באחרון הוא שכן בין כנפיו עוד מהדור השני של הדגם, אי אז בתחילת שנות ה-2000. המנוע הזה סיפק מומנט שימושי של 45 קג"מ, הספק ראוי של 202 כ"ס, צריכת הדלק וגודל המכל סידרו טווח נסיעה גדול, הביצועים היו לא רעים בעיקר כאשר לזה שודכה תיבה אוטומטית עם 8 הילוכים.
ולמה אני בכלל מתייחס למנוע דיזל במבחן שנערך למיניוואן עם מערכת היברידית? מכיוון שעל המערכת הזאת להיכנס כאן לנעליים גדולות למדי בכל הקשור לשימושיות ולביצועים. בכל האמור לזיהום אוויר – הסיבה שקיה ויונדאי נפרדו ממנוע זה ברורה מעצם מהותו הטכנולוגית.
פרטים לפתיחה
ולקרניבל עצמו. מדובר כאמור במתיחת פנים של אמצע חיי הדגם – דור רביעי שהוצג ב-2020 ונחנך ב-1998 – וזו הוכרזה ב-2023. המיניוואן של קיה הגיע לכאן ב-2021 והמהדורה המחודשת ממש בסוף 2024.
אבל עוד לפני הצלילה לעומקו, נספר כי הקרניבל מגיע אלינו עם תקינה אמריקאית, ואילו ללקוח הפרמטרים בעלי המשמעות הרבה ביותר הם 8 מקומות ישיבה ובחירה בין יחידת הנעה היברידית לבין מנוע בנזין אטמוספרי 3.5 ליטר V6 המפיק 291 כ"ס ומשווק במחיר נמוך יותר מזה של הגרסה ההיברידית ובשתי רמות אבזור: 'LX' ו-'EX', ומחירן 299,000 שקלים ו-320,000 שקלים בהתאמה.
הדגם אותו קיבלנו למבחן מצויד במנוע טורבו-בנזין 1.6 ליטר וזה מנפק יחד עם המנוע החשמלי 245 כ"ס, מוצע רק ברמת האבזור 'EX' ומחירו 340,000 שקלים
איזון בניגוד ולהיפך
העיצוב, עיניכם הרואות, מיישר קו עם הלוק המותגי העדכני של קיה, ומזכיר באבחת עפעוף אחת מצד אחד את פיקנטו החדשה ומצד שני את טליורייד האמריקני – דגם הפנאי הגדול מסורנטו שלא מגיע אלינו. השינויים באים לידי ביטוי במראה של החזית, עיצוב הפנסים ויחידות התאורה השונות, תאורת יום כתומה וכמובן סבכה קדמית ופגוש. מאחור המראה מתכתב, מאזן, ושלא לומר יוצר מתח עיצובי, עם זה של החזית ועושה זאת באופן נקי ביותר בין השאר מכיוון שידית הפתיחה נחבאת כעת בין הקפלים שם למטה. זו בדיוק הכוונה בשפת העיצוב החדשה של קיה המכונה Opposites United – אפשר לתרגם זאת ל'הפכים מאוחדים', 'ניגודים נמשכים' וכיו"ב.
כך או אחרת, חרטום אף הטיגריס שאפיין את עיצובי קיה בשנים האחרונות כבר והתמוסס לגמרי. התוצאה, בעיניי, מודרנית ונקייה הרבה יותר עם בזיקה קלה של רמזי "טק". כדי לחתום את פרק העיצוב החיצוני נספר על חישוקי "19 כהים ומאד נאים, ספוילר אחורי, אנטנת כריש על הגג ומסילות-גג שיכולות לשאת עד 100 ק"ג (כך לפי ספר הרכב שאיש אינו פותח). קורות A ו-B מושחרות ואילו קורה C היא חצי שחורה ובחציה כסופה עם טקסטורה של מעוינים – 'יהלומים', אם תרצו – בעיטור קוריאני הארד-קור.

עוברים פנימה – וכאן מגלים תא נהג דיגיטלי מלא, כפי שהיה לפני העדכון כאשר השינוי העיקרי בו הוא קונסולה מרכזית בעיצוב חדש הכוללת את התפריט המתחלף של בקרת האקלים והשמע. המבנה קומפקטי יותר ומשחרר עוד מרחב לחלל בחזית גם כי את מנוף ההילוכים החליף בורר סיבובי נמוך. הארכיטקטורה הכללית של הקוקפיט נשמרה ועם תחושת מרחב טובה יותר.

