מזג אוויר מושלם, שמש קיצית, בריזה נעימה. ככה, כעשרים דקות דרומית לברצלונה החל אירוע ההשקה של
מיני החשמלית, שהגיעה לשם, לקטלוניה, בצהוב ובכחול. זו אינה המיני החשמלית הראשונה. כבר ב-2008 הוצגה גרסה חשמלית במסגרת הדור השני של מיני החדשה; זו הוגדרה כ'קונספט' ויוצרה בהיקף מצומם של 200 יחידות, משלימה את תחילת הכניסה של ב.מ.וו לתחום החשמל אז, שלוש שנים לפני ההכרזה על חטיבה i וקונספט i3.
צעד משמעותי נעשה ב-2018 עם הצגת קונספט חשמלי לדור הרביעי של מיני, זה עבר לפסים מעשיים של ייצור ב-2019, וגרסה זו הוצעה אף בישראל. בספטמבר 2023 בתערוכת מינכן, הציגה מיני דור חדש למיני שלה, והוא כל חשמלי – וגם אירוע זה ציין מלאת 65 שנים למיני המקורית, שמצדה הייתה הרבה יותר מאשר דגם חדש.
צילום: יצרן
מעט היסטוריה
אותה מיני מאז, שנחנכה ב-1959 והייתה פרי יצירתו של אלק איסיגוניס, הביאה חידוש משמעותי ביותר בתכנון מכוניות, כזה שהשפיע על עולם הרכב באופן שהיה לא פחות מדרמטי; להנעה הקדמית, שהוצגה ב-1934 עם טרקסיון אואנט של סיטרואן, הוסיף איסיגוניס מיקום שונה למנוע – רוחבי, לא אורכי.
מבנה זה אפשר ליצור מכונית עם מרחב פנים גדול ביחס לאורכה. כדי למקסם את הפוטנציאל עוד יותר, נקבעו הגלגלים ממש בקצוות הרכב. זה היה אוטו קטן מאוד שהעניק מקום סביר במושגי התקופה אז לארבעה מבוגרים, והמבנה שלו אפשר לחדד את היכולת הדינמית שלו. כמה? מיני המקורית עברה מסכת שיפורים אצל ג'ון קופר ב-1961, זכתה בראלי מונטה קרלו ב-1964 והתעלתה בתחום בהמשך העשור.
וכדי לחבר, אותה מיני מקורית יוצרה עד 2000, וב-2001 הוצגה מיני החדשה עם תחילת הבעלות של ב.מ.וו. המיני החדשה גדלה והייתה כבר לסופרמיני, אבל הקווים הבסיסיים של העיצוב מ-1959 נשמרו גם במעבר לדור הראשון המודרני, גם בשנים הבאות, גם בדור הרביעי העכשווי.
צילום: יצרן
כאשר המיני המקורית הוצגה, הייתה זו מכונית לכל כיס – כאשר הוצגה ב-2001 כבר לא הייתה כזאת; דגם עממי אחד היה למותג יוקרה.
רטרו, ההופעה כעת
הדגם החדש גדל, אבל במעט, הוא עדיין בצד הקטן של הסופרמיני – ובעיקר משמר את הגודל הבסיסי של הרכב. בסיס הגלגלים 252.6 ס"מ, 3 ס"מ יותר; האורך 386 ס"מ, כמעט ללא שינוי; הרוחב 176 ס"מ, 3 ס"מ יותר, והגובה 146 ס"מ, כאן תוספת של 5 ס"מ.
גם המרכיבים העיקריים של העיצוב נשמרו – הגג הישר, הפנסים המעוגלים, הקווים הרכים בצללית הניצבת יחסית – ואנשי מיני פעלו כדי שהשינויים ישתלבו בגרסה החשמלית ויעדכנו את ההופעה. התוצאה ממש מתוקה לעין.
צילום: מיני
שינוי בולט אחד הוא בסבכה שכעת קטנה בחצי, כי בכל זאת חשמלית, אבל היא עדיין מיני לגמרי, והתאורה הקדמית היא לד מלא. מאחור, הקווים קצת יותר מחודדים, הפנסים שונים בעיצוב משולש, אין יותר כרום. העיקרון נשמר, הביצוע התעדכן.
