בזכות הקלות המס וחבילה מפתה מכונית הכלאיים הקוריאנית הפכה לסיפור הצלחה, וב-2018 נטלה את כתר הנמכרת ביותר בשוק המקומי - היברידית ראשונה שעושה זאת אי-פעם. כעת נוחתת הגרסה המחודשת, כאשר עיקר השינוי קוסמטי.
יש לציין שחלק מהשינויים הטכניים, כמו העברת מצבר ה-12 וולט מתא המטען למרכז הרכב (יחד עם מצברי מערכת הכלאיים), בוצעו עוד לפני מתיחת הפנים.
עיצוב ונראות
עיצוב האיוניק נועד לאווירודינמיות מיטבית (מקדם גרר של 0.24 Cd), אך היה גם מי שחשד בדמיון שלו לטויוטה פריוס היוצאת. מתיחת הפנים לא עושה מהפכות, והשינויים כוללים סבכה אגרסיבית יותר (אולי מדי) ותאורת לד חדשה בעיצוב מודרני יותר.
החלק האחורי עודכן ולמכונית כעת שמשות כהות ואנטנה בצורת "סנפיר כריש". יש גם חישוקים חדשים עם מראה שלא כולם יאהבו - למשל הנקודות עליהם שאמורות לשפר את האווירודינמיות ולהפחית רעשי רוח. זו גם הסיבה שהתריס שסוגר את הסבכה הקדמית השתנה. התוצאה הסופית פחות אנונימית ויותר בולטת, אבל לא בהכרח יותר יפה.
תא הנוסעים
השינוי בסביבת הנהג מהותי. מיד בכניסה מורגש המעבר לקווים מודרניים ונאים יותר לחלק העליון של סביבת הנהג, שכולל, כמו הריפוד, גוונים נעימים יותר לעין. יחד עם תאורת אווירה כחלחלה שרובה מול מושב הנוסע, הוא מצליח להפיג את האפרוריות של העבר. הפלסטיקה נאה מבעבר, אבל דווקא החלק שקרוב לידי הנהג קשיח למגע ולא יוצר תחושה איכותית.
הדבר הבא שבולט לעין היא מערכת מולטימדיה מקורית עם מסך "8, שניצבת מעל הקונסולה ומחליפה את המערכת בהתקנה מקומית שהוצעה בעבר (ועדיין מוצעת בתוספת תשלום). היא נראית טוב יותר וכוללת כמובן שיקוף טלפונים (קארפליי ואנדרואיד אוטו).
מראה חדש ונאה משמעותית יש גם לבקרת האקלים, שנשלטת על-ידי לחצני מגע נאים. גם המחוונים המוקרנים חדשים ונראים מודרניים מבעבר, ומשנים צורה במצב ספורט. לא פחות חשוב לאווירה - בלם החנייה הוחלף מתפעול ברגל למתג חשמלי.
כבעבר, האבזור עשיר וכולל מפתח חכם וברמת הגימור הגבוהה גם מושב נהג חשמלי. זה האחרון נאה ונוח יותר וכולל כעת אפשרות לכיוון קשיחות מסעד חשמלית.
שמירה על העיצוב החיצוני כמעט בשלמותו, פירושה גם שהראות לאחור עדיין מוגבלת בכלל מבנה השמשה, והיעדר מגב אחורי מפריע בימי גשם. עם זאת, כעת ניתן לראות על מסך המולטימדיה תמונת מצלמה אחורית בכל מהירות.
מאחור המרחב לא השתנה, כלומר טוב לרגליים וקצת פחות לראש. בעקבות השינויים במיקום המצבר, נפח תא המטען שופר מ-443 ל-456 ליטר והשימושיות שופרה. למרות זאת, הוא עדיין סובל משפת הטענה גבוהה וכיסוי שלא מתרומם עם הדלת.
