הרבה זמן לא פגשתי במורה נהיגה שטורח לחנך תלמידים כיצד לתפעל רכב ידני. אל שלטי ה-"ל" שמתנוססים מעל גגות רכבי הלימוד בכבישים הוצמד באותיות גדולות המונח "אוטומטי", ובאותיות קטנות יותר ובגופן לועזי, סמלונים ואיורים של שקעי טעינה לחשמל - כנראה בקרב המורים שהרימו ידיים גם מול מנועי הבעירה. האם זו שקיעתה של אמנות הנהיגה המקורית? 
 
אולי זה בגלל שבני דורי הם דינוזוארים שלמדו את רזי המכונית לפני יותר מ-25 שנה על סובארו אימפרזה ומסרבים להתפכח. אבל ברף הקולקטיבי, מרבית האוכלוסייה פשוט חסרת ישע מול המציאות הישראלית: עומסי התנועה, המחדלים בתשתיות, הכישלון המחפיר של התחבורה הציבורית וכן החדרת הרכב החשמלי באגרסיביות שמקרבת אותנו לאוטומציה מלאה/ נסיעה בלי נהג. פלא שברירת המחדל של בן/בת ה-17 היא תיבה אוטומטית?  

התופעה אינה נגזרת של תרבות לבדה, אלא תוצאה של שינויים בדפוסי הצריכה. השוק הישראלי לא מטפח את חיבתו לרכב הידני מאז סוף שנות ה-90, ובפרט נסוג ממנו בשנים האחרונות - אם כי לא בצורה חד צדדית; את נקודת היציאה אפשר לסמן עם גסיסתן של המיני המובילות כגון סוזוקי אלטו, סיטרואן C1 ואחיותיה התאומות, סקודה סיטיגו וכן דגמי סופר מיני רבים שהיו בעלי אופציה ידנית ונפלטו בשל אי כדאיות כלכלית, צמיחת רכבי הפנאי והחמרת תקנות זיהום האוויר.    

כשיורדים לרזולציות ומלקטים את מה שנשאר בשוליים מתברר שהתמונה קודרת, אם כי מובנת. על פי נתוני המסירות האחרונים, כמות הרכבים הידניים הפרטיים בישראל המצויידים מנועי בנזין ודיזל מסתכמת בפחות מ-700 יחידות עד כה, או קיטון של כמעט 50% בהשוואה לשנה הקודמת. יתרה מכך, אם מבודדים את מנועי הדיזל נשארים עם כ-520 מכוניות בנזין ידניות, לעומת כ-920 אשתקד ולעומת כ-1,400 בשנת 2022. לפני עשור, נמכרו בישראל כ-14 אלף רכבים ידניים פרטיים בשנה. 

רכבים עם תיבה ידנית אמנם פחות ידידותיים למפלס העצבים השברירי של אזרחי ישראל, לא רק בתקופת המלחמה אלא בכלל כסתירה לטמפרמנט המקומי, אולם אין מחלוקת שמדובר באופציה אטרקטיבית למי שחפץ בהוזלה של מחיר הקניה וגם מאפשרת, בהתאם לכישורים להקטין מעט את הוצאות הדלק ביחס לתיבה אוטומטית - בכפוף לרמת האינטליגנציה והכיול של הגיר.   

המבוך / הרכב הידני בישראל הופך להיות מחזה נדיר
צילום: אלי שאולי

עד לאחרונה, המכונית הקטנה והידנית הנמכרת בישראל הייתה יונדאי i10, שתמורת 80 אלף שקל התייצבה מתחילת 2024 אצל יותר מ-100 נהגים. אלא שכאן, הנהג הישראלי מקבל ברקס דיפלומטי וגאוגרפי, או בשמו הידוע - החרם הטורקי; מכירות ה-i10 הידנית המיוצרת בטורקיה נעצרו לפני חודשיים עם תחילת האמברגו. המשמעות? אין עותקים חדשים. וכך, בהעדר צינור יבוא חלופי נחרץ גורלו של הרכב הידני הזול בישראל נכון להיום.  

בקבוצת המשפחתיות שומר מותג דאצ'יה על מקומו בצמרת דלת המשתתפים; דאסטר דיזל אמנם בשלהי ימיו עם מנוע דיזל ומקבץ סביבות 50 מכירות מתחילת ינואר, אך מי שמספק ליצרן הרומני בישראל קצת רווחה בקטגוריה הידנית הוא רכב הפנאי/מוביל הנוסעים ג'וגר. גרסתו הידנית, ב-110 אלף שקל חצתה את קו ה-150 יחידות השנה. גם בסוזוקי מצליחים לגרד כמה מסירות סמליות - איגניס ידני ב-105 אלף שקל נמכר ליותר מתריסר אנשים. סוזוקי ג'ימני, ב-157 אלף ש', יותר מ-30.

המבוך / הרכב הידני בישראל הופך להיות מחזה נדיר
צילום: אלי שאולי

דגמי הספורט הידניים היו ונשארו האסקפיזם הטהור ביותר לשוחרי ההגה, אם כי מספר המותגים שמחזיקים בחלק האחורי של המדפים כלים מאוד שווים זניח לחלוטין ב-2024. ובכל זאת, ציון לשבח ומחמאות לזכיינים שלא מקפחים את מבקרי המסלול ומפגשי סוף השבוע ונותנים להם מנת ריגושים. 

כך למשל יונדאי, שבקדנציה הקודמת עם ה-i30N לא מצאה מזור, הפכה את הקערה על פיה והצליחה למסור השנה טרם האמברגו מטורקיה כ-70 יחידות של ה-i20N במחיר של 183 אלף שקל לעותק. כמו כן, שימו לב לסובארו שמכרה יותר מ-75 יחידות של ה-BRZ הידנית במחיר של כ-230 אלף שקל ליחידה. גם מותג אבארט נותן גז (הרכבים האיטלקיים מיוצרים בפולין) וזה מסר קרוב ל-30 מכוניות. 

המבוך / הרכב הידני בישראל הופך להיות מחזה נדיר
צילום: תומר פדר

בצד הדו ספרתי, הערירי משהו, אפשר למצוא יחידות בודדות של מאזדה MX-5, אפילו ב.מ.וו M2 ידנית. דגמים נדירים עוד יותר מאלו, חלקם בכלל לא מיבואים בצורה סדירה, כמו למשל אותה טויוטה יאריס GR שהובאה לארץ עבור דמות בכירה ביוניון מוטורס (ולמרבה הצער - אין שום כוונה לשווקם בישראל בעתיד). 

המגמה ברורה

בשורה התחתונה, אנחנו עדים לגוויעתו המתמשכת של הרכב הידני בחמש השנים האחרונות, וגם יצרני הרכבים הספורטיביים לא יצליחו לשמר את המתכונת לאורך זמן ממושך. המסקנה די ברורה: עבור מי שטרם הוציא רישיון נהיגה ומחטט בין רשימת המורים והשיטות, הבחירה בלימוד נהיגה על גיר ידני או אוטומטי כבר מזמן לא נחלקת לשני חלקים שווים.

אי לכך, בישראל, לטעמי ועל אף שזו כן העדפתי האישית כנהג - אין עילה אמיתית לרכוש "השכלה" על תיבת הילוכים ידנית. יתרה מכך, גם אם אתם מתכוונים לנפוש באירופה וחוששים מאי התאמה, נזכיר כי בודדות הן חברות השכרה הגדולות שלא מציעות לבחירה רכב עם גיר אוטומטי בזכות רכישת ציי רכבים היברידיים אוטומטים שמחליפים את מנועי הדיזל הקלאסיים המשודכים לגיר ידני.