"התשתית קורסת, אנחנו רואים בכל מיני כבישים מרכזיים שהמהירות יורדת בשעות הבוקר מ-100 קמ"ש ל-20 קמ"ש, בחלק מהכבישים זה קורה גם אחר הצהריים. לצערי, זה רק ילך ויחמיר."  את הדברים האלה אמרה לאחרונה רכזת תחבורה באגף התקציבים במשרד האוצר. ואכן, אף אחד כבר לא מופתע. כולנו מרגישים את המחדלים בכבישי ישראל – פקקים אינסופיים, זחילה במהירות אפס ושום פתרון באופק. וזה כבר לא רק מחלף גלילות (כביש 5 מערב), נתיבי איילון באזור וולפסון-קיבוץ גלויות או כביש 1 בגנות-קיבוץ גלויות; הסתימה פושה בכל מקום, בכבישים עירוניים ובין-עירוניים כאחד. 

עומק הבעיה מקבל משנה תוקף באמצעות סקר חדש של חברת 'עוקץ מערכות'. ממצאים אלו מבהירים את התמונה ביחס ישיר לשוק התעסוקה וחוסר האונים של הנהג הממוצע: פחות מרבע מהעובדים (24.5%) מצליחים להגיע בזמן למקום העבודה. היתר? תקועים בפקק או מחפשים חניה. 39% מהעובדים מגיעים לעבודה עם עיכוב של 10 דקות לפחות, ו-22.6% מאחרים ביותר מרבע שעה. 

סיר לחץ: כמעט 80% מהעובדים מאחרים לעבודה בגלל פקקים
צילום: יצרן

הפקקים בישראל הם כבר לא רק עניין של בזבוז זמן – הם פוגעים בעובדים, בעסקים ובמשק כולו. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה מצא כי 2 מיליון ישראלים נוסעים מדי יום לעבודה בעיר אחרת, ורק בגוש דן מדובר על יותר מחצי מיליון איש שנתקעים באותם כבישים צפופים כל בוקר. ולזה יש מחיר. 
איפה הכסף?

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2024 מצביע על כך שהנזק הכלכלי של העומסים הללו נאמד בכ-2% מהתמ"ג – כלומר, 31 מיליארד שקל בשנה. חיים מולכו, מנכ"ל חברת עוקץ מערכות שעוסקת בין היתר באספקת תוכנת שכר מציין כי שני הצדדים נושאים בנזק שנגרם בשל האיחורים: "לשון החוק והפסיקה קובעים כי העובד זכאי לקבל שכר רק עבור הזמן בו העמיד את עצמו לרשות העבודה, כך שדקות האיחור נגרעות משכרו. אולם גם המעסיק נפגע שכן תפוקת העובד יורדת". 

לחצים. מחקרים פסיכולוגיים מראים שעומסי תנועה ממושכים מובילים ללחץ כרוני, עייפות נפשית ופגיעה בריכוז. מחקר של אוניברסיטת טקסס (2018) מצא כי עובדים שנוסעים מעל 45 דקות ביום חווים רמות סטרס גבוהות יותר, מה שפוגע בתפוקתם בעבודה. והמצב אפילו גרוע יותר: לחץ מצטבר פוגע בזיכרון העבודה – מנגנון קוגניטיבי קריטי לניהול משימות – מה שמוביל לירידה חדה בפרודוקטיביות. מחקר נוסף שפורסם ב-Journal of Applied Psychology מצא כי עובדים שמגיעים לעבודה מותשים מהפקקים מפגינים מעורבות נמוכה יותר, מפחיתים מאמץ ופשוט עושים פחות.

סיר לחץ: כמעט 80% מהעובדים מאחרים לעבודה בגלל פקקים
צילום: יצרן

ולא רק במשרד. גם על הכביש, הלחץ עושה את שלו. מחקר של אור ירוק מצא כי 31% מהנשאלים סבורים שעומסי תנועה הם הגורם המרכזי לאלימות בכבישים. 79% דיווחו כי נתקלו באלימות מילולית או תנועות מאיימות לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, ו-48% היו עדים לקטטות שהתפתחו על הכביש.

