הנה, אחדים מיצרני אירופה אימצו לאחרונה את הטנדר היפני — רנו, פיאט, מרצדס עם דגמים זהים שלו, ובעיקר פולקסווגן, עם אמארוק מקורי. מנגד, יש כאלה שנשארו בארצם — כמו הטנדרים האמריקאיים, למשל.
עם השנים התפתח מודל אירופאי לרכב מסחרי, שבתחום הבינוני ובעיקר הגדול עיקרו מבנה תכליתי מאוד, הרבה תתי־דגם המוני גרסאות ומאות אופציות. כאשר מפעל מכוניות מקומי כמו יונדאי מייצר דגמים לשווקים בסביבה, זה לא אמור לעניין אותו; כאשר תאגיד המכוניות החמישי בעולם יונדאי פועל בכל המקומות, זה ממש עסק שלו. במובן העסקי, כמובן. קבלו את יונדאי H350.
השראה
וכל הסיפור הנ"ל מוצא ביטוי בהופעה של המסחרית הגדולה של יונדאי, שמפגינה באופן מוצלח מאוד, וביותר ממובן אחד, שההשראה של מרצדס ספרינטר נחה על יוצריה.
יונדאי H350 הוצגה בתערוכת הנובר, כמובן, ב־2014, ומוצעת עם כל מערך תתי־הדגמים המקובל: ואן, קומבי ונוסעים; שלדה עם תא־נהג יחיד וגם כפול — וכמובן על שלושה בסיסי־גלגלים, מספר רמות אורך וגם גובה; בדיוק כמקובל אצל יצרני אירופה. את הדגם משרת מנוע דיזל 2.5 ליטר המייצר 150 או 170 כ"ס, התיבה ידנית 6 הילוכים, ההנעה אחורית והמשקל הכולל המותר הוא 3.5 טון.
לישראל הגיעה המסחרית הזאת ביוני 2017 והיא מוצעת כאן בשלוש גרסאות, ואן בשתי מידות ושלדה עם תא־נהג יחיד, ואותם שני הספקים. למבחן קיבלנו את הוואן הקצר ובחרטומו המנוע הפחות חזק. מחיר יונדאי H350 החל מ־230,000 שקלים, ויתרון חשוב שלה הוא באחריות המאוד נרחבת שלה: חמש שנים, ללא הגבלת נסועה.
חלל עבודה
עוד לפני שנכנסים פנימה, ולאחר שמתרשמים מהעיצוב, שיש לו מופע עדכני עם תאורת לד, בולטות לטובה מדרגות בחזית, מצוין לניקוי השמשות הגדולות, למשל. אם ממשיכים את הסיבוב, פוגשים בדלת ההזזה בימין הרכב ובשתיים הנפתחות מאחוריו, האחראיות על פתחים לקבלת משטחים בתקן יורו־פאלט. קל מאוד לפתוח ולסגור את הדלתות, אבל חבל מאוד שאת האחוריות לא ניתן לקבע במצב 270 מעלות; כאשר יש רוח חזקה, למשל, הן נטרקות עצמונית וזה לא נחמד; כן ניתן לקבע אותן ב־180 מעלות, ובגרסה הארוכה יש נעילה ל־270 מעלות. בפנים יש ליונדאי הזאת רצפת אלומיניום ודיפון לקירות ולתקרה, תוספת מקומית בתשלום. יצוין כי בקדמת חלל ההטענה הגדול, מעל תא הנהג, יש חלל הטענה נוסף.
סביבת עבודה
סוף הסיבוב מביא אותנו לדלת הכניסה, שם אנחנו פוגשים במדרגה נוחה לטיפוס וידית אחיזה עילית אך לא מוצאים ידיות אחיזה במשקופים (כי אין). לאחר שמכוונים את המושב ההידראולי לפי משקל, ומתיישבים עליו מגלים שהוא נוח מאוד לכיוון, ובהמשך שהוא גם נוח בנהיגה ארוכה.
בלם החנייה נמוך (אבל רק קצת), ועם התנעה אפשר להתגלגל ולהתרשם תוך כדי תנועה משדה ראייה טוב מאד שאינו מופרע על־ידי קורות A, מראות מוצלחות, ראות טובה ללוח המחוונים — גם בגלל שההגה נע בשני הצירים, דבר המוסיף לתנוחת הנהיגה הטובה. המרחב לנהג טוב אף הוא, עם מרווחים מצוינים לברכיים ולכפות הרגליים.
