בקעת הירדן ברובה המוחלט היא סוג של "ארץ לא נודעת" עבור רבים. המיקום מעבר לקו הירוק, בפינה הצפון־מזרחית של שטחי איו"ש, יוצר אי בהירות, חשש ואף רתיעה בקרב חלק מהמטיילים. ומצד שני, מדובר באזור מנומנם ושקט בדרך כלל עם רוב מוחלט של ישובים ישראליים וצירים ראשיים עמוסי תנועה של ישראלים המקשרים בין אזורי ים המלח וירושלים לבין בית שאן, עמק יזרעאל, עמק הירדן, הכנרת, רמת הגולן והגליל.
הבקעה ואזור גב ההר מאופיינים בנוף קדומים דרמטי ומרהיב ובשל מגבלות מזג האויר (בעונות החמות זהו אחד האזורים הלוהטים בישראל, אם לא הלוהט מכולם) הוא מתאים לטיולים רק בעונת החורף ובסוף הסתיו/תחילת האביב, אז הבקעה לובשת שמלת פלומה ירוקה מנוקדת מיליוני פרחים. לכן יצאנו לסיבוב קצר וקשוח של כעשרים קילומטרים, בין תצפיות נוף היקפיות מרהיבות, חלקן מנקודות תצפית מוסדרות שהוקמו זה מכבר.
צילום: דרור ברלי
לאן מטיילים: צפון בקעת הירדן
אבני דרך במסלול: כביש 90, ברוש הבקעה, מעלה אום־זוקא, ואדי אום־ח'רובה, חרבת סווידה, ואדי ח'ליל אל־עוויסאת, מצפה פלס, כביש 5788 ("מעלה שי"), ואדי אל־בייד, מצפה מנשה, שמורת רותם משכיות, תצפית בר פלח, כביש 90
אורך המסלול: כ־20 ק"מ – המסלול קצר בקילומטרים וחלקו מהיר וזורם על כביש סלול באספלט (מעלה שי), אבל לפחות כל חלקו הראשון – מעלה אום זוקא והמעלה מחרבת סויידה לואדי ח'ליל אל עוויסאת עלולים להתקיל בקשיי עבירות בעונת החורף, לייצר דרמות ולקחת זמן. גם תרצו לקחת את הזמן בכיף בהפסקות קפה ארוכות בנקודות תצפית הנוף היפות, המצוידות בסוכות מצלות, נדנדות ושולחנות. ולכן, הקדישו לטיול חצי יום בנחת.
צילום: דרור ברלי
עונה מומלצת: חורף, עם הטמפרטורות והצבעים הטובים והיפים ביותר. גם סוף הסתיו, לאחר שהחלו לרדת גשמים וכן תחילת האביב, יתאימו, כל עוד לא חם בחוץ. בקיץ בהחלט חם מדי (טמפרטורות של בין 45 ל־50 מעלות אינן נדירות ותושבי האזור או חיילים המשרתים בו יהיו מוכנים להישבע לכם שמד החום עשוי להראות מספרים מרשימים אפילו יותר) ומאוד מומלץ לוותר.
צילום: דרור ברלי
עבירות: בינוני עד קשה. כל עוד לא יורד עליכם גשם והאדמה לא ספגה גשמים לפחות שבוע לפני הטיול, המסלול לא אמור לייצר בעיות עבירות מיוחדות לרכבי שטח מודרניים בעלי הילוך כוח ובקרת משיכה אלקטרונית (TC) או נעילות. אלא שבעונת החורף יורדים כאן גשמים, וחלק מהשבילים עלולים להפוך למלכודת בוץ חלקלקה. סלעי הקירטון הופכים לחלקלקים והמעלות – מעלה אום־זוקא שהוא ארוך, תלול, מפותל, דרדרתי ועל סף מדרונות תלולים; המעלה שמעט לפני מצפה־פלס, עם המדרגות והבולדרים החלקלקים – עשויים לשרג מולכם שרירים, גם כדי סיכון ממש(!). צמיגי כביש ו"חצי־חצי" (50:50/AT) נסתמים מהר מאוד בבוץ דביק (נק' 4) ותצטרכו להפגין כישורי נהיגה ונחישות, גם ברכבי שטח קשוחים ועבירים כמו סוזוקי ג'ימני.
