגליים, באם יעלה הצורך להסיע נוסע שלישי במושבים מאחור. התאים בדיפוני הדלתות מרופדים בד נעים למגע, בהחלט לא רגיל ברכב של מותג עממי (ולא רק).
צילום: סקודה
המצב מאחור
המושבים האחוריים מחולקים שני-שליש/שליש, נעים על מסילה למרווח ברכיים נכון, לפעמים על חשבון היושבים בשורה השלישית או נפח תא המטען, תלוי בגרסת המושבים.
המרחב גדול מאוד, מרווחי הראש והברכיים עצומים ממש, ומרווח כפות הרגליים גדול מספיק כדי שליצנים עם נעליים מסולסלות לא יצטרכו לחלוץ אותן. בסיס המושב נוח, כך גם משענת הגב כשהאחרונה מתכווננת זווית. ליושבים מאחור מספר יחידות תאורה הנדלקות בליטוף, בקרת אקלים נפרדת עבורם, צמד שקעי USB-C, משענת יד עם צמד אכלוס לכוסות ואיך לא, וילונות צד בדלתות. נכון, בדיוק כמו בדור הקודם, כמו גם אותם פלסטיקים שקופצים מהדלתות להגן עליהם מפני פגיעה כשפותחים את הדלת, או חלל אחסון ייעודי למטריות בדלתות. מה חסר? לא פגשתי באותן כריות היורדות מטה מצדי משענות הראש האחוריות, אלו שאמורות להגן על ראש הילד, שלא יישמט הצידה כשהוא נרדם. פטנט ראוי שהיה בדור הקודם.
צילום: סקודה
שורה שלישית. הכניסה לשורה השלישית סבירה ולא יותר, והמושבים טובים לילדים קטנים בלבד. אמנם, עם הזחת המושבים הקדמיים אפשר להגדיל את מרווח הברכיים, ועדיין מה שיהיה יספיק רק לילדים אפשר לקבל תוספת מרחב לברכיים על ידי הזזת המושבים האמצעיים קדימה, וזה עדיין רק לילדים. גם כי זה לא מספיק, גם כי הרצפה גבוהה מדי וצריך לכופף את הרגליים. מתחת לשורה השלישית יש גלגל חלופי, בניגוד לגרסה המאכלסת פחות אנשים, שם יאלצו להסתפק בערכת ניפוח בלבד.
תא מטען. הוא, כמו שאמרנו, ממש גדול. שמנו שני תיקים, וסביבם נשאר כל כך הרבה מקום עד כי ניתן היה לבנות שם עיר של מזוודות, עם רכבת תחתית ונמל תעופה. בדלת תא המטען, הנפתחת באופן חשמלי, תאורה המאירה מטה, כמו תאורת רחוב בעיר של מזוודות.
צילום: סקודה
מה שמגיע ומה שלא
גולת הכותרת היא יחידת הכוח ההיברידית-נטענת, שמבוססת על שילוב בין מנוע ה-1.5 המוכר ומנוע חשמלי, שיחד מייצרים הספק של 204 כ"ס. הסוללה, גדולה יחסית, עם 25.7 קוט"ש מעניקה טווח חשמלי מוצהר של יותר מ-100 קילומטרים, וניתן לטעון אותה גם במטען מהיר ב-DC בהספק של 50 קילוואט. בכל מקרה – גרסה זו לא תגיע אלינו. סיבה אחת שזו אינה מוצעת בגרסת שבעת המושבים; השנייה היא המיסוי בארץ שכיום אינו מקל על מכוניות עם הנעה שכזו.
צילום: סקודה
כאמור, אנחנו מקבלים את גרסת מנוע הטורבו-בנזין 1.5 ליטר המייצר 150 כ"ס ב-5000-6000 סל"ד ו-25.5 קג"מ ב-1500-3500 סל"ד, ליצירת רצועת כוח ממש רחבה (4500 סל"ד). זו עברה, כך סקודה שיפורים רבים ובין השאר כוללת גם מערך היברידי-מתון (48 וולט) והתוצאה הכוללת לפי סקודה היא חיסכון של 20% בצריכת הדלק; את זה נבחן בתנאים שלנו, על אדמה ישראלית סלולה באספלט כשר, בעיירה הציורית חדרה ובמתחמי האקשן של קריית אריה בפתח תקווה. בכל אופן, לפי מחשב הדרך, לאחר כ-115 קילומטרים של כבישים עירוניים, כפריים ומהירים, אך בנהיגה מתונה מאוד, הצריכה הייתה 16 ק"מ/ל'.
הביצועים סבירים בלבד במישור, מעט פחות כאשר יש עלייה. שילוב מנוע/תיבת-הילוכים נעים יחסית ומהירות התגובה סבירה בהחלט. עם מנוע הדיזל ההשהיה גדולה יותר בהורדת הילוך, והשילוב פחות נעים. היחידה ההיברידית-נטענת הרשימה פחות בנהיגה עצמה מזו שתגיע לכאן, ולא הייתה לנו האפשרות לבדוק את מלוא הטווח החשמלי.
צילום: סקודה
נוקשה, בגרות
נוחות הנסיעה טובה לרוב, אם כי יש לשים כאן כוכבית, מכיוון שכבישי קטלוניה איכותיים יותר מאלה שבחולון או בקריית מוצקין, נגיד. המתלים מכוילים על הצד הנוקשה, כאשר המהלך הראשוני של הבולם נוקשה יחסית ולאחריו הספיגה טובה ממש. המשמעות בפועל היא שהרכב מספר לך על תיקוני כביש, אם כי במידה נסבלת, וכאשר הוא נכנס לבור רציני באמת, הוא לא נחבט.
בידוד הרעשים סביר – רוח, מנוע (ביחידת הכוח הרגילה הוא שקט מכולם) וצמיגים (רחבים – 235 מ"מ, סביר בלבד).
הפיצוי לכיול הזה מגיע בכבישים מפותלים ואני יכול לספר לכם על כאלה רטובים, הדוקים יחסית, ללא מעקה או שול. כיאה לעיתונאי בוגר המכבד את עצמו, בדקתי את היכולת הדינמית והאחיזה (טובה), כמו-גם את רמת הביטחון שמקבלים ממכונה שלא זה ייעודה (המון). יכולת הבלימה טובה, והנשיכה הראשונה של הבלם יעילה. לא היה שביל בסביבה, וגם בעניין זה נמתין למבחן כשר.
צילום: סקודה
סוס מנצח
הדור החדש של קודיאק לא באמת מחדש, כדי כך שתהינו מה עשו המהנדסים של סקודה במשך כל אותן שבע שנים, ובין השאר חשבנו על הטסת מטוסי נייר במשרד וכאלה.
אבל בינינו? הוא לא צריך. הדור הראשון היה סוס מנצח, וכידוע, סוסים מנצחים לא מחליפים, גם בדור השני. במילים אחרות: קודיאק הוא רכב ראוי מאוד, כעת הוא משויף יותר.
סקודה קודיאק יגיע לישראל, כך מורן סיטין, מנהלת מותג סקודה כאן, ברבעון השלישי של שנה זו, ויוצע בשלב ראשון בגרסת שבעה מושבים ועם יחידת הכוח הבסיסית.
צילום: סקודה