נוחות נסיעה, התנהגות
כיול המתלים מעט קשיח מבעבר. זה מביא לריסון טוב יותר של תנודות המרכב, אבל נראה שפגמים וחספוס הכביש מורגשים מהרצוי בנסיעה איטית. עם זאת, רוב הזמן האיוניק מתמודדת באופן הולם עם פגמים בינוניים (קצת פחות עם גדולים), גם אם אינה מעלימה אותם. רעשי הכביש עדיין נוכחים, אך נדמה שרעשי הרוח חלשים מבעבר.
על צמיגים "ירוקים", האחיזה שמייצרת האיוניק אינה טובה במיוחד וכך גם תחושה היציבות בנסיעה מהירה. חלוקת משקל טובה בין הסרנים מסייעת לתגובות טובות לפקודות הנהג וזוויות הגלגול מרוסנות באופן מספק. להיגוי תחושה מעט מלאכותית בתחילת הדרך, שהופכת טובה יותר עם עליית המהירות. ההיגוי מקבל משקל טוב יותר במצב ספורט.
הבלמים לא מציעים דיוק מרשים באופי הפעולה שלהם, אבל ביחס למכונית כלאיים התחושה פחות מלאכותית מהצפוי. רמת האבזור הבטיחותי נותרה גבוהה, כאשר כבר ברמת הבסיס, "פרמיום", תקבלו בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית. ה"סופרים" שבחנו מוסיפה ניטור שטחים מתים מהצד ומאחור.
מנוע וביצועים
חטיבת הכוח עברה עדכונים מסוימים, כדי להתמודד טוב יותר מול תקן הזיהום החדש. כבעבר, מדובר בשילוב בין מנוע בנזין (1.6 ליטר, 105 כ"ס) וחשמלי (43.5 כ"ס) שניזון ממצברי ליתיום-יון. ההספק המשולב נותר 141 כ"ס והוא עובר קדימה דרך תיבת שישה הילוכים רובוטית כפולת-מצמד. האיוניק מאיצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-11.1 שניות ולמהירות מרבית של 185 קמ"ש.
למעט הנעה מעט מחוספסת בהתנעות קרות, מדובר בחטיבת כוח נעימה. היכולת טובה בדרך כלל - גם אם לא מדובר ברכב מאוד זריז (גם בגלל שהתיבה לא תמיד מגיבה במהירות). בעליות ארוכות ניתן לחוש שהרזרבה החשמלית ועמה הסיוע בכוח מסתיימים, ואז נוצרת תחושה מאומצת, אבל זה לא קורה יותר מדי.
בעיר, הרכב נע לא מעט על חשמל - אך כניסת מנוע הבנזין פחות מורגשת מבעבר. כמובן שבמצב ספורט התחושה נמרצת ומהנה יותר.
לרכב נוספה אפשרות לתפעול ידני מאחורי ההגה. במצב חיסכון, מנופי השליטה קובעים את דרגת הבלימה הרגרנטיבית (טעינת מצברים בכוח ההאטה מאנרגיה קינטית). נהיגה עם דוושה אחת (מצערת בלבד) דורשת הסתגלות, אבל זה עובד.
יונדאי טוענת לשיפור בתצרוכת הדלק ואנחנו קיבלנו תוצאות טובות: 17.5 ק"מ לליטר ביום מבחן שכלל קטעים מאומצים ותוצאה דומה ביום עירוני. בשיוט הגענו עד ל-24.3 ק"מ לליטר.
תמורה
למרות שלא מדובר במקצה שיפורים גדול, השינוי שעברה יונדאי איוניק מורגש, בייחוד בתא הנוסעים. יונדאי טיפלה בסביבת הנהג האפרורית והביאה אווירה מודרנית מבעבר לטובת חבילה שלמה יותר.
חבל שבאותה הזדמנות האיוניק גם התייקרה ב-2,000 שקל בגרסה בה נהגנו. מלבד זאת, למלכת המכירות של 2018 עדיין יש עם מה לעבוד.