צילום: דרור ברלי
ניווט: קל־בינוני. רוב התנועה מתבצעת על שבילים מסומנים בצבע. פה ושם קשה לזהות את הסימון, בכמה נקודות יש צמתי שבילים שעלולים לבלבל וכדאי מאוד להיות ערניים ולעקוב אחרי ספר הדרך בלי לסטות ממנו. מדידת המרחקים במסלול מבוצעת בשיטת איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפת סימון שבילים מס' 14 ("מכתשים") ומס' 17 ("ערבה תיכונה ומזרח הנגב") ואפליקציית "עמוד ענן".
צילום: דרור ברלי
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך המסלול אין אזורים מיוערים, חורשות או עצים מצלים, אבל ישנן תצפיות הנוף שרובן מסודרות בצורת סככה עם ספסלים ונדנדות ומתאימות מאוד להפסקות.
שמירת טבע: המסלול נושק לשמורות הטבע "אום־זוקא" ו"רותם משכיות"
בשטח יש בעלי חיים לרוב וצמחיה מגוונת ואנחנו רק אורחים זמניים כאן, ועל כן אנו מבקשים לנוע על שבילים ברורים בלבד, אל תשאירו אשפה, אל תרדו מהשביל. אין לשהות ולנוע בשטח בשעות החשיכה! גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל ככל שנדרש לנקודת ההפסקה/מנוחה.
צילום: דרור ברלי
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: לבאים על כביש 90 מצפון, התחנות הקרובות ביותר הן דלק ג'ו – שדי תרומות, סונול שדי תרומות. לבאים מכביש 90 מדרום, התחנה הקרובה ביותר היא בזובידאת, או מפגש ציפורה בפנייה לארגמן, או דלק ג'ו מפגש הבקעה מדרום למושב יפית.
ציוד נדרש: רכב שטח/רכב פנאי עם הנעה כפולה והילוך כוח, תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע.
מגבלות צה"ל: המסלול חוצה שטחי אימונים של צה"ל. הכניסה אפשרית רק בשבתות וחגים.
צילום: דרור ברלי
סיפור הדרך
אנו הגענו על כביש 90 מצפון, בצומת ברוש הבקעה עוצרים לאפס ספידומטר. איפוס ספידומטר.
0.0 ק"מ. בתחנת האוטובוס בצומת ברוש־הבקעה על כביש 90 לכיוון דרום. איפוס ספידומטר.
1.6 ק"מ – 0.0 ק"מ. מימין – עץ אקליפטוס גדול ושער ברזל, על שביל מסומן בירוק ושילוט "שמורת טבע אום־זוקא". איפוס ספידומטר.פונים ימינה, פותחים את השער (לא נעול) וכדאי מאוד לשלב למצב LOW כבר עכשיו, כי הדרך טכנית ומלאה דרדרת ובולדרים ומיד מתחילה לטפס במעלה אום־זוקא. המעלה ארוך, תלול, מפותל, עם דרדרות והצלבות ומשמאל גם ממתינים לכם מדרונות ארוכים ותלולים ואם זה לא מספיק, בחורף סלעי הקירטון עלולים להיות גם חלקלקים – נדרשים נחישות ושמירה על תנופה/רצף תנועה. הנוף של בקעת הירדן שנשקף מכאן הוא עוצר נשימה, אבל באמת שאין לכם זמן לזה כי אסור לעצור. אז סבלנות עם תצפיות הנוף, הן יגיעו בקרוב.
צילום: דרור ברלי
0.7 ק"מ. סוף הקטע התלול־דרדרתי. אפשר לנשום לרווחה, לעצור לתצפית ראשונה על בקעת הירדן ולהירגע מעט. אחרי שנרגעים, ממשיכים לטפס בשביל שעדיין מלא באבנים, אבל הרבה פחות תלול וכבר אין סכנת התדרדרות במדרונות.
1.4 ק"מ. השביל יורד למעין "עמק" קטן, ועלול להיות בוצי מאוד. אל תיקחו סיכונים – יש מעקף משמאל לקטע הבוצי. גם כאן נדרשים LOW ונחישות אבל יש אחיזה והכל קל יותר
2.4 ק"מ. חוצים מנע־בקר וממשיכים ישר בעליה.
