הישראלי החסכן
החודש מתוכננים שני מבחני טווח, כ־10 דגמים בכל מבחן — האחד למכוניות שמחירן מעל 200,000 שקלים ועד ל־300,000 שקלים; השני לכאלה שמחירן נמוך מ־200,000 שקלים.
ההפקה כאן פסיכית, זה לא רק תיאום כל אותן עשר מכוניות לאותם ימים, אלא גם נהגים, וגם צוות צילום, וגם רכב לצוות הצילום, וגם ציוד צילום נלווה, וגם מגישים, וגם תמיכה לוגיסטית מבוססת מוביליות — כי בכל זאת: מבחן טווח לרכב חשמלי.
וזה העיקרון והביצוע: כל הכלים יוצאים בשיירה לאותה דרך מהמרכז לאילת עם סוללה מלאה והם מתוכננים לנוע עד שתיגמר הסוללה. כאשר זה יקרה, כל אחד יעלה על המובילית שתיקח אותו לטעינה בעמדה קרובה.
צילום: עזרא רפאל
בפעם האחרונה שביצענו את זה, לא הייתה מלחמה, כן היה מזג אוויר גשום למדי וכמעט ונותקנו מהמרכז בשל נחלים שעלו על גדותיהם בכביש הערבה. עכשיו, ומעבר למצב, החום פשוט קיצוני, וזה קשור לא רק לתנאי החיים, אלא גם ליכולת הכלים האלה.
בכל מקרה, אלו היו ימים ארוכים. המבחנים הוסרטו ויעלו בהתאם, גם ייכתבו והמידע הרלוונטי מובא באופן מפורט.
החודש גם עשיתי מהלך כלכלי קטן, אבל מתבקש. הוצאתי את הסובארו אימפרזה GT שלי לגמלאות. לפני חודשיים הודעתי קבל עם ועדה שאני חושב לעשות מהלך שכזה, והנה, זה קרה. ארבע ספרות, באלפים, לביטוח חובה ולביטוח צד ג', ללא גרירה וללא שמשות, נהג יחיד, מעל גיל 40.
אז לא נשארה לי אופציה אחרת אלא להקפיא. החיסכון בארבע וחצי השנים הקרובות, אם נכניס למשוואה גם שני טסטים בשנה, עלויות אחזקה צפויות וגם כאלה שלא, אמור לעמוד על כ־40,000 שקלים. וזה לא מעט. עכשיו אתם תגידו שנכון, עליית מחיר הביטוח ביחס לכל הסכום הזה היא לא כזו קריטית, אבל זה הקש ההוא ששבר את גב הגמל הזה.
צילום: אוהד אלגוב
הישראלי היפה
השביעי ליולי, תשעה חודשים לאחר אותו יום ארור, פצח מטה המשפחות ביום שיבוש אמתי, כזה שבאמת גורם להבין שהיום לא ימשיך כמו שתוכנן. כך מצאתי עצמי תקוע בין מחלף הדרים לצומת רעננה, מספר דקות גבוה מדי, ובאמת שאני ממש עדין בניסוח. ושלא תטעו, ממש אין לי תלונות, כי אם זה מה שצריך להקריב בכדי שיקודם משהו עם זה, אמתין באוטו גם יומיים ברציפות.
בכל מקרה, מאות רבות של מכוניות מחוזקות בדגלי המדינה עליהן עשו את המסלול המעגלי הזה, בקצב אטי להחריד. אלפי מכוניות נשרכו מאחור וביניהן, כששום צופר לא נשמע. בדיוק כמוני, כנראה, השלימו עם המצב, הבינו שאין ברירה וחלקם בוודאי תמך.
אני חוזר: צופר לא נשמע. הכל היה מובן מאליו, רגוע, לא נחתכו התורים, כולם היו מאוחדים, גם המעכבים וגם המעוכבים. תוך כדי העיכוב, נשמע קולה של המגישה ברדיו, וזו דיברה על הפלייליסט שיושמע בשעה הקרובה, פלייליסט שמוקדש ללירי אלבג, חטופה, בתו של חבר, בתו של אלי אלבג, פליייליסט של שירים שהיא אוהבת. ושוב, הכל מכה בך, האסון הזה לא רחוק מאף אחד.
אז מכאן אני שולח לנשיקות לאלי ולכל שאר ההורים הכאובים. הן אלה של החטופים, הן אלה שאבדו את יקיריהם בשלב זה או אחר, גם לאלה שקיבלו את ילדיהם לאחר הלחימה, שלא כתמול שלשום. שיחזרו הביתה בשלום. כולם.
