במירוץ שנערך ב-11.6 בברנדס האטצ', בריטניה, ניצח אלון; שבוע לאחר מכן חתם על חוזה עם קבוצת BK Racing המתחרה בליגת נסקאר הבכירה, עבר עוד שבוע – ודאי כבר השתתף במירוץ שנערך בסונומה, קליפורניה.
אלון סיים בסופו של דבר את המירוץ במקום ה-32 לאחר שמכוניתו ספגה נזק רציני באחת הפניות המאתגרות בסונומה. המאורע ההיסטורי ברמה המקומית היה תירוץ לקיים עוד פעם מפגש העשוי מהמשוואה אלון+מסלול+אוטו מגניב=הרבה עשן בליווי מילים. תפסתי את אלון בלוח זמנים הבלתי אפשרי שלו לראיון מצולם משודרג, הפעם – במסלול החדש של פצאל ועם לקסוס RC F.
בוקר מוקדם בפצאל
את אלון לא היה קשה לשכנע לבוא; שתי הודעות וואטסאפ לאלון ואחת למיקי יוחאי שישריין את המסלול, ועכשיו רק נשאר למצוא רכב לצילומים. אלון ביקש להזמין את פאגאני זונדה, אני העדפתי את הויארה. בסוף אנשי לקסוס נרתמו למשימה וציידו אותנו ב-RCF עם הבטחה לסט צמיגים חדש בסיום היום ואלון היה מבסוט.
הפעם רציתי להבין מאלון מה נדרש כדי להיות נהג מירוצים ולשמוע מה זה אומר להגיע למסלול מישראל.
הבמה של אלון.
הרצון לנצח
הייתי ילד עם חלומות שאוהב משחקי מחשב, קיבלתי סימולטור מההורים וכך התחלתי בעצם, ילד שאוהב משחקי מחשב. ביומולדת 10 קיבלתי מתנה מההורים: קורס קארטינג בנחשונים. זה היה תור הזהב של הקארטינג בארץ והיו המון מירוצים. לא הייתי בהתחלה הכי מהיר, זה היה קורס והחיבור עם הקארטינג לא היה מיידי. אבל הבנתי שיש שאני צריך לעבוד הרבה בכדי להתחיל לנצח.
אבל ברגע שהתחלתי לנצח ולהביא גביעים הבייתה ידעתי שזהו, זה עמוק בפנים. אמרתי לעצמי שאני רוצה לנצח בכל מירוץ שאשתתף בו. משהו שתמיד אמרתי ואני עדיין אומר 'מכוניות ונהיגה זה אהבה אדירה, אבל מה שמוביל אותי זה הרצון לנצח והמירוץ'. התחרות היא חלק כל כך חזק ממני שאם לא היה קארטינג הייתי כנראה מתחרה פה במירוצי גמלים.
ילד בכיתה י"א נוסע להתחרות באסיה
השלב שבו יוצאים לחול הוא אחד הקשים ביותר לכל ספורטאי. התחרתי קצת בקארטינג בחו"ל אבל האתגר הגדול היה כשהייתי צריך לעבור מקארט למכוניות רגילות – ועדיין לא היה לי רישיון נהיגה. ישראלי בשם איתן טקילוב, שהתחרה באליפות אסיה, הזמין אותי לראות איך זה עובד. אסיה הייתה המקום בו רכשתי את היסודות של נהיגת המירוצים והיא מקום טוב להתאמן בו כי העלויות יותר נמוכות.
בכיתה י"א טסתי כל שבועיים למשך שבועיים. בשמונה בבוקר מתחיל סשן נהיגה ראשון ובחמש אחר הצהריים מסתיים האחרון ואז יושבים בחדר תחקירים ולומדים היכן אפשר להשתפר; הייתי נער כך שהיסודות נטמעו טוב. אחד הדברים שאבא שלי לא וויתר עליהם היו הלימודים. המשוואה הייתה: תצליח בלימודים – תקבל מירוצים. לא הייתי התלמיד הכי טוב כי לא הייתי הרבה בארץ אבל קיבלתי תעודת בגרות. וחברים? בסוף היום אני תמיד חוזר לחברים שתומכים בי ברמה הזויה.
8 שעות ביום, 7 ימים בשבוע
בבוקר בדרך כלל אני מתחיל בריצת בוקר ואז ממשיך לסימולטור; היום הסימולטור הוא הכלי החזק ביותר ללימוד. אני יכול לבלות 3-4 שעות בסימולטור ואז להיות בחדר כושר כ-3-4 שעות. אני עדיין נהנה מהסימולטור בעיקר כי אין בו פחד. אני מתחרה מול אנשים מכל העולם והסימולטור מזקק את יכולות הנהיגה שלי; הייתי ונשארתי ילד שאוהב משחקי מחשב. ככה נראה היום שלי, שבעה ימים בשבוע. שמונה שעות ביום.