50 מיליארד שקל בשנה ממיסוי על רכב

אחת מההנחות, יש שיגידו הקונספירטיביות, היא שלמדינה יש גם אינטרס לשמר את המצב הקיים. כלומר, שהרווח שהיא מפיקה מהפקקים, גבוה מהנזק שנגרם לה בגללם. כך למשל: אחד הגורמים המרכזיים הוא מיסוי הדלק – ככל שהנהגים מבלים זמן רב יותר בכבישים העמוסים, צריכת הדלק שלהם גדלה, והמדינה נהנית מהכנסות גבוהות יותר מהבלו וממס הערך המוסף (מע"מ) המוטלים עליו.  לאחרונה פורסם כי הכנסות המדינה מבלו על דלק בשנת 2022 הסתכמו ב-18.9 מיליארד שקל, המהווים כ-1.1% מהתוצר המקומי הגולמי. הנתונים פורסמו על ידי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, במסגרת פרק מיסוי דלקים הכלול בדוח הכנסות המדינה.
לעדכונים בזמן אמת בעולם הרכב
ערוץ הווטסאפ של
-
סיר לחץ: כמעט 80% מהעובדים מאחרים לעבודה בגלל פקקים
צילום: יצרן

בנוסף, עומסי התנועה מגבירים את מספר הפרות החניה, מה שמוביל לפעילות מוגברת של פקחים ולגידול בהכנסות הרשויות המקומיות והמדינה מקנסות. ולדוגמא על פי הנתונים המעודכנים, עיריית תל אביב הנפיקה 790 אלף דוחות חניה בשנה אחת, מה שהניב לה הכנסות של 282 מיליון שקלים, כך עולה מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ומתוך תקציב העירייה לשנת 2023.

 מעבר לכך, המדינה גובה מסים משמעותיים על רכבים פרטיים ועל רישוי שנתי, כך שככל שהתחבורה הציבורית אינה מספקת חלופה ראויה, יותר אזרחים נאלצים לרכוש ולהחזיק רכב פרטי – מה שממשיך להזרים כסף לקופת המדינה. על פי נתוני האוצר, הכנסות המדינה ממסי יבוא רכב בחודש זה הסתכמו בחודש ינואר האחרון בכ-4.7 מיליארד שקל, מתוכם כ-380 מיליון שקל ממכס, והיתר ממס קנייה. הסכום גבוה כמעט פי שניים מההערכות הראשוניות בענף הרכב.

סיר לחץ: כמעט 80% מהעובדים מאחרים לעבודה בגלל פקקים
צילום: Kathy

למעשה, ככל שהפקקים מחמירים, משרד התחבורה יכול להצדיק עוד ועוד תקציבים להרחבת כבישים, הוספת נתיבים מהירים ותכנון מחלפים חדשים – אבל האם זה באמת פותר את הבעיה? בישראל, כל נהג יודע שהכביש החדש של היום הוא הפקק של מחר, ובכל זאת, במקום להפנות משאבים לפיתוח תחבורה ציבורית אמיתית, ממשיכים לשפוך מיליארדים על אספלט ובטון. למה? כי פרויקטים כאלה מצטלמים טוב בטקסי חנוכה חגיגיים, מזינים את תעשיית התשתיות ומספקים לפוליטיקאים הישגים שקל להציג לבוחרים, גם אם בפועל הם רק מנציחים את התלות ברכב הפרטי.

לא קלה דרכנו

לפתח תחבורה ציבורית זה עסק יקר, מסובך ולא פופולרי. אף שרבים מבינים שהפתרון האמיתי טמון ברכבות, נתיבי תחבורה ציבורית ושינוי תפיסה כולל, אף שר תחבורה לא רוצה להיות זה שיודיע על צמצום חניות, על הגבלות על רכב פרטי, או על מהלכים שיאלצו את הנהגים להתרגל להרגלי התניידות חדשים. המחשבה על מחאה ציבורית, זעם ברשתות החברתיות ולחץ מצד לוביסטים הופכת כל ניסיון לשינוי יסודי לכמעט בלתי אפשרי, או מטורפד בדרך כזאת או אחרת.

התוצאה? מעגל קסמים שבו הפקקים רק מחמירים, המדינה ממשיכה להרוויח ממיסוי הדלק, אגרות הרכב והרישוי, ותשתיות התחבורה הציבורית מתקדמות בקצב של צב על הכביש המהיר. אז בפעם הבאה שאתם עומדים שעתיים בפקק ושואלים את עצמכם איך הגענו למצב הזה – התשובה היא שבמובנים מסוימים, זה בדיוק המצב שמערכת שלמה נהנית ממנו.