
המוזיאון הזה לא רק שמציג את הדגמים שאלפא עשתה ועשו אותה במהלך 115 השנים מאז שנוסדה. עם הביקור מתחוור מדוע מותג שסבל מכל כך הרבה קשיים לאורך השנים, שנטה יותר לבטל תכניות מאשר לקיימן, כבר עשורים לא מממש את הפוטנציאל – מושך כל כך הרבה אהבה, תשוקה ומעריצים שרק מצפים שהיצרן יציע להם דגמים שיוכלו לרכוש. רובם, כידוע, אפילו לא נולדו בשנים היפות ביותר של אלפא.

ואכן, נראה שמרגע לידת אלפא ב־1910, אז כחטיבה איטלקית של חברת הרכב הצרפתית דאראק, היא נמצאת בקשיים ונעה ממשבר אחד לשני, כולל גם הבעלים השני של היצרן, ניקולה רומיאו שהעניק למותג אלפא את שם משפחתו. ואכן, מבט על ההיסטוריה של אלפא מדגיש את ההישג הנמשך בעצם קיומו של המותג הזה לאורך השנים, שלא לדבר על כך שהיה למותג בעל מעמד אגדי. שם סרטו של ויטוריו דה סיקה (1951), 'נס במילנו', Miracolo a Milano, אולי מסביר. הנרי פורד, האיש שיצר את עולם הרכב העכשווי לפני 112 שנים עם הסרט הנע ומודל T, נהג לומר שבכל פעם שהוא רואה אלפא רומיאו הוא מסיר את הכובע.

בכל הקשור לאלפא, ולמרות הצלחותיה במרוצים, עם דגמים ייחודיים ומושכים, הרבה מדרכה הפתלתלה הושפע מהבעלות עליה. ב־1932, לאחר עוד משבר ושבע שנים לאחר עליית הפשיזם לשלטון, בניטו מוסליני, 'איל דוצ'ה', הלאים אותה ועשה אותה לחברה ממשלתית; המאהבת שלו, קלרה פטאצ'י, אף קיבלה ממנו מתנה, אלפא C6.
ב־1988 השתלטה עליה פיאט במהלך שנראה אז מפוקפק, ועד היום לא ברור אם זו אכן רצתה באלפא, או ששאפה למנוע מפורד לקבל גישה לייצור באיטליה בימים שכוח העבודה בה היה זול.
גלגול דומה
איכשהו נראה שגם גלגולו של המוזיאון הזה לא שונה מדרכה של אלפא עצמה. הוא נפתח אי־אז ב־1976, כאשר בארזה עוד ייצרו מכוניות ואלפא הייתה יצרן עצמאי; נסגר ב־2009 כאשר הפסיקו שם את הייצור; נפתח ב־2010 לכבוד חגיגות 100 השנים ליצרן; נסגר ב־2011 לשיפוצים. שהיו אמורים להימשך שנתיים; בהתאם למסורת האיטלקית העבודות החלו רק ב־2014; בקיץ 2015 נפתח מחדש כדי לארח את השקת ג'וליה, שהייתה אמורה גם לציין את לידתו מחדש של המותג.
אבל כל אלה נשכחים מהר מאוד כאשר נכנסים פנימה לחלל השקט ושופע ההוד. מכונת הזמן תעביר את הצופים עשורים לאחור, תגרום להם להתרגש ממכוניות כמו C6 או C8 האלגנטיות והמרהיבות משנות השלושים. הדגמים שאחרי מלחמת העולם השנייה יעלו אותם רגשות, למרות ובגלל שאז פנתה החברה גם לשווקים עממיים יותר. היא הייתה נתונה ללחצים פוליטיים כמו הקמת המפעל בדרום (SUD) לייצור אלפא סוד, כדי ליצור מקומות עבודה; השימוש במילה רגילה באיטלקית עושה במקרים רבים הרבה יותר, וראו Veloce שמשמעותה 'מהירות'. אבל גם בתקופה ההיא אלפא לא שכחה לייצר מכוניות ספורט, גרסאות קופה וספיידר מרתקות בהיקף גדול ועם שמות מבלבלים.

