במסגרת מבחן טווח מרוכז ל-90 מכוניות חשמליות שביצע ארגון הנהגים הגרמני, ADAC, עם מסלול שמורכב מתוואי עירוני, בינעירוני וכפרי, נמצא כי המכונית בעלת טווח הנסיעה המרבי היא יונדאי איוניק-6 בגרסת הנעה אחורית. המבחן נערך על פי קריטריונים נוקשים, לפיהם הנהיגה מתבצעת על ידי נהג אחד שמונחה לעצור לטעינה אחת בלבד למשך 20 דקות. האיוניק-6, לה סוללת 77 קווטש, סיימה את המסלול עם 931 קילומטרים. במסוף אולטרא מהיר, היא החזירה 429 קילומטרים ב-20 דקות.
ערכים דומים, יש לציין הושגו על ידי שלוש מכוניות נוספות: לוסיד אייר שהגיעה ל-859 קילומטרים, ב.מ.וו IX עם 835 קילומטרים וכן מרצדס EQS, גם היא כאמור מכונית סדאן עם מקדם גרר נמוך מאוד. גם המקביל של ה-E קלאס, ה-EQE במרכב פנאי, הצליח לחלץ נתונים מרשימים - 806 קילומטרים. סוגרת את הנבחרת המובילה פולסטאר 2 עם 801 קילומטרים. האחרונה הוסיפה 320 ק"מ ב-20 דקות. כל הטעינות חשוב לומר, מתבצעות במסוף 300 קילוואט של חברת 'אלפטרוניק' הגרמנית.
צי הרכבים יצאו לדרך ללא הבדל בטמפרטורה, על ידי כינוסם ערב המבחן במתחם מממוזג ל-20 מעלות בדיוק, עד לטעינתם. כדי לזכות בתואר "מכונית חשמלית ארוכת טווח", המשתתפים צריכים לכסות מרחק נסיעה של 750 קילומטרים עם עצירה אחת כאמור. עוד דגמים שהרשימו: ניו ET5 עם 792 קילומטרים (החזרת 326 ק"מ ב-20 דקות), יונדאי איוניק 5 הנעה אחורית - 786 ק"מ. וולוו XC40 עם 750 קילומטרים ותוספת של 300 ק"מ בעצירה אחת ל-20 דקות. נציגות אחת גם לפולקסווגן עם מכונית הסדאן החשמלית ID.7 פרו - 711 ק"מ, והחזרה של 274 ק"מ ב-20 דקות.
צילום: יצרן
בהמשך הטבלה, 42 רכבים שהצליחו לחלץ מרחקי נסיעה של 500-750 קילומטרים, הוגדרו "מתאימים לנסיעות ארוכות טווח", או "מותאמים לכך עם עצירות טעינה ממושכות יותר", כך אומרים בארגון. ברף האמצעי, מצאו 14 כלי רכב שקלעו להגדרה "כשירים לנסיעות ארוכות בתנאים מסויימים", עם טווח של 400-500 קילומטרים. ברף התחתון, צמצמו את המתמודדות ל-14 גם כן, כאשר המכונית עם טווח הנסיעה הקטן ביותר היא פיאט 500e עם 233 קילומטרים.
"דגמים מסוימים, החל מטסלה - שידועה כמכונית חשמלית לטווחים ארוכים, כבר לא קבעו את אמת המידה, והתברגו באמצע, כולל מודל 3 החדשה שסיימה במקום ה-23", אומרים בארגון. "אם ניקח למשל את מודל X מקסימום, הוא הגיע רק למקום ה-13". אולם ב-ADAC מציינים כי תשתית הטעינה של טסלה, ה-סופרצ'רג'ר Network, מקנה למכוניות האמריקניות יתרון מובהק - בארה"ב, באירופה וחלקים אחרים של העולם, בזכות פריסה נרחבת ומהירות וזמינות תמיכה.
טעינה היא משתנה המושפע לא רק מתנאי מזג אוויר אלא גם מבקרת המתח של המכונית, וכאן מחדדים ADAC, כי ישנה "עקומת אנרגיה". מהירות הטעינה המרבית, במסופים חזקים, כידוע מושגת לזמן קצר בלבד כאשר הסוללה כמעט מרוקנת, ולאחר מכן חלה ירידה כדי לשמור עליה מנזקים. "מה שמעניין היה לגלות, עד כמה ההבדלים גדולים בין המכוניות - לכל רכב היה מנגנון וויסות אחר - וגם זה, משפיע על מהירות הטעינה".
צילום: עזרא רפאל
בשורה התחתונה, מה שהמהנדסים של ADAC הסיקו הוא שחל שיפור גדול בטווחי הנסיעה של המכונית החשמלית, כך שחרדת הטווח הולכת וקטנה, אך חרדת הטעינה - מיעוט עמדות מהירות, המתנה ממושכת, או חשש להגיע לעמדות תפוסות - עדיין רחוקה מפתרון.
כוכבית נוספת, שיש להצמיד לתוצאות, כרוכה במחירים: חלק ניכר מהדגמים המוצלחים ביותר במבחן יקרים מאוד, כמו למשל לוסיד אייר שמתחילה ב-75 אלף דולר ומאמירה עד רבע מיליון דולר או ניו ET5 שנמכרת בישראל לדוגמא, ב-345 אלף שקל. דווקא המנצחת של המבחן, איוניק 6 עם הנעה אחורית, בולטת לטובה בהקשר זה באירופה, שכן היא מתומחרת ב-50 אלף יורו בגרמניה. בישראל, מתחילה באזור ה-240 אלף שקלים.
