איך בוחרים רכב?

הלקוח והבחירה. המשפחה הארץ-ישראלית המצויה היא הלקוח הגדול של מכונית. הלקוח הזה מורכב מ-2 מבוגרים ו-2-3 ילדים. הצרכים, השימוש מכתיבים ממדים ומבנה האמורים להתאים לאותו לקוח. התוצאה: מכונית משפחתית.

התאמה מדוקדקת. לרוב, צריך פחות. הרוב נוסע מדי למרחקים לא גדולים; פחות מ-50 ק"מ בממוצע; גם מספר הפעמים שבהם כל ההרכב, כולל ילדים מגודלים וציוד, נוסע גם יחד וגם למרחק גדול קטן. כלומר, מכונית קטנה ממשפחתית תהיה עדיפה בהרבה מקרים: היא זולה לקנייה, חסכונית בדלק ובאחזקה, פרמיית הביטוח נמוכה ושמירת הערך והסחירות גבוהות. כיום, יש שפע דגמי מיני וסופרמיני יעילים שמחירם נמוך יחסית; "המיסוי הירוק" אחראי לכך.

מרכיבים עיקריים בשימוש. קחו נייר ועט ורשמו את מה שעולה מהסעיפים הבאים: תוואי הנסיעה העיקרי, מספר הנוסעים האופייני ואילוצי שימוש כמו תא מטען גדול (ציוד לילדים קטנים), ביצועים (תוואי הררי או כבישים רלוונטיים), איכות נסיעה ו/או מרחב נרחב לנסיעות ארוכות מרובות/נוסעים מבוגרים וכו'.

אוטו זה הרבה יותר. מכונית יכולה להעניק יותר מאשר שינוע מא' לב'. משפחה מטיילת, כזו השומרת על קשרים קרובים עם קרובים הגרים במקומות רחוקים, או אפילו נהגים יחידים הנוסעים למרחקים גדולים, ירצו רכב גדול יותר, מרווח יותר, עם יכולות משופרות ואיכות נסיעה גבוהה.

יש הצעות למימוש. דרישות נוספות יביאו את הרוכשים לקטגוריות גדולות יותר, מיניוואנים ורכבי פנאי/שטח למיניהם, עם חלוקת משנה להתאמה תוואי שטח שונה ואתגרי. האיכות והיכולת צמודות לגודל ולמחיר. ישנם אלה שנהנים ממעשה הנהיגה עצמו, מהיכולת הדינמית של הרכב, ולרשותם שפע של דגמים ספורטיביים ומכוניות ספורט של ממש.

ממה עשוי הרכב

מרכב: גוף המכונית – ממדים, ייעוד – הוא הבסיס להחלטה. תעשיית הרכב מציעה לא פחות מאשר שמונה קבוצות של מכוניות נוסעים, שש מהן עיקריות (ראו כתבה קודמת). גם בתחום המיניוואנים וגם בין רכבי הפנאי/שטח, ממש כמו ברכב מסחרי, מדובר במספר רמות גודל, בין שלוש לחמש.

שניים באחד: יש סוגי רכב המשלבים תכונות של שתי קבוצות מרכב, לפעמים שלוש. סופרמיני מוגבה עם הנעה כפולה יוצר רכב פנאי קטן; רכב פנאי עם ביצועי-על וסיומת של קופה, מביא הצהרה חברתית; מסחרית מעודנת עם מושבים יכולה לשמש להסעת המשפחה, ובמרחב מרשים.

מנוע: ככל שהמנוע גדול יותר, היכולת גבוהה יותר וצריכת הדלק גם. טכנולוגיה עכשווית – מגדשי טורבו, למשל – מייתרת את המירוץ לנפח, ומציעה ביצועים משופרים וצריכת דלק נמוכה בנפח נמוך משמעותית ממה שהיה מקובל. ביצועים חשובים תמיד, פחות בפקק של מישור החוף, יותר בדרכים הרריות.

תיבת הילוכים: הידנית זולה יותר לקנייה, לשימוש ולאחזקה ומחברת את הנהג לנהיגה, אך היא פתרון לא נוח בתנועה כבדה/עירונית; האוטומטית נוחה לשימוש, צורכת יותר דלק, יקרה באחזקה ברכב משומש; הרובוטית מציעה את הטוב בשני העולמות, אבל עם מצמד אחד לא תמיד נעימה, עם שניים מחייבת אחזקה ראויה ופעולתה לא רהוטה בזחילה; הרציפה אמינה, לא אהודה על כולם בגלל אופי פעולה.  

מתלים: חלק לא קטן מכבישי ישראל וחלק גדול מאוד מרחובות הערים עשוי אספלט שרמת האחזקה שלו נמוכה. מתלים שיודעים לטפל בכביש משובש חיוניים לנוחות נסיעה סבירה לפחות; לא כל מי שמצטיין במהירות גבוהה טוב בנמוכה (וההפך). המתלים אחראים גם על היכולת הדינמית ועל תחושת הביטחון לנהג. מתלים קשים מדי או רכים מדי, עשויים להיות טובים בסוג אחד של מטלה (שמירה על זוויות המרכב בפניות) אבל ייכשלו באחרת (נוחות) – וההפך.

