זה לא סוד במערכת שלא אהבתי את ה־RS3 לפני שחודשה. היא נראתה מעולה, וצליל המפלטים היה מלא טררארם ודרמה, והתאוצות והשיוט, ובכלל. בובה של מכונית. אבל הקטע ההוא, של הפיתולים, אתם יודעים, הדינמי, הוא... הוא לא היה כייפי. זאת אומרת, היכולת הייתה אדירה, המון אחיזה. אבל ההתנהגות, והתשדורת לנהג, זה כבר היה פחות טוב. תת היגוי שמופיע בפתאומיות, מבלי להודיע, וממשיך משם לעוד טיפה תת היגוי, ועוד קצת. לא כיף. בעיקר מתסכל.
איך שהיא נראית
רכבת, מונית בתעריף תיירים, ואני בסוכנות אודי שבמגדל צ'מפיון. "תראה איך היא נראית" אומר לי נציג המסירות עם ניצוץ בעיניו. היא באמת יפה, ה־RS3 הזאת — מבנה סדאן, ונראית שרירית ודחוסה במידה הנכונה. כזאת שנראית יותר אתלטית מאשר בודי־בילדרית. "תראה את הצבע הזה" הוא ממשיך במסע הפרגון — ואני מתוודה שתמיד אהבתי את צבע הבטון הזה שעוטה את גופה. הוא פותח את דלת הנהג ומתמוגג מהלוגו המואר לרצפה דרך תאורה בתחתית הדלת — ואני רק הזכרתי שיש המון כאלה באי־ביי, מסין.
כזה אני, משבית שמחות. בינתיים הוא עובר על מעלותיה, מניע בכדי שאשמע את טררארם מערכת הפליטה ובו זמנית כבר מדליק את המזגן, מכבה את מערכת ה"Stop&Start" תוך קריצה, מסביר שהמראה המרכזית היא נגד סינוור, מראה לי שהחלון בגג נפתח, מסביר על בורר מצבי הנהיגה ועוד שלל מערכות. ואז הוא נשם סופסוף. אני רק שאלתי אם במהלך מתיחת הפנים דאגו באודי להתקין שקע USB בסיסי כזה, כמו שיש במכונית הזולה בישראל. הוא מלמל משהו בלחש. התשובה שלילית.
סיבות, בעיקר
מתיישב, סוגר את חלון הגג שאך נפתח ומכוון את תדר הרדיו על התחנה האהובה עלי. ומגביר. ומגביר עוד. ואוו, איך שומעים נהדר כאן! זו אותה מערכת של Bang&Olufsen שמשום מה, עתה, נשמעת טוב עוד יותר. אני יוצא אל הדרך, הכיוון דרומה, אל הכבישים בהם ערכתי את המבחן הקודם. הסיבות הן פשוטות: מכונית שכזו צריכה עיקולים מהירים, זו לא מכונית לכבישים בהרי ירושלים, ובטח לא לצפופים עוד יותר כדוגמת זה העולה לבית אורן או זה המוביל לבית אריה.
בכבישים כאלה לא תבוא לביטוי השלדה ולא כוח המנוע הרב. זו מכונית לעיקולים הארוכים והמהירים של סדום ערד, רצועת האספלט שהכשילה כה רבים. סיבות נוספות הן שכביש זה פנוי יחסית לאחרים — ובעיקר: הרצון לבחון לעומק את השינויים בהתנהגות של זו המחודשת לעומת הקודמת, בה נהגתי בכביש זה.
השיוט דרומה נעשה ברובו עם עזרת בקרת השיוט. למה עזרה? קשה לגרום לכף רגל ימין רק ללטף את דוושת התאוצה ולא באמת ללחוץ עליה. בואו נגיד שבהיסח דעת קל תמצאו עצמכם במהירות עליה מקבלים הזמנה למשפט. לבקרת השיוט גם בלימה אוטונומית, אז המכונית גם עצרה לבד כשהיה צריך. תענוג. נופי הדרום באופק, אני עוצר להתרעננות ורושם לעצמי שהחישוקים וצמד המפלטים המוגזם גורע מההופעה, ושהצבע הזה כל כך מיוחד. ואז חונה לידי פורד פוקוס דור קודם עם צבע בגוון דומה למדי.
