שנים עברו, דורות באו, והדגם החדש (2017) שהוצג כאן נבחן עם תיבה אוטומטית. אלא שלסוויפט יש גם גרסה זהה בכל — כולל אותו מנוע 1.2 ליטר עם 90 כ"ס, עם אותה רמת גימור GLX — אבל עם הבדל תפעולי חשוב אחד, תיבה ידנית, ופער כספי משמעותי בהתאם: 14,000 שקלים. כי כן, מחירה של הידנית הוא 80,000 שקלים, 15% פחות מהאוטומטית.
מפגש מחודש
סוויפט החדש אינה מבריקה כמו הדגם ההוא, גם כי בסוזוקי התעקשו להעמיס עליה מרכיבים בוטים מדי, ועם זאת היא עדיין חביבה למראה. בפנים נחמד לפגוש בעיצוב נאה ובאבזור רב, לא נחמד לפגוש באיכות גימור בינונית, חומרים לא מזמינים, ממשק מולטימדיה לא משהו ("8, התקנה מקומית) ובעיקר מושב נהג לא מוצלח. המרחב סביר, גם מאחור, וישרת שני מבוגרים בהצלחה.
מבחן רחובות ודרכים
נוחות הנסיעה בעיר טובה בהחלט, מפתיע למדי ברכב בגודל כזה, ובתחום המחיה האופייני לסופרמיני היא ממש בסדר. מחוץ לעיר העניינים מוצלחים פחות, כאשר הסוויפט מסתדרת פחות טוב עם גלי כביש (וגם עם שיבושים אכזריים), והנוחות טובה פחות. רעשי רוח וכביש מפגינים נוכחות ווקאלית בפנים, מצטרפים למנוע (מיד), ליצירת נסיעה בין־עירונית לא מאוד נינוחה.
הגענו לעיקר
ובכן, התיבה הידנית מסדרת לסוויפט מין תזזיתיות ונמרצות במהירויות עירוניות וגם מעבר, בואכה 100 קמ"ש. זה יעיל, זה נחמד, זה עליז וזה עובד מצוין. המנוע עצמו לא מתעלה מחוץ לעיר כאשר הדרישות גוברות; הוא רועש מעל 2500 סל"ד, לא מרשים תחת עומס (עלייה, עקיפות מהירות), גם כי בסל"ד גבוה כושר הנשימה שלו כבר לא משהו.
והתיבה הידנית? ממש בסדר. תנועת הבורר קלה והשילוב מדויק, גובה נקודת הצימוד נכון וגם התנגדות דוושת המצמד מכוילת היטב. כבונוס קיבלנו צריכת דלק מכובדת ביותר, 17.8 ק"מ לליטר.
שעת סיכום
הגרסה הידנית של סוזוקי סוויפט מחייבת, מעצם טבעה, שילוב הילוכים באחריות המשתמש, אבל היא מצליחה לעמעם את הטורח באמצעות פעולת בורר/מצמד מוצלחת מאוד ומוסיפה חיסכון בדמות צריכת דלק טובה מאוד. לחיסכון הזה מצטרפים עוד 14,000 שקלים במחיר הרכב, שפרט לעניין התיבה אינו שונה מהגרסה האוטומטית של סוויפט — לטוב ולרע. בקיצור: אם התוואי שלכם אינו מוכה תנועה, לכו לבדוק. זה יכול להיות כדאי.
