דאצ'יה של רנו, כך הרעיון המקורי, תיוצר למדינות לא-ממש מפותחות, כאלה שיש להן תשתית לא-ממש מתקדמת, ותוצע לחברה לא מאוד אמידה, שלבניה יש, ובכן, צרכים יותר מדרישות, וגם קצת פחות כסף, הנובע מכל הנ"ל. התוצאה: דאצ'יה דאסטר – רכב פנאי משובח מסוגו. וזול.
חידושים (מהדורה מקוצרת)
הדגם החדש של דאסטר, החליף את זה המקורי מ-2010, הוצג ב-2017 והתייצב כאן לפני חודש. ככל שמדובר במפגשים מהסוג המעשי, הדבר נעשה בשתי פעימות: הנעה רגילה וכעת זו עם ההנעה הכפולה.
על-מנת להיכנס לעניינים, נביא את עיקר החידושים בכלל, עם הערות שלנו בעקבות המפגש הראשון. העיצוב עודכן והדגם נראה עכשווי יותר, ובמקרה של רכב פנאי זה חשוב – ויצא להם מוצלח; תאורת ה'לד' ליום שיפרה את הנראות, וביותר ממובן אחד. סביבת הנהג שודרגה באופן משמעותי, בחומרים, באיכות ההרכבה ובמושבים שהיו לא מוצלחים וכעת הם ממש בסדר. יציאות תמוהות בהנדסת האנוש נסגרו, והתפעול לרוב ממש בסדר.
דאצ'יה השקיעה לא מעט בשיפור הבידוד, והתוצאה נשמעת במובן החיובי של התוצאה. תנוחת הנהיגה טובה למדי, אך נהגים נמוכים מוצאים כי שדה הראייה נפגם בגלל זווית שמשה ומכסה מנוע שהוגבה לטובת האופנה.
בכל הקשור לבסיס, למעשה מדובר באותו דגם: אותה רצפה שמקורה בפלטפורמה B של רנו, אותם ממדים, אותם מנועים ותיבות הילוכים, ולא אותו הגה, שהיה הידראולי בתגבורו וכעת חושמל לו.
הנעה כפולה (הדברים החשובים)
בניגוד לגרסה אותה פגשנו, לזו עם ההנעה הכפולה רק מנוע דיזל ותיבה ידנית. המנוע הוותיק מאוד, בנפח 1.5 ליטר, מייצר 110 כ"ס (ב-4000 סל"ד) ו-26.5 קג"מ (ב-1750 סל"ד). לתיבה הוותיקה אף היא 6 הילוכים. בכל הקשור לביצועים מהסוג המבצע, ההבטחה אינה מרטיטה: 12.4 שניות ל-100 קמ"ש, 169 קמ"ש. בכל הקשור לאלה מהסוג הצרכני, הביצועים הם מהסוג המבטיח: ליטר סולר לכל 21.3 ק"מ.
נתוני השטח בהחלט חינניים-אף-מבטיחים: מרווח גחון של 21 ס"מ, זווית גישה של 30 מעלות וזווית נטישה של 33 מעלות. המתלה מאחור מתוחכם יותר, ובמקום קורת מתח, לגרסה זו מתלה רב-חיבורי. בדגם החדש חוגה למצבי ניהוג: הנעה קדמית, מצב אוטומטי למעבר בין שני סוגי ההנעה והנעה כפולה עם נעילה לחלוקה שווה לפנים/אחור.
כבישים תחילה
אכן, הרכב החדש שקט מקודמו משמעותית, והדבר מאפשר שמירה על רמת חיים סבירה בתוך הרכב, עם אופציה לשיחה בין הנוסעים (על סדר היום: הדור הצעיר לאן, מה קורה לחברה המודרנית, דוח מצב אישי וכיו"ב).
אין מחץ, ובעלייה לירושלים נשמר קצב סביר, אבל הגברה משמעותית אינה ברפרטואר. התיבה, יתגלה בהמשך, אינה מהסוג החלק והממכר ההוא, אבל ממש בסדר. ההגה קל מדי לטעמי, אך מהסוג המבורך בתמרוני חנייה. התנהגות הכביש לא נבחנה דרך עיניים מצועפות בדם, אבל הדאסטר מתנהל בנינוחות בכבישים מפותלים, מציע לנהג התנהלות בטוחה.
נוחות הנסיעה בכביש הבין עירוני, גם על מאותגר אחזקה, ומאוחר יותר בתוך מושב עשיר בפסי הרעדה ובאספלט בינוני, הייתה טובה מאוד. מתלי הדאסטר לא רק שסופגים היטב את השיבושים, ואינם מעבירים אותם פנימה, אלא שלאחר שסיימו את עבודתם, מסיימים אותה בשליטה עצמית ראויה לציון. בהשוואה לדגם הקודם, המתלים מעט נוקשים יותר – סופגים מעט פחות טוב, שולטים בעצמם טוב יותר; עדיף מבחינה דינמית עם בונוס נוחות במעבר על גלי כביש.
את הדרך עשיתי במושב האחורי; ככה זה כשיש שלושה (עניין שהמצב והארגון גרם להם). לא מאוד מרווח שם – אבל מספק. המרווח לכפות רגליים גבולי ופחות, סביר בברכיים ואילו מרווח הראש משובח מאוד.
