חוות דעת: סוזוקי ויטארה 2020
סימני הזמן
אפנת הפנאי שינתה מפרט אצל רבים וטובים, וויטארה היה בדור השלישי (2007), לרכב פנאי תקני. הדור הרביעי (2014) היה קטן מקודמו, ובסיס הגלגלים (250 ס"מ) היה קצר ב־14 ס"מ מקודמו המוארך; וכן, לא עוד גרסה קצרה.
מתיחת פנים
ב־2018 עבר ויטארה מתיחת פנים. כרגיל: עדכוני עיצוב בחוץ ובפנים, שדרוג חומרים; שדרוג: המנוע האטמוספרי המיושן (1.6 ליטר, 120 כ"ס), הוחלף בידי שניים מוגדשים — 1.0 ליטר 115 כ"ס, 1.4 ליטר 140 כ"ס; חסר: עדיין ללא מערכות בטיחות מתקדמות; יש בחו"ל, לא בארץ.
בינתיים בישראל
ויטארה הגיע לכאן בפרוץ השנה, זכה למולטימדיה מקומית עם מסך מגע ענק ("10.2) והיענות לפקודות קוליות, בקרת אקלים (לא מפוצלת), מפתח חכם, תאורת לד — ולמחירים: 120,000 ו־127,000 שקלים ל־1.0 ליטר עם הנעה קדמית או כפולה; 130,000 שקלים ל־1.4 ליטר הנעה קדמית.
הופעה ומופע
למרות ממדיו הקטנים, ויטארה נראה גדול ממה שהוא באמת, והסבכה החדשה מבליטה עוד יותר, ומשלב הופעה חיננית למראה ומופע של רכב שטח. הכניסה פנימה נוחה, וכשמתיישבים מגלים: א. עיצוב סביבת הנהג שגרתי, אך שעון אנלוגי במרכז ומשטח בוהק מול הנוסע (שניהם לא חדשים), שוברים שגרה (קצת); ב. איכות החומרים משופרת בחלק העליון ואלה נעימים למגע, נוקשה מדי מקו ההגה ומטה, ויוצרת תחושה חלולה באזור בורר ההילוכים; ג. תנוחת הנהיגה גבוהה ומוצלחת, והראות החוצה וללוח המחוונים טובה; ד. מושב הנהג בממדים נכונים, אבל הבסיס שוקע בחלקו האחורי, והמסעד קעור, ללא הקשחה ובהמשך נגלה כי אינו נוח לאורך זמן; ה. ההגה עתיר פקדי שליטה וזה טוב, ופקדי בקרת האקלים נמוכים מדי, וזה פחות טוב; ו. מערכת המולטימדיה מרשימה, בגלל ממדי המסך המשובח, השמש שאינה פוגמת בנראות, תמונת המצלמה מאחור (עם סימון דינמי) — ובעיקר: מערך הפקודות הקוליות.
שורה 2 ואחסון
הכניסה לאחור טובה מעט פחות, מרווח ראש מצוין ומרווח ברכים משובח — מרשים בהינתן ממדי סופרמיני — ומנהרת הינע גבוהה+פלישה מוגזמת של תא האחסון המרכזי, פוגמים במקום סביר לנוסע במרכז. תא המטען יעיל (375 ל'), נפחו נאה, הוא עשוי לא רע, יש לו משטח תחתי בשתי קומות וגם פטנטים בצד לאחסון.
עיקר החידוש
המנוע החדש מסדר לויטארה מערך ביצועים מכובד ביותר; הוא יודע להריץ את הרכב בקלות למהירויות מאוד גבוהות, מסוגל להאיץ אותו במעלה תלול, וכישורי העקיפה טובה ובטוחים. התיבה מגיבה מהר, ובתפעול ידני (רק דרך הפקדים) מהר יותר, ותמיד פעולתה חלקה. צריכת הדלק הייתה 10-11 ק"מ ליטר במבחן, 13 ק"מ/ל' בשיוט.
רמת חיים
נוחות הנסיעה פשוט טובה. הבולמים רכים, מהלכם ארוך, ריסון פעולתם נאה — התוצאה: נוחות נסיעה טובה מאוד בעיר, בכפר, ובכל סוגי הכבישים, על שיבושים אכזריים, מהמורות נתעבות, וגם צליחה מוצלחת על גלי כביש. הסתייגות: על גלים קטנים בכביש בין־עירוני, הריסון ככה; קיים, לא מפריע.
שאון המנוע נשמע אך לא מפריע ב־3500 סל"ד, נוכח ב־4000, וממש מטריד בואכה 5000. לא מפריע בעקיפות, כן במעלה ארוך ותלול. ובעיקר: רעשי כביש ורוח נשמעים מ־80 קמ"ש, אוושה קבועה נשמעת בנסיעה בין־עירונית, ומאחור נשמע הדהוד — הרכב נשמע ומשמיע בכל מהירות מחוץ לעיר. בקיצור: רעש.
דינמיקה מכנית
הנה בעיה: אותם בולמים שמסדרים נוחות מצוינת, אחראים לזוויות גלגול בוטות, בשינויי כיוון זה לא כיף, וההגה הקל מדי והצמיגי לתחושה, לא משהו — ואותם שני תריסרים שנהנים מנהיגה מקורזלת בכבישים מתפתלים יגלו שלמרות הנ"ל/בזכות הנ"ל, זה די כיף. עובדה. אכן, בעיה.
זמן איכות
בגלל הבולמים הנ"ל, נוחות הנסיעה בשבילים טובה מאוד, גם בשבילים עם אבנים שתולות, כולל שינויי גובה וקצת פלישה של קצות סלע — ליצירת כישורי טיול טובים ונעימים מאוד. הקרקושים מאחור קצת הפריעו.
הבעד והנגד
לכשעצמו, סוזוקי ויטארה הוא רכב פנאי מוצלח מאוד הודות למרחב מפתיע, נוחות נסיעה טובה מאוד בעיר, מחוצה לה ובשבילים — והודות למנוע החדש, ביצועים מצוינים. שני עניינים לחובתו: מסכת רעשים קבועה מחוץ לעיר, ואפס מערכות בטיחות מתקדמות.
מול הבעד והנגד עומד המחיר — 130,000 שקלים — מתחרים בקטגוריה ומשפחתיות במחיר דומה. הראשונים מרווחים ונוחים פחות, הביצועים לא רחוקים, אך חלקם זולים יותר ורועשים פחות ואילו חלק מהאחרונות מתקדמות יותר.
פנאי/שטח קטן
פנאי/שטח קטן
