בצנעה, השינויים
נסלח למי ששואל עצמו מתי היא עלתה לכבישי ישראל — מבט ראשון, שני וגם שביעי לא יגלו שמדובר בדגם מחודש. צריך להיות חובב טריוויה רציני כדי לעקוב אחר השינויים העדינים שנעשו בהופעה החיצונית — בעיקר "אנטנת כריש", נגיעות עדינות בשבכה ובפנסי הערפל (כעת לד) וצבעים נוספים למבחר. אפשר להבין גם מדוע נמנעו במאזדה נמנעו משינויים מרחיקי לכת; אומנם לטעמי ה־2 (עדיין) נראית פחות הרמונית מאחיותיה הגדולות, אבל זה לא מפריע לה להיות אחת הנאות בקבוצתה גם היום.
בולטים, לטובה
גם בתא הנוסעים אין מהפיכות, אך כאן השינויים בולטים יותר לעין, בעיקר לטובה. לוח המחוונים עודכן, יש גלגל הגה חדש ונאה יותר, מושבי ה"עור" משלבים בד נעים יותר במרכז (בקיץ הישראלי זה עדיף עשרות מונים על עור) ופתחי המיזוג זכו לעיטור אדום שמוסיף עוד קצת אופי לתא הנוסעים המיוחד הזה. גם באיכות החומרים נרשם שיפור קל, וההרכבה נותרה ברובה טובה.
רשימת האבזור דומה עד זהה לזו שלפני העדכון, ועשירה למדי. מערך המולטימדיה עודכן אך נותר אחד הנוחים והמוצלחים לתפעול, וכעת מגובה במערכת שמע באיכות מפתיעה לטובה ביחס לסגמנט. התצוגה העילית עדיין כאן, הגרפיקה משופרת והיא מוצלחת מאוד.
מלפנים המרחב מספק, אם כי גבוהים עשויים לחוש מעט צפיפות — אבל המושב מוצלח וקל למצוא תנוחת נהיגה טובה בקלות. הראות החוצה מצוינת. מאחור המצב פחות מזהיר ־ צפוף שם מאוד, ולמעט מרווח ראש טוב, מרווחי הברכיים, כפות הרגליים והמרפקים אינם מזהירים. גם תא המטען, למרות שנפחו סביר ביחס לקטגוריה (280 ל'), אינו מצטיין בגלל פתח צר ומפתן גבוה. זו סופרמיני שאינה שימושית במיוחד עבור מי שמשתמש בחלק האחורי של מכוניתו בתדירות גבוהה.
בין מערכות הבטיחות המתקדמות — בלימה אוטונומית בעיר, ניטור שטחים מתים והתרעה על סטייה מנתיב; סופר מרשים ב־2015 כשהגיעה לראשונה — פחות מרשים ב־2018, ומחייב התקנה מקומית של מערכת התרעה בכל רמות הגימור.
נוסעים
יחידת ההנעה נותרה כשהייתה: מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.5 ליטר שמפיק 111 כ"ס וזה משודך לתיבה אוטומטית עם 6 הילוכים. לא מדובר ביחידה הכוחנית בסגמנט, אבל היא מוצלחת למדי; בעומס נמוך המנוע חלק ושקט והתיבה מעבירה הילוכים בנעימות. מעבר לכך נדרש לאמץ את המנוע ולהעלותו למחוזות הסל"ד הגבוהים בסקאלה, שם הוא אומנם רועש, אבל יחד עם התיבה הזריזה ויחסי העברה הקצרים, מנפק הצמד ביצועים נאותים. צריכת הדלק הממוצעת עמדה על כ־12 ק"מ לליטר. לא רע, אבל לא מצוין.
במאזדה טוענים שנעשו צעדים לשיפור נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים. מעבר למבחן עצמו, העמדנו את הטענות הללו למבחן מול בעליה של מאזדה 2 שלפני מתיחת הפנים, והמסקנות המשותפות כדלקמן: ה־2 עדיין נוקשה, אך נוחות הנסיעה שופרה מעט בזכות שיכוך שיבושים יעיל מבעבר. בידוד הרעשים שופר, אך בתחום זה ה־2 עדיין אינה מתעלה מול המתחרות, בעיקר בגלל רעשי כביש מוחשיים ורעשי רוח הנוכחים באופן בולט כבר במהירויות שיוט חוקיות.
שמחנו לגלות שבפיתולים ה־2 עדיין יודעת לעשות את מה שידעה אז — להעלות חיוך על שפתינו. האחיזה סבירה "תודות" לצמיגים הצרים (185/60-16) וזווית הגלגול מוחשיות, אבל הניהוג משובח; תגובות השלדה למשחקי דוושות טובות ומלבבות, ההגה מדויק ובעל משקל טוב וריסון המרכב בעומס מספק. הבלמים עשו עבודתם נאמנה.
יהיה דייט שני?
מדובר בסופרמיני מוכרת שלא השתנתה הרבה, הרוב ידוע ומוכר, ועדיין המפגש עם ה־2 הצליח להפתיע אותי. למרות גילה הזכירה לי מאזדה 2 המחודשת שהיא מכונית מוצלחת, וגם אם לא תתאים לכל אחד, היא מציעה אופי ייחודי בנוף הישראלי. המחיר של הגרסה הנבחנת אינו נמוך, אבל קשה למצוא בסביבה זו מכונית אחרת שיודעת להחניף כך לבעלים בתא הנוסעים ולהעלות חיוך על שפתיו בפיתולים.