את תפקידה כמשפחתית קומפקטית, אני מהרהר לעצמי, היא אינה עושה על הצד הטוב ביותר. היא לא נוחה, תוצאה של צמיגים בחתך סופר־נמוך (35 מאחור ו־30 לפנים); המושב האחורי אמנם נוח אך לוקה בחסר עם מרחב ראש לא טוב, תוצאה של גג משתפל; ובתא המטען לא תכניסו עגלת תינוק מגודלת (בהאצ'בק דווקא כן). אבל זו מכונית ספורט סופר־קיצונית ועם כל הכבוד לתינוק הקטן, היא צריכה להעניק חיוך לתינוק הגדול, ההוא שמחזיק את גלגל ההגה.
מספרים ושאר פרטים
ל־RS3 מנוע 5 צילינדרים מוגדש בנפח 2.5 ליטר שמשודך לתיבה דו־מצמדית עם 7 הילוכים וזו מעבירה את הכוח אל ארבעת הגלגלים. באודי מספרים שבמתיחת הפנים ההספק צמח לכדי 400 כ"ס בדיוק (367 קודם), מה שגורם לקומפקטית הלוהטת הזאת להותיר במירוץ החימוש את המתחרות הישירות מבית ב.מ.וו ומרצדס מאחור (367 ו־381 כ"ס, בהתאמה). גם לפי נתון התאוצה ל־100 קמ"ש היא לפניהן, עם 4.1 שניות (4.3 שניות בעבר; 4.2 ו־4.3 לב.מ.וו ולמרצדס, בהתאמה).
הקומפקטית מתהדרת בבורר מצבי נהיגה בעל ארבע אפשרויות: 'קומפורט', 'אוטומט', 'דינמיק' ו'אינדיבידואל' — האחרון, מאפשר התאמה אישית לתגובות התיבה, משקל ההיגוי, חלוקת הכוח בין הסרנים וגם צליל המנוע. אין מתלים אדפטיביים. הסרן הקדמי והאחורי נועלים צמיגים במידות שונות, זה נפוץ במכוניות מרובות סוסים בעלי הנעה אחורית, כאשר הסרן האחורי, המניע, הוא זה שמקבל את תוספת הגומי. הפתעה — כאן לא רק שיש יש צמד צמיגים רחב יותר, אלא שהוא נמצא על הסרן הקדמי (255 מ"מ, על האחורי יש 235).
בואכה ערד נשברתי. אולי כי אני כבר לא צעיר כמו בעבר, אולי כי הדציבלים ממערכת הפליטה באמת מוגזמים. בורר מצבי הנהיגה עבר אחר כבוד למצב קומפורט, והצליל שכך. אבל לא באמת היה נוח. אין אפשרות שליטה על שיכוך הבולמים, הם נוקשים למדי ונוסף לזה, כעת תיבת ההילוכים מתפקדת באדישות יתר. למעשה, גם במצב 'אוטומט' זה לא היה מספק. אז בחרתי במצב 'אינדיבידואל' ושם דאגתי שלמעט צליל המפלטים, הכל יהא כמו ב'דינמיק'. מושלם. כמעט.
הקשיבו שם, באודי
מגיע אל פיתולי הכביש הדרומי, מקרב מעט את המושב (כיוון ידני במושבי עור כאלה במכונית במחיר כזה?! בחייאת) אבל תנוחת הנהיגה טובה ואני מחייך; הם עושים אותה די טוב בקונצרן הזה. גם גלגל ההגה נעים לאחיזה, הוא עטוי עור ואלקנטרה.
תאוצה אל עבר העיקול הראשון, בלימה חזקה תוך הורדת הילוכים מהפקדים מאחורי גלגל ההגה, הפניית הגה ואני מפנים שאני חלוד ואולי גם קצת פחדן. הקצב עולה מעיקול לעיקול, ואני דוחק את המכונית עוד ועוד — ואין זכר לאותו תת היגוי מקולל. בחצי הדרך מטה, אני מתחיל להרהר. הייתכן והשינוי שעשו מהנדסי אודי הוא באמת כזה גדול? המכונית הקודמת תסכלה אותי. ולפי מגזינים נוספים בעולם, אני לא הייתי היחיד. "ליפטים" לא נענו בפסיעת אחוריים, האחיזה הייתה טובה אך תת ההיגוי הפציע בכל פעם ולא יכולת לנחש מתי. נהיגה על המגבלות הייתה קשה מאין כמוה.
