“הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה", שר אהוד בנאי — המגזין כבר החליף קידומת שלושים לפני כמעט עשור, יהיה בן ארבעים בשנה הבאה — אבל זו הפעם השלושים שמגזין אוטו בוחר את אוטו השנה של ישראל, וזה לא עניין של מה בכך. הפעם הראשונה הייתה ב־1995 בגיליון 118, הפעם השלושים, ברציפות, כעת וכאן, בגיליון 469. 

ושוק הרכב בישראל גדל מאוד מאוד מאז. בכמה? כיום יש בישראל בין 500 ל־600 דגמים המוצעים למכירה משל כ־80 מותגים. קרוב למחציתם חשמליים בלבד. לאחרים מנועי בעירה פנימית, גרסאות היברידיות, כאלה עם מערך היברידי־נטען. כל אלה מוצעים במשהו כמו 15 קטגוריות גודל שונות בדגמי נוסעים ופנאי, מצטרפים אליהם עוד ועוד ממכוניות ספורט קיצוניות דרך טנדרים למיניהם ועד למסחריות שונות — זאת, כאשר נוצרת חלוקה מובנית בין דגמים של כלל המותגים, בין אלה של מותגי יוקרה. 

זה הבסיס לבחירת הדגם המצטיין בכל סגמנט וקבוצה — ובאחדים מהם יש הרבה מועמדים, חלקם ממש ממש ראויים.

'אוטו השנה' עצמו הוא סיפור אחר — דגם יחיד הנבחר אך ורק מבין הדגמים החדשים שנבחנו בארץ — לא גרסאות, לא מתיחת פנים; לא השקות בחול, לא סיבוב התרשמות/בזק. אבל יש תנאים: הוא צריך להיות יותר מאשר רכב טוב, להביא משהו מיוחד או לשלב באופן ראוי תכונות חשובות, לבצע היטב ולהגיש במחיר נכון, רצוי מצוין. ויש עוד: הוא נבחר מתוך מספר דגמים, חצי תריסר השנה, שלכולם הפוטנציאל הזה. אלה הגיעו למעמד זה מבין עשרות הדגמים החדשים שנבחנו באוטו השנה. 

בא מהשוליים/ 469 - יש לנו חום גבוה 2025
צילום: איתמר רותם

השנה לא היו כאן הפתעות ספורטיביות בניחוח של פעם כמו בפיינליסטיות של השנה הקודמת (סובארו BRZ, שברולט קורבט)או מכונית פאר סופר מפנקת ומתקדמת (ב.מ.וו סדרה 7 בגרסת i7). השנה יש לנו שישה דגמים, כולם מביאים ערך צרכני, כולם ירוקים — וזה העולם החדש. לפחות לצילומים, קיבלנו את המכוניות בשלל צבעים וכך יצא שקיבלנו את אחד מימי הצילום הצבעוניים ביותר שידע המגזין. 

בא מהשוליים/ 469 - יש לנו חום גבוה 2025
לעדכונים בזמן אמת בעולם הרכב
ערוץ הווטסאפ של
צילום: עמית לוי

אגב, הרכב שהכי הרשים והפתיע אותי השנה, היה גרסה של דגם פנאי חשמלי שהוצג לפני מספר שנים: יונדאי איוניק 5 בגרסה N, שהביאה את מה שלדעתי היא הבשורה הגדולה של עולם הרכב השנה. עד כדי כך — רכב חשמלי, ספורטיבי, שממש מהנה. הראשונה מסוגה שגרמה לי לחייך בזמן הנהיגה. היו באמת כמה טובות, גם קיטרתי כי יש מוניטין שאני צריך לתחזק — והנה הגיעה ה־N הזאת שנהיגה בה הייתה מהנה עד עמקי נשמתי. ואולי הביטוי 'מהנה עד עמקי נשמתי' מוגזם, כי עם כל הכבוד, אבל היא הספורטיבית החשמלית הראשונה שבאמת רציתי לעלות איתה לסשן יירוט נוסף באחד הכבישים המפותלים האהובים עלי. אז כן, היא בעיני ההפתעה הגדולה ביותר השנה, החידוש הגדול ביותר וגם כזה שיגרום לחיוך. שאולי, העתיד לא יהיה קר כל כך, בכל הנוגע להנאה מוטורית.

ואם כבר איוניק 5 (אבל במהדורה מתונה בהרבה), בגיליון זה הוא מתחיל את דרכו בת ארבעת החודשים במסגרת מבחן ארוך טווח. על הבחירה אתם כבר יודעים, על הנימוקים תוכלו לקרוא בהמשך המגזין. 

בחודש החולף הייתי בעיר מאלגה שבספרד (ראו השקה, אודי Q5). לי יש חיבה יתרה לשם מאלגה, שכן המכונית הראשונה שהייתה לי היא סיאט מאלגה. עכשיו, ייתכן וכבר כתבתי על זה בעבר (ובטוח בפתיח לאודי Q5), אבל היי, זה הטור שלי. בכל מקרה, זו המכונית הראשונה שהעניקה לי 'ידיים ורגליים' כך שיכולתי באמת לשוטט ברחבי הארץ, לטעום חופש אמיתי.

היא העניקה לי הנאה ואני בתמורה דאגתי להכניס אותה בתוך פח אשפה ירוק וגדול. ככה זה צעירים שרק הוציאו רישיון, האחריות לא תמיד בשיא. מצד שני, הצבא דאג באותו זמן להכניס אותי מעבר לגבול עם נשק ורימונים, ואפרופו נהיגה, גם להוביל לוחמים בנגמ"ש באזורים אלה. אז אולי הייתה אחריות, כנראה רק נקודתית. 

כולי שמחה שהצלחנו להחזיר חטופים הביתה, כולי עצב על משפחת כתומי השיער שחזרו ללא נשמה באפם. ואסיים בתפילה הקבועה, שיחזרו שאר החטופים ושרוגע ישרור על כולנו. מגיע לנו.