כזו היא סדרת ג'וליה ספרינט (סדרה '105' שכונתה בהמשך '115') שעל עיצובה חתום ג'וג'ארו ובה הופיע לראשונה הכינוי 'ג'וניור', כמובן דואטו של פינינפארינה שהופעתה הבלתי נשכחת בסרט הבוגר מוזכרת במוזיאון באופן נאה. אותה דואטו הייתה בהמשך לספיידר שזכתה לחיים ארוכים.
את העין מושכות כמובן מכוניות התצוגה ובראשן קראבו, מכונית מ־1968 עליה חתום מרצ'לו גנדיני שעבד אז בברטונה. זו נראית בין השאר כמו קדימון של למבורגיני קונטאש.

מקום נכבד מוקדש לפעילות הספורט המוטורי הענפה של היצרן, שיש לה חלק ניכר ביצירת ההילה שאפפה את השם 'אלפא רומיאו'. אנצו פרארי התחיל את הקרירה כנהג באלפא רומיאו; בהמשך קבוצתו שלו, סקודריה פרארי' התחרתה עם מכוניות של אלפא והייתה לרגע זרוע המרוצים שלה. יש כאן מכוניות פורמולה 1, נציגות ממשפחת טיפו 33 האגדית ממרוצי הסיבולת, גם כלים נוספים שעל יצירתם וייצורם שקדה חטיבת המירוצים והספורט של אלפא ־ אוטו דלתא.

פספוסים במחסן
בהמשך הביקור אנחנו נכנסים למה שמכונה כאן 'המחסן'. כאן נמצא אוסף מכוניות שממתין לשחזור, אבות טיפוס במהלך פיתוח שנשמרו אך לא מצאו דרכם לתצוגה, ממש כמו מכוניות תצוגה שונות – כמו ה'טקסי של ניו יורק' מבית ג'וג'ארו (1976), שהביא עמו כבר אז מבנה מיניוואן יעיל; Z33 מ־1984, גם הוא מיניוואן, כאן קומפקטי עם שלוש דלתות שלמרות חזית דומה לזאת של ג'ולייטה מ־1976 התבסס על 33, פותח עם זגאטו, הקדים את רנו סניק ביותר מעשור, אורכו ארבעה מטרים בלבד והיו בו שבעה מושבים.
נציגי אלפא למירוצי סיבולת, בהם רכב ה-טיפו 33/2. צילום: אלי שאולי
יש כאן גם דגמים מיוחדים, כמו ג'ולייה סופר בקטייל, רכב על בסיס ג'וליה עם גג מוגבה וללא דלתות שנבנה עבור סיורים של ראשי המדינה בבית החרושת. במחסן יש לא רק מכוניות תצוגה זנוחות או מכוניות מרוץ בפנסיה, אלא גם דגמים מוקטנים ששימשו להצגת רעיונות שחלקם עלו אך לא מומשו, לצידם מכוניות ששמשו למבחנים עם סמלים ואפילו חרטום שונה (למשל של רובר). את העין צדה גם 2600 דלוקס משנות השישים שמחכה לשיפוץ, דגם שלדעתי הקדים עם מבנה של קופה־ארבע דלתות. אלפא – כמו שמראים ניו יורק טקסי, Z33, קונספט קאמל לשטח – התמחתה בפספוס רעיונות מוצלחים.
עניין, רגשות
המוזיאון בארזה אינו גדול, ממדיו מאוד נכונים והוא מרתק גם אם המבקרים אינם חובבי רכב. בעיקר מכיוון שאינו מעיק עם יותר מדי מכוניות ובעודף פרטים, אלא מציג באופן מאוד ממוקד ואסטטי את עיקרי הדברים ואת רוח התקופות. זוהי באמת מכונת זמן שיכולה לחבר את המבקרים לאלפא רומיאו, תגרום לכך שיצאו ממנו עם חיבה גדולה למותג הוותיק הזה.
אלפא 6C, אלפא 6C מיליה מילייה, אלפא 6C גראן ועוד. צילום: אלי שאולי
לידים
מותג שסבל מכל כך הרבה קשיים לאורך השנים, שנטה יותר לבטל תכניות מאשר לקיימן, כבר עשורים לא מממש את הפוטנציאל – מושך כל כך הרבה אהבה, תשוקה ומעריצים שרק מצפים שהיצרן יציע להם דגמים שיוכלו לרכוש.
הנרי פורד, האיש שיצר את עולם הרכב העכשווי לפני 112 שנים עם הסרט הנע ומודל T, נהג לומר שבכל פעם שהוא רואה אלפא רומיאו הוא מסיר את הכובע
מכונת הזמן תעביר את הצופים עשורים לאחור, תגרום להם להתרגש ממכוניות כמו C6 או C8 האלגנטיות והמרהיבות משנות השלושים.