גם בדברים הקטנים. אין פנסי איתות בכנפיים ואלה עברו למראות הצד, ידיות הפתיחה מוטמעות בדלתות ואינן בולטות. כאשר מציגים אותה, אני לא יכול שלא להסתכל עליה ולראות איך דאגו לשמר את העיצוב המקורי, למרות אותו שינוי בסבכה הכה מזוהה, שבגרסת SE נתחמת על-ידי קו כסוף (שחור ב-E).
וזה עובד, ועם כל השינויים, גם כאלה מחויבי המציאות והחזית, הדור החדש נראה מיני.
צילום: יצרן
רטרו, צעד קדימה
כמו הדורות הקודמים של מיני החדשה, גם זו חולקת כבוד לסבתא-רבתא המציינת 65. אין לוח מחוונים מול הנהג, רק אחד עגול במרכז – גדול מאוד כמו בדגם הפורש, נפרד לגמרי בניגוד לו – במרכז, כמו המקורית ההיא, ויש גם אפשרות לקבל פונטים מזכירים את ההיא מפעם. הם קוראים למצב הזה 'טיימלס', על-זמני. הבדל נוסף: אין מחוונים מאחורי ההגה כמו בדגמים הקודמים. לגמרי. תחת הצג העגול נמצא מערך מתגים אורכי, וגם הוא יותר מאשר מזכיר את ההוא של ההיא, הן במיקום והן בסגנון.
החומרים נוקשים בתא וחלקם עטופים ריפוד בד בדשבורד ובדיפוני הצד. מפתיע זה לא, מכיוון שכמו אצל רבים וטובים, גם כאן לא מעט מהחומרים ממוחזרים. איכות הגימור לעומת זאת, טובה בהחלט.
האבזור ממש לא רטרו. בצג המולטימדיה העגול מערכת ניווט מרשימה הכוללת תצוגה מוסרט ליעד הכוללת חיצים לכביש הנכון, מערכת שמע מבית הרמן קרדון, למושבים הקדמיים תפעול חשמלי ומעל גג פנורמי נאה.
צילום: מיני
ברכב תצוגה עילית, אך זו מוקרנת על מסך בדשבורד, לא בשמשה. בשורת המתגים תחת המסך, יש סוג-של מפתח הנעה, במרכז. למה סוג-של? אין מפתח וההנעה נעשית דרך הסלולרי המשמש כמפתח חכם. לצדו, מתג לתפעול המסך ובורר עוצמת שמע בצדו הימני ביותר. משמאל פקדים המשמשים כבורר הילוכים.
הדשבורד גדול מדי, ואישית אני לא מחובבי הסגנון. תנוחת הנהיגה מצוינת, אך הקורות הקדמיות רחבות מאוד ומראות הצד הנאות צמודות להן, כך שהסידור הזה מעט מסתיר. המושב נוח, עם תמיכת גב תחתון ראויה, אך הוא צר יחסית.
הכניסה לאחור ברכב הזה שיש לו שלוש דלתות נעשית לאחר קיפול המושבים הקדמיים, הנעים חשמלית על מסילה לפנים, אך הקצב איטי יחסית. המרחב מאחור מיועד לשניים בלבד ומרווח הברכיים סביר מינוס, מרווח הראש סביר בהחלט. בסיס המושב נוטה לאחור, הראות החוצה היא אחלה למבוגרים, קצת פחות לילדים בגלל קו החלונות הגבוה. תא המטען מאחור קטן יחסית (210 ל'); טוב לזוג, לא ממש למשפחה קטנה.
צילום: יצרן
משקל רטרו, יחסית
אני לוקח את המסלול הארוך, 140 קילומטרים של נהיגה בכבישים עירוניים, בין-עירוניים מהירים וגם כאלה מפותלים.
