דאצ'יה, כבר עשרות שנים, מציעה מכוניות זולות. המותג העממי באמת של קונצרן רנו מציע רכב פנאי במחיר נגיש — וגם מיניוואן זול. כמה זול? 106,000 שקלים לדיזל — ולשבעה נוסעים. למעשה, ללודג'י יש גרסה זולה אפילו יותר, עם מנוע 1.2 ל' טורבו בנזין ומחיר של 99,500 שקלים בלבד!
לא מעליב, לא מפרגן
דאצ'יה לודג'י נראה במבט חטוף כמו־מסחרית, רק עם חלונות. העיצוב אינו עדכני, אבל לא מעליב, יחידות התאורה בולטות ושטח החלונות גדול. ללודג'י חישוקים קטני־קוטר ("15) ופשוטים למראה וצמיגים בעלי חתך גבוה (185-65), מהסוג שחשבנו שכבר הפסיקו לייצר.
עם הכניסה פנימה אני מתיידד עם הדשבורד, שעיצובו מודרני יותר ויש בו שני צבעים. איכות החומרים פשוטה ורמת הגימור וההרכבה בינונית (משטח מתחת למערכת השמע יצא ממקומו, ואי אפשר היה להחזירו), אבל לדעתי זה נסלח לאור התמחור הנמוך של הרכב. גם פתרונות האחסון לא מרשימים. אין כאן צג מגע גדול, או צג מגע בכלל. מחשב הדרך קטנטן ופשוט בתוך לוח המחוונים, יש בקרת שיוט ואפשרות לתפעול מערכת השמע מבורר הנמצא מאחורי גלגל ההגה.
תנוחת הנהיגה מסחרית משהו, מעט רנו קנגו עם ישיבה זקופה וגבוהה. אהבתי את קו החלונות הנמוך שחסר לי במכוניות חדשות; תנו לי לראות החוצה, תנו לי ליהנות מהדרך. שני מנופים תחת מושב הנהג — הימני מאפשר הזחת המושב קדימה ואחורה, השמאלי נועד להרמתו ולהורדתו. אם תרצו להרים את המושב תצטרכו להניף את ישבנכם מעלה; הורדתו קלה יותר, מסתייעת בכוח הכבידה. בכל מקרה, מושב הנהג סביר ברמת הנוחות שלו, למרות שבסיסו מעט קצר.
מסתבר שהרכב אותו קיבלנו אינו זה המעודכן, הכולל גלגל הגה שונה עם תפעול צופר במרכזו (ולא דרך כפתור הנמצא בקצה מנוף האיתות), וגוון אחיד לסביבת הנהג. למה קיבלנו לא מעודכן? לדאצ'יה הפתרונים.
הדברים שעושים מיניוואן
השורה השנייה, כאן השורה האמצעית, מציעה רצפה שטוחה ומרווחי ברכיים וכפות רגליים בהחלט ראויים. מרווח הראש ירשים גם שחקני כדורסל, הראות החוצה תמצא חן בעיני מאותגרי גובה.
המרחב מעולה, הביצוע פחות. משענות הראש בזווית קהה מדי, והן מורגשות רק במוד שינה; בד ריפוד בינוני נמצא רק במושבים וכל השאר עשוי פלסטיק טהור; אין פתח מיזוג לאחור, סביר מאוד במכונית עם בורר אקלים מכני; מאחור מחזיק כוסות יחיד, שהנוסעים ילגמו בתורות.
השורה השלישית, עקב אכילס בדגמים דומים, מפתיעה לטובה. אמנם, הכניסה לשם מצריכה קיפול וגלגול של המושב האמצעי, אך יש מקום ראוי לשני מבוגרים. נכון, הרגליים מעט כפופות, אך מרווח כפות הרגליים סביר, והתוצאה היא שורה שלישית טובה — וטובה מזו אצל מתחרים יקרים בהרבה. החלונות בשורה זאת נפתחים הצידה, יש תאי אחסון וגם מחזיקי כוסות. עם זאת, הסיומת שלהם חדה, על גבול המסוכן.
תא המטען ממש קטן (207 ליטר), אך אם השורה השלישית אינה בשימוש, ניתן לקפלה והנפח גדל מאוד (ל־827 ליטר). רוצים עוד? ניתן להסיר בקלות את השורה השלישית, לקפל את השנייה ולקבל נפח מסחרי פר אקסלנס (1861 ליטר).