אבזור נוחות ובטיחות
רכב המבחן ההיברידי הגיע כאמור ברמת האבזור 'EX' – היחידה בגרסת הנעה זו, והמפרט שלה ארוך ועשיר. זה כולל כאמור שמונה מושבים, שורה אמצעית מורכבת משלושה מושבים – כל אחד על מסילה משלו, והמרכזי שגם יכול להיות מגש/שולחן עבודה הוא גם פריק. המושבים הקדמיים מחוממים ועם תפעול חשמלי, השורה השלישית מתקפלת לתוך הרצפה באופן מושלם ויוצרת חלל מטען ענקי ומאד שימושי; נפח תא המטען 627 ליטרים במצב רגיל, 1665 ליטרים עם קיפול שורה שלישית, 2827 ליטרים לאחר קיפול השורה השנייה.למעט ריפוד העור על גלגל ההגה המחומם, כל הריפודים הם ריפודי עור מלאכותי ("טבעוני"). לבקרת האקלים יש יחידה נפרדת למושבים האחוריים, וגם יכולת להפעיל רק את צד הנהג. דלתות הצד עם פתיחה חשמלית בשני הצדדים וכך גם דלת תא המטען הגדולה.

בתחום הבטיחות לקיה קרניבל דרגה 6 מתוך 8 של משרד התחבורה. זה כולל 8 כריות אוויר וגם שורה ארוכה של מערכות סיוע לנהג ובטיחות אקטיבית כמו בקרת שיוט אדפטיבית עם זחילה בפקקים, בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, רוכבי דו"ג וגם בנסיעה לאחור, ניטור שטח מת, בלימה בתנועה חוצה בצמתים וגם התרעה על פתיחת דלת. נעדרת – דווקא כאן?! – התרעה על שכחת ילדים, התרעה על הסחת דעת - שלטעמנו הן הכרחיות ברכב שהוא בראש וראשונה מוביל נוסעים ונוסעות.

מנוע ונהיגה
סופסוף הגענו לעניין. יחידת ההנעה ההיברידית. זו אולי מוכרת לכם כבר מדגמים שונים בקונצרן HMC – הבסיס הוא מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.6 ליטר המפיק 180 כ"ס ומנוע חשמלי עם עוד 73.4 כ"ס, לתפוקה משותפת העומדת על 245 כ"ס ו-37.4 קג"מ. המנוע החשמלי מוזן מסוללת ליתיום-יון עם קיבולת של 1.49 קוט"ש, הטעינה עצמית ונעשית לע-ידי אחזור הבלימה (רגנרציה) וממנוע הבנזין.הכוח יורד לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית עם 6 הילוכים והוא מספיק כדי להזיז את המיניוואן הגדול שבמשקל עצמי של 2.2 טונות באופן די נאה: 9.3 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 190 קמ"ש.

עוד לפני הנהיגה עצמה, הכניסה והישיבה מאחרי גלגל ההגה נוחים ונעימים מאד. מצאתי את מושב הנהג נוח ביותר גם ביום נהיגה ארוך של מעל ל-8 שעות. לא צריך לטפס גבוה מדי, ושדה הראייה החוצה מצוין, לא מעט בזכות קו שמשות נמוך יחסית. בהקשר הזה דווקא קורה A לפעמים מעט מסתירה.
בתוך העיר אותם 31 קג"מ שיש רק למנוע החשמלי, עושים את עיקר העבודה. קרניבל מתנהל באופן מאד זורם – כמעט חסר מאמץ – בקצב העירוני כשעיקר החששות שלי נגעו לשאלה הנצחית האם אצליח למצא חניה לרכב שאורכו 515 ס"מ ורוחבו 199 ס"מ. לשמחתי מצאתי. הכניסה לחניה יכלה להיות קלה יותר עם מערכת מצלמות היקפית מעט יותר מושקעת (כזו שיש בכל רכב סיני שעולה חצי). בהקשר הזה של החיים בעיר לקרניבל קורט סיבוב מכובד של 11.8 מטרים, דבר המקל מאד על תמרוני חנייה והשתחלות ברחובות צרים.
ולפני שיוצאים לכבישים – מה בעצם קורה שם מאחור? ובכן, השורה האמצעית מרווחת מאד וניתן כאמור להזיח כל מושב על מסילה, וכאן יצוין כי המושב המרכזי צר לנוסע בוגר. יש משענת חיצונית למושבים הקיצוניים, יחידת הבקרה של המזגן בצד ימין של התקרה ופתחי מיזוג רבים בתקרה. שקעי USB-C נגישים ושימושיים.