והנה, זאת הנוכחית לא מזכירה את ההיא במאומה. למעט המידע החסר מההגה, כמובן. מהנדסי אודי החליפו את בלוק המנוע הקודם באחד מאלומיניום (ברזל, בקודם) והשילו לדבריהם לא פחות מ־26 קילוגרמים מהחרטום בלבד — וזה לא מעט. הם גם הרחיבו את מפשקי הסרנים, 2 ס"מ בקדמי ו־1.4 ס"מ באחורי, כיילו מחדש את המתלים והפכו את
ה־RS3 לחיה אחרת לגמרי.
אני מפנה את המכונית חזרה ותוקף את הכביש מעלה. הקצב מהיר במיוחד, האחיזה פנומנלית. משקל ההגה טוב, הורדת הכוח מעולה ורק חוסר המידע מעיב קצת; זו מכונת קצב אדירה. פה ושם ישנו תת היגוי קטנטן, הגיוני, וליפט קטן (הורדת רגל מהגז) מחזיר את המכונית אל הקו אליו כיוונתם אותה. בניגוד לקודמת זו גם מהדקת את הקו כשרוצים, או כשצריך, אם כי רק על המגבלות או קרוב אליהן, וגם זה במהירויות פסיכיות למדי.
היא לא בקטע של לשחק, היא בקטע של זמנים. הקליפרים בעלי 8 הבוכנות ולב האלומיניום והדיסקים הענקיים (370 מ"מ!) שבסרן הקדמי דואגים להאט את המכונה הזו היטב. היו מצבים בהם חשבתי שאולי אני מגזים ובולם מאוחר ככל האפשר, ואז התברר לי כי היו עוד מספר מטרים ושאני סתם הייתי לחוץ. וזה קצת מעצבן. בעיקר את האגו. גם המושבים מעט עצבנו, התמיכה הצדית פחות טובה מהמצופה. והייתה הדרמה מהמפלטים, ואלו גרמו לי לדאוג מעט, שהרי יש מצבים בהם אתה מעדיף לא למשוך תשומת לב. אם זה כשאתה מחטט באף, ואם זה כשאתה ביעף יירוט בסדום ערד.
בשורה התחתונה, הם הקשיבו שם באודי לטענות שהובאו על ידי גופי המדיה שבחנו את הרכב. הקשיבו ויישמו. האמת שאני הגעתי פסימי אל פיתולי הכביש הדרומי, לא האמנתי שיוכלו לפתור את בעייתי התנהגות. האגו שלי, שסרב להפנים שכרגע הקומפקטית הכוחנית הזאת מתנהגת אחרת לגמרי, גרם לי לעלות ולרדת בכביש יותר משתכננתי. מקובע שכמוני.
בהחלט טובה לכשעצמה
גבירותיי ורבותיי, הנמר הפך חברבורותיו. זו אינה מכונה מתסכלת, זו מכונת קצב אדירה. יש לה חסרונות, גם בתחום השימושי (מרחב, USB, תפעול חשמלי למושב), וגם בנהיגה: נוחות נסיעה, קצת רעש — אבל זו אודי RS3, עם אחיזה מטורפת, קצב מטורף בכל כביש (כמעט), האצה פנטסטית וחזקה מאוד, כזאת שמדגדגת 300 קמ"ש מלמטה (280 קמ"ש). ובקיצור: מכונה שטובה משמעותית מקודמתה וטובה מאוד לכשעצמה. אני לא יכול לומר שהיא כוס התה שלי, אני מעדיף כלים שמערבים יותר, פרועים יותר, אך זו מעולם לא הייתה אודי. את זה אפשר למצוא אצל המתחרה מבוואריה, אבל היא עולה הרבה הרבה יותר.
