דגם הפנאי
צ'רי טיגו 8 אינו דגם צעיר – הוצג ב-2018, מהדורת 'פרו' לייצוא נחשפה ב-2020, וזו עברה מתיחת פנים ב-2024. דגם זה, שהוצע כאן עם מנוע טורבו-בנזין, הוביל בסוף 2022 את כניסת צ'רי לארץ (יחד עם FX, טיגו 7) וזכה להצלחה בזכות מחיר זול ביחס לרכב עם שבעה מקומות, מה שעשה אותו חביב גם על ציי רכב ואפילו בצבא.
צילום: אלי שאולי
העיקר בגרסה החדשה, כמובן, הוא ביחידת ההנעה ההיברידית-נטענת אותה כבר פגשנו בדגמי צ'רי וג'אקו הנ"ל. לרכב מנוע טורבו-בנזין 1.5 ליטר המייצר 143 כ"ס ו-21.9 קג"מ ושני מנועים חשמליים מנפקים יחד 204 כ"ס ו-31 קג"מ לתפוקה משולבת של 347 כ"ס ו-52.5 קג"מ.
משך ההאצה ל-100 קמ"ש הוא 9 שניות והמהירות המרבית 190 קמ"ש, והמשמעות היא שהתפוקה המשולבת אינה מוצאת ביטוי בפועל בכביש; טיגו 8 שהגיע לישראל עם מנוע המייצר 186 כ"ס האיץ ל-100 קמ"ש ב-9.1 שניות.
צילום: אלי שאולי
לרכב סוללה של 18.3 קוט"ש לטווח בחשמל בלבד של 90 ק"מ והספק הטעינה המהירה הוא 40 קילוואט.
אין הבדל בממדים החיצוניים; בסיס הגלגלים כשהיה, 271 ס"מ, וכך גם האורך (472 ס"מ), הרוחב (186 ס"מ) והגובה (170 ס"מ). ויש הבדלים: משקל הרכב עלה ב-426 ק"ג ל-1991 ק"ג, מכל הדלק גדל ב-9 ליטרים ל-60 ליטרים ובנוסף קוטר הסיבוב השתפר, מ-11.2 מטרים ל-11 מטרים.
גרסה זו של טיגו 8 מוצעת במחיר הגבוה ב-10,000 שקלים מזו הרגילה, החל ב-200,000 שקלים ('נובל'), והרכב שהתייצב למבחן היה ברמת האבזור 'אולטימייט' ומחירו 210,000 שקלים.
עיצוב, נראות
מתיחת הפנים שיפרה את העיצוב, בייחוד בחזית שהיא כעת מוקפדת יותר והגרסה החדשה משפרת עוד קצת. הרכב נראה גדול יחסית, אבל הוא עדיין גנרי מדי במבנה, מעט מיושן בהופעה, ובסיס הגלגלים הקצר ביחס לאורך אחראי לסרחי עודף גדולים.
צילום: אלי שאולי
סביבת נהג, נוסעים
סביבת הנהג שונה מאוד מזאת שבגרסת הבנזין, למרות שהדגם עבר כאמור מתיחת פנים. רשימת השינויים מתחילה בצג שגדל ל-"15.6 ואינו חולק מסגרת עם המחוונים שגם הם שונו. תפעול בקרת האקלים נעשה דרך הצג וזה פחות נוח. בורר הילוכים שהיה בין המושבים עלה ליד ההגה וכתוצאה מכך שונה לוח הלחצנים שהיה סביבו.
צילום: אלי שאולי
המחוונים החדשים דומים למה שפוגשים בדגמים סיניים חשמליים, עם חיוויים שאינם בולטים מספיק. הריפוד דמוי העור החדש נאה אך נראה שהוא רגיש יותר ללכלוך. השיפור באיכות משטחי הפלסטיק מורגש.