מבחן שטח
אל "השטח" נכנסנו ליד היישוב קדר, הנמצא דרומית למעלה אדומים. השבילים עתירי האבנים אינם מסבירי פנים לרכב, ולרוב אינם מוצלחים לנוסעים; במיעוט: דאצ'יה דאסטר. אותם מתלים שנועדו להתמודד עם תשתית מפגרת של מדינות מתפתחות, מספקים שירותי נוחות משובחים גם לנוסעים מאחור. ואותה נוחות ראויה נשמרת בכל טווח המהירויות הרלוונטי לנסיעת שבילים מדבריים, עם או בלי אבנים.
בדרך לתצפית על מנזר מר סבא, עברנו את נחל קדרון (לפי הגדרתו הגיאוגרפית; בפועל: ביוב זורם בתעלה פתוחה) וגם במעברי מים כאלה הוכיח הרכב שכוחו במתליו ויכולתו במרווח גחונו הנ"ל. ההמשך היה מאתגר יותר: מדרגות סלע, דרדרת, גם וגם; לא מקום שרכב פנאי מהסוג המצוי יניח את גלגליו, אבל הדאסטר – בנחישות (של הנהג) וברגישות (למול אכזריות המצע) – הפגין שהוא יודע לעשות דברים מהסוג המאפשר לו להגיע למקומות שנדיר למצוא בהם רכבי פנאי. בקרת המשיכה מוצלחת, ולאחר השהיה קלה היא נכנסת לפעולה באופן יעיל ומאפשרת לדאסטר להתקדם גם במקומות שבהם האחיזה דלה, גם במקרים של הצלבת גלגלים. לדאסטר החדש בקרת מורד ויכולתה סבירה למדי.
אבל, עם כל הכבוד, זה לא היה האתגר האמיתי. הדובדבן שבעוגה, או הפסגה שבקצה המעלה, הייתה זו של הר מונטר. הדרך לשם נראית, מרחוק, כמו שביל, שעם תנופה ראויה כל רכב פנאי יוכל לו. מפגש מקרוב – על שפע הדרדרת, הבורות הפעורים והזווית הלא-ידידותית – הכריז כי זה "תוואי עבירות בדרגת קושי בינונית".
ולא שהדאסטר עלה את המעלה באותה קלות השמורה לרכבי שטח עתירי נעילות, אבל הוא עשה זאת. לעיתים לאחר שנעצר ושיפר עמדות, במקרים אחרים, בנהיגה רצופה. הטריק הוא לשמור על סל"ד קבוע (2000 סל"ד כאן) וכמובן להניח גלגלים על משטחי סלע קשים ולהימנע מבורות או משטחי דרדרת. עניין ידוע זה מצוין כאן, כי נהיגה כזו, עם מנוע לא מאוד גיבור ובעיקר עם תיבה ידנית, מחייבת מיקוד, כדי לאפשר פעולה מיטבית של בקרת המשיכה. וגם ניסיון עוזר. ללא ספק, תיבה אוטומטית הייתה משפרת מאוד את ההתקדמות במעלה מאתגר שכזה, אבל דבר אחד ברור: הדאסטר יכול לעשות דברים שרוב עמיתיו לבראנז'ה – רכבי פנאי קומפקטיים – אינם יכולים.
בהמשך, ועד לאזור התעשייה של מעלה אדומים, בשבילים מהירים, הפגין הכלי הזה שככל שהדברים אמורים בנוחות נסיעה בשטח, הוא ברמה גבוהה ביותר.
חניון הנתיב המהיר
לחניון ממנו יצאנו בבוקר חזרנו בערב, וסיכום זמני (עד למבחן באורך מלא) התבקש. ראשית, הצמיגים המשרתים את הגרסה הזו אינם מוצלחים לנהיגה בשטח נוקשה העטוף באבנים ובסלעים; תקרים ופגיעה בגומי הצהירו על כך באופן מפורש. אם אתם רוצים לנצל את יכולתו של הדאסטר גם בשטחים כאלה, צמיגי שטח (ולא "בוץ ושלג" כמו אלה המשרתים אותו) יהיו בחירה עדיפה.
גרסה זו מוצעת רק ברמת הגימור הנמוכה יותר, 'פרסטיג', ודווקא זו חסרה את התצוגה ההיקפית הסורקת גם את השטח מלפנים (וגם משמשת מצלמת רברס; גם חיישני חנייה חסרים כאן). כמה חבל, אבל על כל התרשמות חיובית מהדאסטר בגלל תכונותיו החיוביות, מעיבה העובדה שציון הבטיחות שלו נמוך (3 כוכבים לדגם החדש), בייחוד בתחום ההגנה על ילדים (51%).
ולאחר כל הדברים האלה, יצוין כי דאצ'יה דאסטר החדש בגרסת ההנעה הכפולה לא רק שמשופר מקודמו (וכמו גרסת ההנעה הקדמית), כולל באיכות הנסיעה, ולא רק שמציע נוחות ראויה לציון בכביש, אלא מעניק שילוב נדיר של יכולת שטח ראויה ביותר לרכב מסוגו ועושה זאת עם תג מחיר סביר. במשוואה 120,000 שקלים חלקי יכולות הרכב, התוצאה המתקבלת היא תמורה נאה ביותר.
פנאי/שטח בינוני
פנאי/שטח קומפקטי
פנאי/שטח קומפקטי
פנאי/שטח קטן