המבחן בדרכים, הממותה בחדר
המנוע כאן הוא אותו טורבו־דיזל מוכר של רנו המככב בכל דגמי דאצ'יה — 1.5 ליטר, 109 כ"ס ב־4000 סל"ד, 24 קג"מ ב־1750 סל"ד — ולתיבה הידנית 6 הילוכים; 11.5 שניות, זה מה שלוקח ללודג'י להגיע מעמידה ל־100 קמ"ש, ומהירותו המרבית היא 175 קמ"ש.
הנתונים לא משקפים את היכולת האמיתית; התאוצה ממש נהדרת, ומרגישים את דחיפת הטורבו כל עוד שומרים את המנוע מעל 1750 סל"ד, ולא באמת צריך הרבה מעבר לזה. ביציאה לא באמת נמהרת מהרמזור תהיו לרוב ראשונים, עקיפות במהירויות סבירות מבוצעות בקלות — ובכלל, בכל אופי נהיגה יומיומי תהיו יותר ממרוצים, ואני, אישית, ממש אוהב את יחידת הכוח הזאת. צריכת הדלק בסיומו של מבחן עמדה על ליטר לכל 16 קילומטרים(!).
כל עוד לא נכנסתם לשבר כביש עמוק, או לחילופין תיקון כביש גבוה וחד, תמצאו בלודג'י בן לוויה נהדר. פגמי כביש נעלמים תחת צמיגיו המוגבהים משהו, מה שגורם לי לתהות (שוב), מדוע צריך את אופנת החישוקים הענקיים והצמיגים הרחבים וקטני החתך? כדאי להקריב נוחות נסיעה, לטובת שופוני? ואני אפילו לא נכנס להפרש העלויות בין הצמיגים...
המתלה האחורי לעיתים קופצני וייתכן שיהיה עדיף להעמיס עליו משקל גבוה יותר, בואו נגיד מספר נוסעים. איכות הבידוד פחות מרשימה, טרטור הדיזל נשמע היטב בתאוצה חזקה, בעת שיוט הרבה פחות. רעשי רוח נשמעים היטב בנסיעה בינעירונית, ורעשי הכביש נשמעים אך לא בצורה מעיקה.
זו דאצ'יה, זה מיניוואן, אבל דו"ח דינמי חובה; ההגה מעט קליל מדי, זוויות הגלגול גבוהות אך סבירות, הנשיכה הראשונית בבלימה וכך גם עוצמתה בהחלט טובות, בקרת אחיזה היסטרית (וטוב שכך) תמנע אובדן אחיזה. מנגד, מה פתאום אתם תוקפים פיתולים עם שישה נוסעים נוספים?
בטיחות? שלושה כוכבי בטיחות מ־2012, במבחן שהוא משמעותית מחמיר פחות מזה הנעשה כיום. זה לא פיל בחדר, זו ממותה.
תמורה נהדרת, הבטיחות פחות
כיום ניתן לרכוש מיניוואן קומפקטי לשבעה החל מ־150,000 שקלים, כעשירייה יותר ממשפחתית ממוצעת — דגם עכשווי, מתקדם ובטיחותי (סיטרואן C4 ספייסטורר). בחירה ברכב לשבעה על בסיס רכב מסחרי לא תוזיל את המחיר (רנו קנגו לונג, מ־145,000 שקלים למשל).
אי אפשר להתעלם מרמת הבטיחות הנמוכה, מתא הנוסעים הפשוט, האבזור הבסיסי, רמת הרעש, ומכך שלנהג ממתינה תיבת הילוכים ידנית. מנגד, לודג'י מציע מרחב פנים מרשים, כושר הסעה של שבעה מבוגרים — ולא חמישה מבוגרים ועוד שני זאטוטים — נוחות נסיעה טובה, ביצועים מספקים וצריכת דלק מעולה.
דאצ'יה לודג'י מציע מקום לשבעה ב־45,000 שקלים פחות — הבדל של 30% לעומת המיניוואן השני הזול ביותר בישראל כיום. אותו פער מחיר משקף את פערי הבטיחות והביצוע בין לודג'י ובין המתחרים; כעת, החשבון הוא שלכם.