3.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת ירוק־כחול. איפוס ספידומטר. ממול ניתן לראות את בתי החווה של אורי, והשביל הירוק חוצה את שטחי הבקר של החווה ומגיע מהר מאוד לכביש 5788. אנחנו פונים כאן שמאלה, לכיוון דרום. מיד, משמאל תראו גלי חורבות. זו חירבת סווידהחרבת סווידה. מחנה צבאי גדודי מהתקופה הרומית, אורכו כ־188 מ' אורך ורוחבו כ־100 מ'. יש בו רחובות לאורך ולרוחב ומגדל שמירה גדול בצידו הדרום מערבי. מצפון לו יש סכר בנחל וממזרח מערות קבורה רומיות. בחלק הדרום מערבי סרקופגים, שברי ומכסי סרקופגים. תצפית יפה.
0.6 ק"מ. שער מימין, אנחנו ממשיכים ישר
1.1 ק"מ. מפגש שבילים כחול־שחור. השביל הכחול שובר שמאלה אבל מכאן הוא שביל להולכי רגל בלבד. אנחנו ממשיכים ישר, על הסימון השחור.
1.9 ק"מ. פונים ימינה בחדות עם השביל המסומן בשחור. שמרו על ערנות!!! כי קשה לראות את הסימון השחור וקל לפספס את הפנייה הזו וזה יהיה חבל במיוחד למי שרוצה קצת עבירות.
אם בכל זאת פספסתם, אתם ממשיכים על שביל "לבן" (ללא סימון בצבע) שיוריד אתכם דרך ואדי ח'ליל אל־עוויסאת לכיוון היישוב חמדת, ממנו תתחברו לכביש פנימי שיוביל אתכם לכביש הראשי של אזור גב ההר (578) ממנו תפנו לכביש 5788 (מעלה שי) ותחזרו למסלול שלנו ליד קפה דו"ג 13 (נק' 15)
2.2 ק"מ. צומת T. פונים שמאלה על השביל השחור.
2.8 ק"מ. צומת. פונים שמאלה על השביל השחור.
3.2 ק"מ העלייה המעט־מאתגרת. תתמודדו כאן עם מדרגות, בולדרים והצלבות. לא ממש קשה
כאשר הקרקע יבשה, אבל כשסלעי הקירטון רטובים, מובטח לכם כאן לא מעט אקשן.
3.7 ק"מ. מימין – מצפה פלס ו'מטע הגיבורים' תצפית יפה לכיוון צפון ומזרח. במקום ספסלים, שולחן פיקניק וסככה. מסביב לתצפית נטועים 372 עצים, על כל אחד מהם מצוין שם של חייל צה"ל שנפל בבקעת הירדן. יש גם מפרץ חנייה לכמה כלי רכב. מקום נהדר להפסקת קפה.
3.9 ק"מ – מימין עגלת קפה קטנה ועוד סככה קטנה עם ספסלים – זהו "קפה דו"ג 13", מקום שמתהדר בהיותו "Biker Friendly" כלומר אוהבים כאן אופנוענים, שרק זה כבר נפלא – אבל בשבת בה סקרנו את המסלול היה סגור...
4.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. על כביש 5788 ("מעלה שי", כביש צר וישן, אך עביר לכל רכב. מגיע עד ברוש הבקעה. המעלה קרוי ע"ש סגן ישעיהו (שי) וייסמן שמונצח באנדרטה במורד הדרך) שמחבר את מחנה פלס וכביש 578 עם כביש 90 (כביש הבקעה). איפוס ספידומטר. פונים ימינה על הכביש, לכיוון צפון.
1.2 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר על הכביש. בהמשך, תראו משמאל את "מצפה ג'ינו", ע"ש יוסי ג'ינו ז"ל.יוסי ג'ינו. מהלוחמים הבולטים בסיירת מטכ"ל, ביצע פעולות רבות במדינות ערב
כמסתערב הפועל כלוחם בודד. שירת גם במוסד ובשב"כ והיה קצין ביטחון בשגרירויות ישראל.
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. שביל שחור משמאל. איפוס ספידומטר. פונים שמאלה בירידה.
0.2 ק"מ, חוצים ערוץ ומטפסים בעליה דרדרתית מתונה.