סביבת הנהג נעימה למראה, יש בה תוספות כרום כמו בפרייבטים של יונדאי (וגם כמה פקדים מוכרים משם), לוח המחוונים ברור מאוד, קל לשלוט בתפריט והפקדים בהגה מוצלחים. איכות החומרים נאה, איכות ההרכבה, ככל שאותגרה על שברי כביש, טובה מאוד והגימור בסדר גמור.
כיאה לתפקידו המסחרי, יש ב־H350 שפע גדול מאוד של תאי אחסון (25, אם לא התבלבלנו), כולל מתחת למושב הנוסע, שניים מעל, אחד עם קירור (תא הכפפות) ועוד ועוד. מסעד הגב של הנוסע המרכזי הופך למשטח עבודה, וגם זה יעיל. בתחום הבטיחות יצוינו שתי כריות אוויר, מערכת מקורית להתרעת סטייה מנתיב, ניטור שחיקת רפידות ובאבזור גם בקרת שיוט ומערכת מולטימדיה.
לא הכל טוב. הקונסולה המרכזית על פקדיה רחוקה מדי מידי הנהג ובנוסף אינה פונה אליו. מערכת המולטימדיה, הנמצאת שם, נפגמת גם מכך, ועוד יותר בגלל השתקפות השמש שעושה אותה לא קריאה בחלק ניכר של הזמן. איכות התמונה של מצלמת הנסיעה לאחור, מעבר להשתקפות הנ"ל, גרועה. לאחר שעה נסיעה דיווח הנוסע כי המושב שלו אינו נוח.
מסלול עבודה
הביצועים אינם חסרים דבר; גם בעלייה, גם בעקיפה תחת עומס, המסחרית הזאת מפגינה זריזות חיננית. תרגילים מסוג "בוא נוריד ל־1300 סל"ד בשישי בעלייה, נאיץ ונראה מה קורה", לא עשו רושם על המנוע של היונדאי הזאת.
לזכות פעולת בורר ההילוכים מיקום מדויק, לחובתו פעולה שאינה רכה. מי שרוצה כזו, יגלה שהיא משתפרת בסל"ד יותר גבוה (על חשבון צריכת דלק), אבל גם בטכניקות של פעם: דאבל־קלאצ' למעלה, אותו דבר עם גז־ביניים למטה. דוושת המצמד מוצלחת מאוד לתנועה בחצי־קלאצ' בתמרון, אבל לפעמים מפגינה קפיציות־יתר, סידור לא תמיד ידידותי ביציאה מהמקום או בשילוב תחת עומס. המנוע סובב ב־100 קמ"ש ב־1800 סל"ד, ומגיע ל־2000 סל"ד ב־120 קמ"ש. ממוצע הצריכה עמד על 9 ק"מ לליטר.
נוחות הנסיעה סבירה ומעלה בעיר, טובה ומעלה מחוץ לעיר. כיול הבולמים מסדר לרכב שיכוך טוב על גלי כביש, אך טלאים גסים מורגשים מדי. מעל 80 קמ"ש, איכות הנסיעה בינונית; רעשי מנוע נוכחים, רעשי רוח נשמעים ורעשי כביש נוכחים.
היכולת הדינמית טובה, וניתן לשמור על קצב ראוי גם בקטעים מפותלים. עם זאת, ואולי בגלל הצמיגים הקטנים, בפניות ביניים (בין קשתות ארוכות לעקומות חדות) לא נוצרת תחושה של ביטחון. ההגה מצטיין ממש במהירויות נמוכות ובינוניות, עם משקל נכון, שטח מת קטן ותחושה ברור מתי הוא מתחיל להפנות את הגלגלים. עם זאת, דווקא במהירויות גבוהות יחסית הוא נעשה קל מדי, "לא ברור" ותורם לתחושה הנ"ל.
כושר התמרון של יונדאי H350 מצוין, ונוח לתמרן עם הרכב בעיר, גם מכיוון שההגה "קצר" יחסית לרכב כזה, 3.3 סיבובים מנעילה לנעילה. חשוב לא פחות: כושר הבלימה מצוין.
אזור מסחרי
הכניסה הראשונה של יונדאי לעולם הרכב המסחרי מוצלחת מאוד, מכיוון ש־H350 הוא רכב עבודה סולידי ביכולתו וגם באופיו. לחובתו איכות נסיעה בינונית, מולטימדיה לא מוצלחת בעיקר ובאור שמש בפרט, והיצע דל יחסית של מערכות בטיחות בדגם עדכני.
לזכותו ביצוע מודרני של מסחרית גדולה, איכות תא הנוסעים, שימושיות רבה, ביצועים, נוחות נסיעה סבירה — ולא פחות חשוב: מחיר טוב ומעל הכל אחריות לחמש שנים.