הגה: הגה מדויק, עם משקל טוב, "שטח מת" קטן ותחושה מתי הוא מתחיל לסובב את הגלגלים, חשוב לבטיחות ולתחושה. מי שמחפש משהו "מתקשר", ימצא את זה רק במכוניות קשישות. אם בכלל.   

בלמים: כושר בלימה משובח – מיידי, חד, יעיל – הכרחי. יכולת למינון העוצמה, שלא לדבר על תחושה היזון חוזר, עדיפה-אך-נדירה.

איכות נסיעה כוללת: בנוסף לנוחות ההכרחית, שקט – מנוע, צמיגים, רוח – משפיע על נעימות הנסיעה ורמת העייפות בנהיגה.

פנים הרכב: הנדסת אנוש, איכות חומרים והרכבה, מושבים (כולל תמיכה וממדים, גם מאחור), ראות לתוך הרכב והחוצה, משפיעים מאוד על היעילות, רמת החיים והתחושה. אבזור בעל חשיבות לרמת חיים גבוהה – בקרת אקלים דו-אזורית (ורצוי גם לאחור), שליטה על מערכות מההגה – חשוב ומשדרג תחושה.  

תא מטען: חלל משמים אבל חשוב מאוד. נפח יעיל, קלות הטענה, שימושיות נוספת באמצעות השטחת מושבים, הם עניינים חשובים מאוד למי שיש לו ילדים קטנים, עושה קניות, נוסע עם ציוד וכו'.  

בטיחות: בעיקרון, ככל שדגם הרכב חדש יותר, רמת הבטיחות גבוהה יותר, במניעת תאונה (מערכות אלקטרוניות) ובצמצום הפגיעה (מבחני ריסוק). בציון הבטיחות E-NCAP ניתן כיום משקל למערכות עזר. חשוב לדעת כי המבחנים שודרגו והומרו ב-2015. יותר ויותר מערכות ניטור להתראה (סטיית נתיב), למידע (ראיית לילה) וגם פעילות (אקטיביות; שמירת מרחק עד בלימה מלאה) נכנסות לשימוש בדגמים חדשים, כולל "דגמי אמצע" של מותגים עממיים.   

אמינות: עקרונית, אמינות אינה בעיה (בדרך כלל) ברכב חדש, בגלל האחריות. ובכל זאת, יש דגמים שיש להם בעיות ידועות במערכות מסוימות. לבעל רכב חדש מדובר באי נעימות, עם המכירה מדובר בירידת ערך, וכאשר למותג/דגם מוניטין אמינות נחות, ירידת הערך גדולה עוד יותר; עבור הרוכש מדובר בהוצאות. מוניטין אמינות חשוב, אבל אמינות של דגם נתון, כולל שנתון, היא החשובה; פרטים בייעוץ אוטו 3262*.

רצון חופשי

מכונית היא, עבור רבים מאוד, הרבה מעבר לאוסף של תכונות שימושיות חלקי ההוצאה הכספית. היא יכולה ליהנות בנהיגה וגם בנסיעה, להיות מושכת למבט ולשימוש, לבטא אופי והעדפות וגם לקדם מעמד כסמל סטטוס או הכרזה על טעם. בחלק מהמקרים הכל משתלב, בחלק אחר נדרשת פשרה – בין "הלב" ובין "המוח" – ובפירוט: בין תחושת הבעלות ובין התשלום עליה (בכסף, בשימושיות, בזמן המכירה).

התאמה לתקציב

התקציב הנתון לרכישת מכונית, ובהמשך לאחזקתה, מתעל את החיפוש והבחירה לאותם דגמים העומדים במסגרת התקציב – לא לחרוג; יש עוד הוצאות מיידיות – ועונים על הדרישות, הצרכים וגם הרצונות שלכם מהמכונית. מה שמביא אותנו להחלטה הראשונה החשובה ביותר: חדש או משומש.

חדש מול משומש

לרכב חדש, כמובן, יש יתרונות רבים על-פני משומש: תחושת הבעלות, האחריות, עלויות האחזקה. וגם: דגם חדש מביא אתו, בדרך כלל, רמה גבוהה יותר של בטיחות, צריכת דלק עדיפה ואבזור עדכני. ובעיקר: מכונה חדשה עדיפה ביכולת ובתחושה הפיזית על מכונה משומשת.

ויש חסרונות. המחיר גבוה, אובדן הערך גדול (וגדול יותר בדגמים ובקטגוריות מסוימים), בעיות סחירות (כנ"ל), פרמיית הביטוח גבוהה יותר.

גם לרכב משומש יש יתרונות. מחיר הרכישה, כמובן, אבל גם הביטוח נמוך יותר. אם הרכב המדובר במצב מעולה, סביר שהאחזקה בהמשך לא תהיה גבוהה במיוחד, בייחוד אם השימוש בו מתון. אובדן הערך, לאחר הנפילה הגדולה במעבר מחדש למשומש, נמוך בהרבה, גם באחוזים, גם בשקלים.

לפעמים, זו האופציה היחידה. יחיד/זוג יכולים, בתקציב נתון, לשקול רכב חדש קטן, או משומש גדול יותר. אבל, מי שצריך/רוצה, למשל, מיניוואן למשפחתו המבורכת או רכב שטח גדול, ימצא שמחירם של דגמים חדשים כאלה נמצא הרחק מעל סתם מכוניות נוסעים, אפילו יקרה יחסית.