צילום: אלי שאולי
הנדסת האנוש, כרגיל ברכב סיני, מבלבלת, עם שפע תפריטים ואפשרויות המפוזרות במקומות מפתיעים. למשל כיוון מראות הצד דרך לחצני ההגה או התרעת תשומת הלב שלא נמצאת בתפריט הבטיחות. היא מציקה כי מעברים בין תפריטים שונים באנדרואיד דורשים יותר מדי תשומת לב. מבחינה זו האבזור העשיר לעיתים מעמיס וכך התצוגה של המצלמות ההיקפיות הששות להשתלט על הצג. שמות המערכות לא בדיוק מבטאים את תפקידן, כמו למשל 'נמר שואג', 'דרקון רוקד'.
צילום: אלי שאולי
בורר ההילוכים נראה פשוט ומנוף האיתות מאכלס גם את תפעול המגבים באופן עמוס מדי. מאידך תיקון הסטייה הפעלתן מדי מבוטל בלחיצה אחת עם קיצור דרך נוח. הרכב גם התעקש לבטא בעברית את מצב הנהיגה בהגיות משעשעות כמו סֶפּורט, והצג המרכזי יכול לסנוור בלילה; הפחתת עוצמת התאורה תגרום לכך שעם ההתנעה בבוקר קשה לראות את התפריט (השולט גם בהגברת עוצמת התאורה...).
תנוחת הנהיגה גבוהה אבל אינה מושלמת והראות לאחור מוגבלת. המושב סביר מינוס אך זה כולל עיסוי, גם במושב הנוסע, ולזה יש גם הדום. לא משהו מובן מאליו.
צילום: אלי שאולי
המושבים מאחור
בשורה השניה המרחב נאה, בייחוד אם לא מתחשבים ביושבי השורה השלישית, אך כיוון זווית מסעד הגב קשה ובסיס המושב מעט נמוך (קצת יותר מאשר בגרסת הבנזין).
הכניסה לשורה השלישית אינה נוחה, ובאופן מוזר ניתן לעשותה רק מימין. למרות שהרכב אינו ענק הוא מתוכנן נכון ועם מעט התחשבות ניתן ליצור בשורה השלישית מרחב מספק למתבגרים. הישיבה שם קרובה לרצפה וכצפוי המקום לכפות הרגליים מוגבל, אך מרווחי הראש והרגליים מספקים. בניגוד לגרסת הבנזין כאן אין בקרת אקלים ואפילו לא פתחי מיזוג. הקיפול ובייחוד החזרת המושב למקום קשה ודורשת יותר מדי כוח.
צילום: אלי שאולי
כאשר כל המושבים במקומם נפח תא המטען קטן (193 ליטר) ויתקשה לאכלס גם תיקי פיקניק.
מנוע, ביצועים
בניגוד לאריזו, בתנאים מאמצים כמו עליות ארוכות עם שילובי פניות והאצות, הרכב איבד לעיתים מכושרו, גם בגלל עומס מתמשך, גם בגלל מצב הסוללה. כאשר היא בדרכה להתרוקן ההאצות חזקות פחות על-מנת לשמר יותר את האנרגיה שבה. בניגוד לאריזו, כאן הסוללה ירדה לאזור 9% והחיווי היה שהיא עומדת להתרוקן.
עניין משמעותי ביותר בנהיגה, בוודאי בהקשר הבטיחותי שלה, הוא תגובות עקביות. יש לכך ביטוי משמעותי כאשר למשל יוצאים לעקיפה בעומס ובתנאים מכבידים, והרכב אינו מגיב בכל פעם באותו אופן. כך למשל, לעיתים תגובת המנוע ללחיצה על המצערת מושהית, לפעמים אינה חזקה מספיק, לפעמים אינה מביאה את הרכב לאזורי המהירות המאוד גבוהה. בעלייה ארוכה, כמו זו מים המלח לירושלים, הביצועים לא היו חזקים כמתבקש.
צילום: אלי שאולי
עם התנעה מופעל המנוע החשמלי והרכב יוצא לדרכו בהנעה כזאת. מנוע הבנזין מונע ומשמש כגנרטור. כך הנסיעה בעיר, וגם כאשר הסוללה נוצלה הרכב נע בהנעה חשמלית בגלל הגיבוי הרציף שמעניק מנוע הבנזין. מנוע הבנזין נשמע בהתנעה קרה, ואז פעולתו מורגשת.