1.0 ק"מ. חוצים את ערוץ ואדי אל־בייד.
1.2 ק"מ. צומת. פונים שמאלה לשביל "לבן". כאן היינו אמורים להמשיך ישר על השביל השחור, אלא שבהמשך הדרך קטע ממנו קרס ונוצר בו בור ענקי ומסוכן שקל מאוד ליפול לתוכו ולהתהפך. אנחנו אולי אוהבים הרפתקאות, אבל באמת שאין כל סיבה להסתכן. השביל הלבן יתחבר לשחור בהמשך הדרך (נק' 23).
1.6 ק"מ. סוג של צומת T. פונים ימינה, לכיוון צפון־מערב.
2.6 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני, לקראת התחברות עם השביל השחור.
2.7 ק"מ – 0.0 ק"מ. גדר עם שער בקר. איפוס ספידומטר. פותחים את השער, עוברים וסוגרים אחרינו. אל תפנו כאן לשביל השחור, כי בהמשך יש בו חריצים (אנחנו ביקרנו כאן לאחר גשם, תכסית השביל הייתה חלקה מאוד וחישבה להתמוטט וחששנו להתעמת עם החריצים). המשיכו ישר לשביל שמטפס על הגבעה שמשמאל. העלייה דרדרתית ונראית מפחידה במבט ראשון, אבל היא מתונה ואין בה שום אתגר או סיכון.
0.3 ק"מ. סוף העלייה. שביל מצטרף משמאל. ממשיכים ישר.
0.5 ק"מ. צומת. השביל השחור מצטרף אלינו משמאל ואנו פונים ימינה. משמאלנו ניתן לראות את היישוב משכיות.
0.9 ק"מ. משמאל – הסככה של מצפה מנשה. גם כאן יש שולחן, ספסלים ונדנדות שפונות לכיוון צפון־מערב עם נוף שעושה חשק להתניע שוב את הפינג'ן. לאחר הביקור במקום, השביל פונה ימינה.מצפה מנשה. תצפית עוצרת נשימה לכיוון צפון־מערב שהוקמה בספטמבר 2022. נמצאת בתחום חלקת שבט מנשה ונקראת על שמו. צופה ממזרח לעבר הירדן הרי הגלעד ממעבר יבוק ועד הרי הגולן. וממערב מהרי הגלבוע ועד רכס כביר מעל לישוב משכיות.
1.4 ק"מ. סוף הירידה וצומת שבילים שחור־כחול. במבט ראשון קשה לאתר את השביל כי השטח נחרש על־ידי חקלאים מקומיים. פונים ימינה לשביל הכחול.
2.3 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר בירידה על שביל "לבן". גם כאן, התכנית המקורית היתה להמשיך עם השביל הכחול עד כביש 90, אבל קיבלנו עדכון מאחד המקומיים שהוקם עליו שער והוא נעול, ועל כן אנו נוסעים דרך השביל הלבן. לא נצטער שבחרנו בו.
2.9 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני.
3.1 ק"מ. פיצול. פונים בשביל הימני.
3.9 ק"מ. כביש 90 וסוף המסלול כבר ממול, אבל איך אפשר בלי תצפית מהממת אחרונה להיום? פונים ימינה ומטפסים למצפה ע"ש בר פלח ז"ל.
4.0 ק"מ ליד התצפית. לאחר הביקור יורדים בחזרה לנק' 39.מצפור בר פלח. סככת תצפית עם ספסלים ונדנדה, לזכר רב־סרן בר פלח ז"ל, סגן־מפקד סיירת נח"ל, שנהרג ב־13.9.2022 במהלך חילופי אש סמוך למעבר ג'למה שמצפון לג'נין, בין כוח צה"ל לשני מחבלים שנהרגו במקום. בן 30 במותו.
4.1 ק"מ. בנק' 31, פונים ימינה לכיוון הכביש.
4.3 ק"מ. על כביש 90. סוף המסלול.
התאמה לקורא מסך 
ניווט מקלדת 
חסימת הבהובים הפעלת הבהובים 
הקטנת גופן 
הגדלת גופן 
גופן קריא 
הדגשת קישורים 
ניגודיות בהירה 
ניגודיות כהה 
גווני אפור 