המיני החדשה מוצעת עם שתי יחידות כוח חשמליות; האחת בקופר E, עם מנוע המייצר 184 כ"ס ו-29.6 קג"מ, 0 ל-100 ב-7.3 שניות וסוללה של 40.7 קוט"ש ל-305 ק"מ. השנייה בקופר SE, שם התפוקה היא 218 כ"ס ו-33.6 קג"מ, 6.7 שניות ל-100 קמ"ש, ולסוללה 54.2 קוט"ש ל-400 ק"מ – ובזו נהגתי. אגב, יודעי טריוויה בוודאי שמו לב שנתוני ההספק כמו במנועי בנזין של ב.מ.וו מפעם (כך גם בדגמים חשמליים נוספים שלה).
לפעולת המנוע החשמלי נוסף צליל מסונתז, כזה המנסה גם ליישר קו עם העיצוב, והוא נשמע מעט מתכתי. עכשיו, זה לא באמת מזכיר את ההוא, כי משולב בו גם צליל עתידני שכזה, אבל זה נחמד ויפה שניסו.
התאוצה טובה ממש, גם במהירות תלת-ספרתית. והוא זמין מכלום סל"ד, כיאה לאופי המנוע החשמלי. בסיומו של אירוע - צריכת חשמל של 6.53 קוט"ש/ק"מ, כך שהטווח בפועל הוא 350 ק"מ.
צילום: יצרן
מתנהגת כרטרו, כמעט
מיני מפעם, גם בהתגשמות המודרנית שלה, היא מכונית שהיכולת שלה בפניות גבוהה וכיף לנהוג אותה. אז כן, עם הנעה חשמלית זה עובד פחות טוב, כי בכל זאת נוספו עוד מאות ק"ג ביחס לקופר בנזין מהדור הפורש, אבל גם לזו יש מה להעניק. המתלים נוקשים, זוויות הגלגול מתונות, הצמיגים נכונים למשימה – 225/40 על חישוקי "18 – והאחיזה בהתאם. גם ההיגוי טוב: משקל ההגה נכון, הוא מדויק ומהיר, הטרן אין מיידי והמרכוז שלו ממש נכון. בעניין זה, גלגל ההגה עצמו קטן יחסית ובשרני למדי. נפלא.
הבלמים טובים גם כאשר מקצינים, אבל מצטיינים בפחות בעיר מאותה סיבה; הנשיכה חזקה מדי וקשה למנן את עוצמתה. בכלל, הרכב מעניק המון ביטחון גם בנהיגה בכבישים מעוקלים, אבל אין מה לעשות: המשקל מורגש.
צילום: יצרן
כל אותו כיול מתלים המכוון ליכולת דינמית ומעבר, בא על חשבון נוחות נסיעה טובה. מעבר לעובדה הידועה שאיכות הכביש בקטלוניה אינה דומה לרמת האספלט בעיירה הציורית חדרה ובכרך הסואן פתח תקווה, גם לא בין לבין, ועניין הנוחות ייבחן כאן, אציין כי הרכב מטפל היטב בשיבושים גדולים מסוימים (בורות) אך פחות טוב באחרים, כמו שיבושי רוחב שנוצרו בגלל תיקוני סלילה. בנוסף, אותה דופן נמוכה לא עוזרת לספוג כשצריך, ולכן אני מחסידי דופן-בריאה-בצמיג. אנחנו עדיין נוהגים בכביש, לא במסלול.
קסם של רטרו
הדור החדש של
מיני במהדורתו החשמלית, הוא מוצר מרענן בעולם של חשמל שמגיע לרוב בתצורת רכבי פנאי. נכון, הוא לא שימושי; נכון, הוא לא יהיה זול; נכון, אפשר יהיה למצוא חלופות יעילות יותר בסכום שיוצע; נכון, התמורה למחיר לא משהו (ואני מרשה לעצמי להגיד את זה עוד לפני פרסום המחיר בישראל).
אלא שיש לו קסם שלו, והוא ייחודי בעולם שבו הרוב ממש דומה, והוא כיף ואי אפשר שלא לאהוב אותו.
צילום: מיני
