ועדיין, מדי פעם צץ איזה רכב שמאתגר מחדש את ההכרה בכך. כך במקרה של פיג‘ו 5008 — רכב פנאי בינוני (D-SUV) לשבעה נוסעים — שקיבל לאחרונה את מנוע הטורבו־בנזין 1.2 ליטר המוכר של היצרנית. נפח די צנוע, כמעט צנום, בהשוואה לנפח האחר (1.6 ליטר) ומול הממדים של הפיג‘ו המגודל.
מצטרף חדש
5008 הוצע עד כה בגרסאות בנזין 1.6 ליטר 180 כ"ס ודיזל 1.5 ליטר 130 כ"ס, ובשתי רמות גימור, 'אקטיב' ו'פרמיום'; המחיר זהה בשתי הגרסאות לפי רמת הגימור: 186,000 שקלים לדיזל ולבנזין ב'אקטיב'; 208,000 שקלים לשתיהן ב'פרמיום'.
הגרסה החדשה — 1.2 ליטר, 130 כ"ס — מוצעת רק ברמת הגימור 'אקטיב' ומחירה המוצהר 175,000 שקלים, 170,000 שקלים במבצע השקה ללא הגבלת זמן. המשמעות היא שמעבר למערכת בלימה אוטונומית (עד 85 קמ"ש) ומערכות התרעה שונות (מרחק, סטייה מנתיב ועוד) שקיימות, לא ניתן להשיג גרסה זאת עם מערכות הבטיחות שישנן רק ברמת הגימור הגבוהה יותר (תיקון סטייה מנתיב או בגלל רכב בשטח מת, עמעום אוטומטי, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית במהירות בין־עירונית).
אין שינויים נראים לעין ביחס לגרסאות האחרות, כך שהעיצוב החיצוני וגם זה בפנים זהים — והמשמעות היא שזו עדיין מכונית מרשימה בהופעתה בחוץ, וסביבת הנהג שלה מרהיבה למראה בפנים, החומרים טובים, המושבים מוצלחים — והיא עדיין קצת מורכבת לתפעול והקונסולה המרכזית הרחבה גוזלת מקום. מאחור, המרחב לנוסעים מצוין (שלושה מושבים נפרדים עם איזופיקס). תא המטען קטן כאשר כל המושבים בשימוש (221 ל‘), גדול מאוד כאשר שורה 3 מקופלת (780 ל') ופשוט ענק כאשר שורה 2 מקופלת (1940 ל').
דף נתונים, כביש
נתחיל מהסוף; מסתבר ש־130 כ“ס ו־23.4 קג“מ ב־1750 סל"ד המופקים מהמנוע הקטן (1.2 ל‘, 3 ציל‘) והמוגדש הם די והותר, בוודאי לשימוש היום־יומי המנהלתי והעצל המאפיין את מרבית הנסיעות בכבישי ארצנו. בגרסה זו, התאוצה ל־100 קמ"ש היא 10.2 שניות והמהירות המרבית 196 קמ"ש, בהשוואה ל־9.2 שניות ו־206 קמ"ש בחזקה יותר.
המומנט הנדיב זמין כבר מסל“ד נמוך ומספק דחף ראוי, ואם צריך יותר ניתן לדחוף את המנוע הקטן במעלה הסל“ד (ועדיף שלא אחרי 5500 סל“ד, שם הוא מאבד קצת אוויר) אז הוא יפיק, מלבד צליל חביב, גם ביצועים נמרצים למדי. ה־5008 לא מתקשה לשייט במהירויות גבוהות ולצבור קמ“שים בקלילות, גם בעליות ארוכות; כבר בשיוט ב־100 קמ"ש, המנוע נמצא בתחום שיא המומנט (1850 סל"ד). עם זאת, בתוואי הררי כאשר הרכב עמוס בנוסעים ובמטען, יורגש מחסור מסוים בכוח.
מי שעוזרת למצות את המירב מהמנוע היא התיבה האוטומטית העדכנית שיש לה שמונה הילוכים. נדמה כאילו היא פועלת כאן בצורה חלקה וזריזה יותר מאשר בשאר הגרסאות, ועושה זאת בתיאום טוב יותר עם המנוע. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 11.7 ק"מ/ל' ובשיוט נרשם נתון של 14.5 ק"מ/ל'
נוחות הנסיעה טובה למדי, יותר מחוץ לעיר ופחות בתוכה. בתוך העיר ובמהירות נמוכה ה־5008 מעט נוקשה, מתקשה לסנן את השיבושים של האספלט המקומי. מחוץ לעיר הוא מרשים יותר עם ספיגה טובה יחד עם ריסון טוב של המרכב. לשיוט הנינוח מחוץ לעיר אחראי גם בידוד טוב של רעשי כביש ורוח. המנוע עצמו נשמע תחת עומס אך לא ברמה מפריעה, אם כי לעיתים הוא עשוי לווברץ מעט.
היכולת הדינמית טובה — האחיזה גבוהה, ההגה מהיר, המרכב נותר מרוסן והבלמים מבצעים היטב את מלאכת עצירת המאסה. גם בשבילים 5008 מצליח להישאר נעים ומיושב בדעתו, לטובת היושבים בתוכו.
הכרה במציאות
בגרסה זו פיג'ו 5008 אינו רכב הפנאי הבינוני לשבעה הנמרץ ביותר באזור, ופער הביצועים בין המנוע הקטן לזה של מנוע הבנזין הגדול ברור — ממש כמו פער המחירים ביחס לגרסה החזקה יותר: 11,000 שקלים לפי המחירון, 16,000 שקלים בפועל (9% פחות).
בהתחשב ברמת הביצועים ה“יום־יומיים“ הטובה שהמנוע הזה מספק (וגם קצת מעבר לה), מעל ומעבר לדרישות רוב הנהגים ברוב המצבים — זו כנראה הגרסה המשתלמת ביותר של ה־5008 נכון להיום.