אל השורה השלישית אפשר להיכנס בקלות אחרי הזחה ארוכה של המושב במרכז. הישיבה שם מרווחת באופן מפתיע גם לנוסע בוגר שימצא כי לרשותו שקע USB-C משלו ואפילו וילון לפרטיות. ביקור במושב זה מגלה רמת רחש כביש מעט גבוהה – אבל חווית הנסיעה טובה למדי.
אם יש משהו שקיה קרניבל עושה נפלא זה לנסוע רחוק ובנוחות מרבית. גם אחרי מתיחת הפנים הוא עדיין עושה זאת עם רמות NVH טובות וחווית נסיעה חמימה ומפנקת גם ביום המעונן, הקר והחורפי שבילינו עימו. הדרך לצפון הגולן, כולל העלייה לכפרי הדרוזים וחזרה לאורך כביש 98 לבקעת הירדן, סיפקה איכות נסיעה נעימה מאד, ספיגת מהמורות טובה – וכן: גם צריכת דלק טובה. חלקו של המערך החשמלי במערכת ההנעה מורגש מאד, ואם התנאים והעומס מתאימים, מנוע הטורבו ידומם לפרקים גם במהירות של 120 קמ"ש. מרשים בהחלט.
ולא רק זאת אלא גם זמינות כוח טובה ולא מעט ממנו. גם אם לפעמים המנוע מרגיש ונשמע 'עסוק'. לחצו עמוק ותקבלו פרץ כוח מורגש. רוצים עוד? לחיצה אחת על מתג MODE, לוח המחוונים יהפוך לאדום כשמצב 'ספורט' משולב – והקרניבל מטפס לגולן בקלות.
טעון שיפור
מצב ספורט ברכב כזה הוא דבר והיפוכו. אולי הייתי משנה זאת ל-POWER כי בפניות הקרניבל שלא במפתיע, גמלוני למדי וחסר ריסון. לשייט בקצב נאה בכביש המהיר – בשמחה. כבישים משניים ראוי שיילקחו בקצב מתון. הפיזיקה מנצחת תמיד.
דלת תא המטען הגדולה מחייבת לקחת צעד אחורה כשהיא נפתחת. זה אומר שצריך לחנות רחוק מקירות ורכבים אחרים אם רוצים גישה נוחה למטען. עם רכב כה ארוך – כדאי לקחת בחשבון עוד כ-0.5 מטר נוספים.
כמו ברכבים חשמליים אחרים, גם כאן כאשר הסוללה טעונה במלואה אין יותר בלימה מאחזרת. זה בדיוק מה שקרה במורדות הארוכים מהגולן. דבר שחייב שימוש רב מדי לטעמי בבלמים. אגב, הפקדים שבגב גלגל ההגה קובעים את רמת אחזור האנרגיה – ולא מעבירים הילוכים.
כבר ציינתי את מצלמות החניה הבסיסיות למדי ובהקשר הזה הייתי גם מצפה שלמיניוואן במחיר כזה יהיה גם סייען חניה.
סוף הנסיעה
קיה קרניבל הייבריד סגר את ימי המבחן עם ממוצע צריכת דלק של 14.5 קילומטרים לליטר. נתון בהחלט נאה למיניוואן גדול. הוא נאה ומודרני למראה מקודמו, המרחב הפנימי מנוצל טוב יותר, איכויות הפנים והנסיעה עדיין ברמה גבוהה. ממשקים אלחוטיים ומשטחי טעינה מנקים את הקוקפיט מכבלים מיותרים וזה מבורך.
מול אותו דיזל מיתולוגי, הגרסה ההיברידית החדשה מציעה צריכת דלק דומה מאד – דבר שהעניק טווח נסיעה ארוך מאד של מעל ל-800 ק"מ עם מכל דלק של 72 ליטרים.
מנגד, המחיר, 340,000 שקלים לגרסה זו, מאתגר למדי. מחיר זה יוצר פתאום שורה שלמה של מתחרים חדשים, חשמליים וסיניים, שחלקם זולים הרבה יותר. מנגד, אם הצרכים מכתיבים נסיעות בינעירוניות ותפוסה מלאה – קיה קרניבל כנראה שימשיך להיות בראש הפירמידה.