"אתם אומת הייטק", אומרים לי המארחים, "אז אתם חייבים לבדוק את הנהיגה שלנו בשילוב מציאות מדומה". ככה, אחרי הרמה כזאת למדינה שלנו, לא יכולתי שלא להגיע לאירוע הדיגיטלי משהו שתפרו אנשי מיני (
ראו השקה). מתעלם באלגנטיות מזה שאני כנראה נמצא בעשירייה של האנשים הכי לא דיגיטליים בכל ספרד נכון לאותו רגע, לא רק בקטלוניה. ככה מצאתי עצמי מגיע למגרש עפר שומם, בו חנו דגמי מיני למיניהם מכל מיני שנתונים, כולם מסודרים בשורה. שני דגלים גדולים מסמנים את נקודת הזינוק לאירוע שאינו מירוץ, אלא הדגמת יכולת בכל הנוגע לעולם הווירטואלי, ומיני לוקחת בו חלק. מעין משקפי מציאות מדומה עם שלל עיניות, מוצאת דרכן לראשי ושלל מצלמות בתוך הרכב שמכוונות פנימה ואולי גם החוצה.
צילום: אוהד אלגוב
מספר לחיצות כפתור מצד המדריך שלידי שניכר בו כי הוא אחד מהאחראים לכל הטרלול הזה, ופתאום הכל נצבע בשלל צבעים עם כביש מפותל שחור. אני נוהג ומנווט לפי הכביש, פתאום אני חוצה מסך ואשכרה מאמין שאני שם, או שיש כביש בדרך העפר הזאת. זאת אומרת, אני יודע שאני לא שם, כאילו, בואו לא נגזים, אבל זה פשוט משחק במוח וגורם להישאב לזה. כך דקה אחר דקה, אני עובר עולמות וצוחק כי זה באמת גורם להישאב לזה. עכשיו, אני לא באמת יודע עד כמה זה רלוונטי לעולם החדש והאוטונומי, אבל זה לגמרי מגניב, בטח עבור אדם אנלוגי שכמוני. בכל מקרה, הצעתי לקבל את המיני הקלאסית לסיבוב דומה, עם המשקפיים המדומים והכל. לא הסכימו. אולי כי בזאת אין למדריך דוושת בלם משלו, אולי כי הבינו עם מי יש להם עסק.
צילום: אוהד אלגוב
אמנם לא עמותה, אבל בחייאת
החודש ערכנו מבחן השוואתי בין הרכב הנמכר בישראל לאחד מאלה שמציעים, על הנייר לפחות, דיל מרשים למדי. המחירים דומים, הסגמנט זהה, התוצאות הפתיעו. אמנם יש שם מנצח, אבל לגמרי ניתן להעניק את הניצחון גם לרכב שהפסיד, מכיוון שהוא עדיף בפרמטרים חשובים אחרים. כל אחד וצרכיו. בכל מקרה, בסופו של מבחן מתיש למדי — השוואתי חשמלי מצריך המון זמן בחינה, כולל טעינות הגוזלות המון זמן, והכל בשמש הקופחת — נוצר אצלי דחף עצום להוציא את אחת המכוניות האנלוגיות שלי לסיבוב פיצוי.
ואפרופו מכוניות או אולי צעצועים, אני בהחלט שוקל להקפיא את הצעירה יותר — אימפרזה GT טורבו — לאחר נסיקת מחירי הביטוח. וזה בכלל קטע, כי אמנם חברות הביטוח אינן עמותות ללא מטרת רווח, ואמנם היו המון גניבות שחברות הביטוח ששילמו לא מעט כסף, צריכות להתאושש כלכלית מזה, אבל איזו סיבה גרמה להעלאה פראית כזאת של מחירי הביטוח צד ג', מכוניות שאין להן פיצוי כספי באם הן נגנבות?
אז אולי הפתרון הוא לאחסן אותה עד שתגיע לגיל אספנות, שם המחירים סבירים משמעותית. אני עוד חושב על זה.
צילום: אוהד אלגוב
נפרדים
בסוף החודש הקודם התוודענו לתאונה מחרידה בכביש ים המלח. פרארי שאיבדה אחיזה באספלט, התהפכה, פגעה בצלע הר ולבסוף נדלקה ונשרפה. הבעלים והנוסע לצדו, נהרגו.
שניהם היו דמויות מוכרות בעולם הרכב המקומי, צחי מנשרי ואילן פייביש זיכרונם לברכה. את אילן, איש מדיה בעצמו, הכרתי אישית. אדם אוהב מכוניות בכל לבו, שהגשים את חלומו לעסוק בזה. אילן הגיע בקביעות לתערוכות רכב נחשבות, התערבב עם הבכירים ביותר, נהג במכוניות אקזוטיות..
אילן היה מודל לאיש הזה שמצליח אם הוא רוצה ומעז. הוא סיים את חייו במה שאהב מאוד, באקזוטיקה מוטורית — אבל הרבה הרבה מוקדם מדי. נזכור אותך עם חיוך, כמו שתמיד היה לך. נוח בשלום על משכבך, אילן.
תנחומינו לשתי המשפחות.
עד שלא יחזרו, כל טור יסתיים באזכור הזה שצריך להדיר שינה מכולם — שמונה חודשים מאז שנחטפו והם עדיין לא כאן. החזירו אותם כבר!
