ST. באמת
הסימול 'ST' הוצג על־ידי פורד לראשונה ב־1997 (פורד מונדאו), וציין גרסאות ספורטיביות "חמימות" (ולא לוהטות, כמו RS מאז 1969). גרסאות ST הוצגו גם עבור פוקוס ופיאסטה, ולאחרונה הוכרזה גרסה כזאת לאקספלורר, רכב הפנאי הגדול.
כנדרש, ל־ST מרכיבי הופעה להדגשת המסר ולחיזוק הבידול: מעבר ל'כחול מירוצים' ברכב המבחן, גם פגושים וחצאיות צד אגרסיביים, שבכה שחורה, תגי ST וחישוקי "20 (בחו“ל אופציה ל־"21) בצביעה דו־גונית.
אבל ST, כאמור, אינה רמת גימור אלא גרסה ספורטיבית, וכל סעיף המחייב טיפול בהתאם זכה לסימון V, לאחר ש'פורד פרפורמנס' עברה עליו.
ל־ST מנוע 2.7 ליטר V6 כפול־מגדשים, וזה מייצר 330 כ“ס (5000 סל“ד) ו־54.5 קג“מ (3000 סל“ד); לתיבה האוטומטית (8 הילוכים) יחסי העברה קצרים יותר; ההנעה כפולה ויכולה להעביר עד 100% מהכוח לאחור; הבולמים כוילו מחדש; הדיסקים מאווררים ובקוטר גדול מאוד, 345 מ"מ. הביצועים נכבדים: 6.9 שניות ל־100 קמ"ש, למרות משקל של 2.1 טון. זה מתחיל להיות מעניין.
אדג‘ תחילה
סביבת הנהג, גם לאחר מתיחת הפנים, אינה נראית עדכנית. אבל תגי ST, תפירה נאה לעור, ספי דלתות ממותגים ואלומיניום בדוושות יוצרים אדג‘ קצת אחר. החומרים לרוב טובים עם שפע עור ולא מעט משטחים רכים, אבל מדי פעם פוגשת היד פלסטיק קשיח יותר. איכות ההרכבה לא אחידה ונרשמו מספר פספוסים, אבל רשימת האבזור ארוכה, עשירה מאוד וראויה ביותר. מערכת השמע (B&O) לא הרשימה ומראות הצד האמריקאיות דורשת הסתגלות.
המרחב מלפנים טוב, מרווח הראש אינו מושלם לגבוהים, ותנוחת הנהיגה גבוהה. המושבים, עם ריפוד עור־בד ייחודי ל־ST, התגלו כנוחים למדי במהלך המבחן. בשורה השנייה המרחב מצוין (ואותה הערה ביחס למרווח הראש), ופרט לכך המרווחים מצוינים והמושבים נוחים. תא המטען גדול מאוד, פתח ההטענה רחב ותפעולו החשמלי עוזר.
נפח זה עניין יחסי
נפח המנוע (2.7 ל') אינו גדול ביחס למבנה ולמספר הצילינדרים (V6). ההתנעה מעירה את המנוע בנביחה עדינה, בהמשך הוא יפגין צליל מעודן יותר, נשכני פחות. גרגור של V6 ילווה את הנהיגה, אך גם במצב 'ספורט' הוא יישאר מרוחק; הצליל נוכח ונחמד מזה של ארבעה־צילינדרים צנום, אך נעדר מערך הפיצוצים בסגנון עדות M/AMG/RS. במצב הרגיל התגובות מרוככות, מושהות משהו, וגם התיבה לא ממהרת במיוחד, אבל בכל מקרה לא חסר למנוע כוח בכל שלב שהוא.
מעבר למצב ’ספורט‘ גורם לאדג‘ לשנס מותניים; הסל"ד עולה, וכאשר ב־3000 סל"ד עומדים לרשות הנהג כ־55 קג"מ, אפשר להאיץ את האדג' לעבר האופק בקצב מעורר. המנוע מגייס אוויר בקצב מהיר ומגיב בזריזות רבה ללחיצה על הדוושה והצליל הופך גברי יותר. התיבה עדיין מעט איטית ב'ספורט', עם השהייה קלה גם עם מעיכת מצערת, אבל אינה מנומנמת כמקודם ופקדי הילוכים מאחורי ההגה מוסיפים לא מעט. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 5.9 ק“מ/ל', ובשיוט נרשמו כ־10 ק“מ/ל'.
הבולמים נוקשים, אבל במידה. השיבושים בעיר מורגשים, אבל השיכוך מונע כמעט תמיד חבטה של ממש. מחוץ לעיר המצב משתפר בהרבה, והרכב נוח ומרוסן. רעשי הרוח והכביש סבירים ממקמים את האדג' במקום טוב באמצע.
בכל זאת, ST
מצד אחד, רכב פנאי אמריקאי מגודל וכבד; מצד שני, כזה שהוכרז כי טופל כנדרש להתנהלות ראויה בכבישים מפותלים. פורד לא עשתה קסמים, לא שינתה את חוקי הפיזיקה, והדבר בלט ככל שהקצב עלה והכביש היה ליותר טכני — אבל וואלה, האדג‘ הזה ממש מוצלח בטיפול בפניות.
הביצוע בהחלט ראוי: זוויות הגלגול קיימות אבל מתונות; המתלים נוקשים דיים כדי לרסן את המאסה שלו; להגה משקל סביר; מערכת ההנעה עושה עבודה מצוינת, מעבירה את הכוח בין הצירים באופן יעיל; יחד עם ההספק והמומנט, קל לקבל תאוצה אפקטיבית בכל מצב; בתנאים מסוימים המערכת תאפשר פסיעות קלות וחביבות תחת כוח; מערכת הבלימה עושה עבודה טובה. כלומר, עד שירידה ממושכת בקצב מהיר מדי גרמה לבלמים להתעייף. בכל זאת, 2.1 טון...
רכב פנאי, ההצעה האחרת
פורד אדג' ST הוא רכב המשלב את יתרונות רכב הפנאי בכלי רב־יכולת ועתיר אופי, כזה שמסוגל לכסות מרחקים בנעימות ו"לקצר" אותם, ובאותה מידה גם לענג בכביש העקלקל החביב עליכם.
המחיר, 320,000 שקלים, אינו נמוך ביחס לרכב פנאי בגודל כזה, אבל מעבר ליתרונות האדג' (אבזור, ביצועים), הוא מציע יכולת ומקדם הנאה מהסוג שלמתחרים הרגילים אין. ביחס לדגמים של מותגי יוקרה — במחיר דומה הם קטנים וחלשים ממנו, ומקבילים לו יקרים בהרבה מאוד.
אם אתם בשוק בחיפוש אחרי רכב פנאי בינוני ומאובזר, רוצים כלי מלא אופי ועשיר ביכולתו, והתקציב שלכם בסביבה — סיבוב על פורד אדג‘ ST הוא דבר מומלץ. מאוד.