המשוואה פשוטה: לא תהיה טוב במסלול – לא תנצח במירוצים; לא תנצח במירוצים – לא יהיה כסף.
בתוך הבאקט
הבשורה שאני הולך להתחרות בנסקאר בארה"ב הגיעה בהפתעה, אחרי שניצחתי באנגליה וחזרתי לארץ. אחרי שהייתי חמש שעות בארץ הגיע מייל שהורה לי לעלות על טיסה לארה"ב כי אני הולך להתחרות בסונומה. לא הבנתי איך הדברים הגיעו לכך, אלי אבל לא חשבתי יותר מדי – עליתי על מטוס וטסתי לקליפורניה. מייל אחד שהיה עבורי הגשמת החלום להגיע לטופ עולם המירוצים.
כל מירוץ מתחיל בטיסה. נוחתים ונוסעים למסלול, מתחילים לעבוד עם המכונאים ונכנסים לעניינים ביום חמישי. בשישי בבוקר מתחילים הסשנים של אימונים ומדידת הזמנים, המירוץ הראשון נערך בשבת בצהריים ואילו השני בראשון. אין הרבה נהיגה וחייבים להפיק את המירב מכל סשן.
התחרות עצמה זה הלחץ הרציני. אני בתוך האוטו על הגריד, הרמזור כבה והלב בדופק של 200. כשהגעתי לסונומה הלכתי על המסלול ולידי צועדים ג'ימי ג'ונסון או קייל בוש – אנשים ששיחקתי אותם במשחקי מחשב – וכעת אני מתחרה נגדם. הכושר המנטלי חייב להיות גבוה ובלי תרגול מדיטציה לא בטוח שהייתי מצליח לעמוד בזה. סונומה, שעה מסן פרנסיסקו, הוא מסלול רגיל ולא אובלי – וזאת הייתה הקלה מסויימת עלי. המסלול מאוד מאתגר – עליות ירידות והכל עם מכונית עם בהספק כפול ממה שאני רגיל.
האתגר העיקרי הייתה העבודה מחוץ למסלול. הייתי צמוד לעוזרת אישית וקצינת תקשורת וכל היום עברתי מראיון לראיון ואיכשהו בין לבין דחפתי כושר וסימולטור, ובסוף הנהיגה באוטו הייתה החלק הקל. המדיה האמריקאית לא הבינה מאיפה הגיע הנהג עם המבטא הזה שהגיע ישר לקאפ משום מקום. אבל הם אהבו את הישראלי עם הטמפרמנט, והראיונות הגיעו לכל מדיה אפשרית, עד לניו יורק טיימס וזה דבר גדול. האווירה בקאפ, הנוצרת על-ידי הקהל והנהגים, מאוד "דרומית", ואנשים התלהבו מזה שבאתי מישראל. בגלל המבטא שלי הם הכניסו אותי למשבצת של הנהג הצרפתי מהסרט "לילות טלגדה" שמשחק אותו סשה ברון כהן.
בארץ
לאחרונה הבנתי שאני לא טיפוס של תל אביב, ועכשיו אני פועל כדי להעביר את החיים שלי לקיבוץ. אחד התחביבים המרכזיים שלי הוא לשתות בירה, ואם היה לי יותר זמן הייתי גם מנסה לייצר בירה.
כרגע אני מדריך בבית הספר סימרייס בשותפות עם חגי פארן. אני אוהב להדריך כי בסוף זה משפיע על היכולת המקצועית שלי. ברגע שאני מדריך נהג ומחפש את הטעויות שלו, אני מוצא גם את הטעויות שלי – וזה הופך אותי לנהג הרבה יותר טוב. אורח חיים של ספורטאי ותחרותיות יוצרים סדר יום שתורם בכל התחומים האחרים בהם אני עוסק.
על הצד, לקראת העתיד
במהלך היום התלווינו לאלון לצילום סרט וידאו מרהיב שיתפרסם באתר אוטו. במסלול, אלון הקפיד פחות על נהיגה מדויקת שהוא בדרך כלל מציג, ושם את ה-RC F היפיפייה על הצד בכל פנייה שרק היה יכול. אלון נשאר קר רוח ומדויק בכל מה שעשה, והכל בגובה העיניים ובשיתוף פעולה מלא עם כל מה שהיינו צריכים ממנו לצורך הצילומים. הווידאו והריאיון אפשרו לנו להכיר כמה דברים שעשו את אלון דאי לשחקן בזירת המירוצים הבינלאומית, וכל מה שנשאר לנו הוא לאחל לאלון להמשיך לשבור את השיאים שהוא מציב.