היציאה מהמקום נמרצת ויעילה כל עוד לצמיגים הקדמיים יש אחיזה. בעיקר, שיוט מחוץ לעיר, גם מהיר, נעשה באופן נטול-מאמץ. מעבר למצבי D ו-R מחייב לחיצה חזקה על דוושת הבלימה, דבר המפריע בחניה, מצטרף לכך שהמצערת אינה מדויקת בזחילה.
צריכה וטווח
ברכב כזה היינו שמחים למחשב דרך נורמלי וחבל שאת חלוקת האנרגיה ניתן לראות רק בצג, דבר בעייתי כאשר משתמשים בתוכנת ניווט למשל. כאמור, הרכב יכול לנוע עד 9% בסוללה – אבל כבר ב-15% תופיע בצג השאלה 'באיזה מצב לנהל את האנרגיה?' – ועמה שתי תשובות: 'התחלתי', עימו הרכב התעורר; 'חכם' האוגר יותר חשמל.
צילום: אלי שאולי
במבחן הצלחנו להגיע ל-73 קילומטרים על חשמל וצריכת הדלק ביום המבחן שכלל גם מקטע דינאמי, עמדה על ליטר לכל 15.3 קילומטרים בממוצע. בעמדת הטעינה המהירה ההספק היה עד 35 קילוואט.
בנהיגה בינעירונית מתונה, עם שבעה נוסעים, הצלחנו להגיע לצריכת דלק ממוצעת של ליטר לכל 16.3 קילומטרים. נאה בהחלט לרכב עם תפוסה מלאה.
נוחות, התנהגות
ברכב זה כיול המתלים רך, ובעיר הוא מטפל באופן סביר בשיבושים קטנים, במעבר על טלאי כביש. עם שיבושים בינוניים וגדולים הוא מתמודד פחות טוב, בעיקר בגלל שיכוך לא מוצלח של הבולמים גם במפגש עם השיבושים וגם לאחר המעבר עליהם עם מרכב שאינו מרוסן. בכבישים בין-עירוניים נרשמה בעיקר בעיית ריסון וכמו גם רעשי רוח.
נוחות הנסיעה בשבילים בינונית, אם כי לזכותו, הוא מטריד פחות ובעיקר משדר חוסן מבני ראוי.
צילום: אלי שאולי
היכולת הדינמית לא מרהיבה. הרכב נוטה להרחיב קווי פנייה, ואינו מצטיין ביציבות כיוונית על כביש גלי – ואלה בולטים עוד יותר כאשר ברכב שבעה נוסעים. המערכות השולטות – מצערת, הגה, דוושת בלם – אינן מדויקות בפעולתן, ההיזון חסר וכל אלה פוגמים בתחושת הביטחון.
סיכום, תמורה
לזכותו של צ'רי טיגו 8 עיצוב נוכח, סביבת נהג עשויה היטב, אבזור עשיר, ביצועים נאים, ניצול משובח של חלל הפנים לשבעה, שיוט נינוח מחוץ לעיר, צריכת דלק טובה כאשר הסוללה בפעולה וטווח חשמלי נאה, השווה ליום וחצי של נהיגה ממוצעת. וכן, אין חרדת טווח. מנגד, הנדסת האנוש אינה מתעלה, נוחות הנסיעה והיכולת הדינמית בינוניות מול אתגרים אופייניים, תגובת המערכות אינה אחידה תמיד.
צ'רי טיגו 8 ההיברידי-נטען עולה 200,000 שקלים, 210,000 שקלים ברמת האבזור ברכב שנבחן.
טיגו 8 שנבחן מביא שילוב נדיר של חטיבת כוח היברידית-נטענת ומקום לשבעה נוסעים. במחיר הזה פשוט אין לו מתחרים.
צילום: אלי שאולי
