זאת אומרת, היו כאלה שגרמו לי ליהנות, אבל באופן יחסי. לא פעם מחסום הישיבה הגבוהה הוא זה שהפריע לי. לעיתים היה זה אותו מחסום בשילוב ממדי רוחב פסיכיים, שהעניקו לי תחושה כאילו אני נוהג בבניין, ומהקומה השלישית.
עכשיו יצא שהייתי צריך לבחון אודי Q3, רכב פנאי קומפקטי (C-SUV) – אבל כזה במהדורה ספורטיבית. סליחה – סופר-ספורטיבית, RS. ניסיתי לגלגל את המבחן ליואל פלרמן במסווה של עודף עבודה (טיעון שהוא נכון בחלקו, אבל אתם כבר יודעים שזה לא כל הסיפור), אבל הוא בדיוק אסף רכב פנאי ענק, גדול בשלושה מספרים ומפואר מאוד (מרצדס GLS), ונשמע שמח בחלקו. אני לא שמחתי.
ושלא תטעו, אודי RS Q3 הזה נראה נהדר. ממש נהדר. בחניית היבואן, העוברים ושבים המאוד בודדים לטשו מבטים לעברו; בצמתים ננעצו עיניים חוקרות בבלמים (האדומים, כן?) מרובי הבוכנות; גם אני התרשמתי מאוד ממנו ואהבתי את השבכה העצומה ואת והלועות הענקיים בפגוש ואת זה שהם בשחור, ואת התפיחות הגדולות שמעל בתי הגלגלים הגדולים – האחרונים גדולים כי הם מאכלסים צמיגים ממש עצומים (255/35-21) – ואני אוהב את הכנף האחורית, וגם את הדיפיוזר הגדול ואת צמד המפלטים האובאליים שבכל אחד מהם מסתתרים שני צינורות (האחד פועל כל הזמן; השני מצטרף במצב 'RS').
המון רמקולים
בהשוואה להופעה הבוטה בחוץ, סביבת הנהג מאופקת הרבה יותר, נקייה יחסית ובעיקר מאוד עכשווית עם שני המסכים המוקרנים; האחד לוח המחוונים, השני הוא של המולטימדיה ומערך השליטה. פה ושם יש נגיעות אלקנטרה שמשתלבות נהדר עם העור המחורר העוטה את גלגל ההגה.
האבזור, וזה בהחלט מתבקש, נאה, אבל לא עשיר באופן יוצא דופן; תאורת לד מלאה, גג פנורמי, מפתח חכם לדלתות ולהתנעה, צימוד לאנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, מערכת שמע של B&O עם 16 רמקולים, בקרת אקלים מפוצלת ופתחי מיזוג לאחור, תפעול חשמלי למושבים ולדלת תא המטען, תאורת אווירה, שקעי 12 וולט ו-C-USB. המכונית שלנו מצוידת גם בחבילת RS (תוספת של 33,000 שקלים) שזה אומר גם חישוקי "21, מפלטים כפולים, מושבים ספורטיביים, חימום למושבים הקדמיים.
חיסרון משמעותי הוא שאין עברית במערכת המולטימדיה, שכן במידה ואנשי הקשר לא רשומים אצלכם באנגלית – הם יוקרנו בצורת קווים במערכת המולטימדיה ולא תדעו למי להתקשר או מי מתקשר אליכם.
בכל הנוגע למערכות בטיחות מתקדמות, יש כאן בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, ומצלמת נסיעה לאחור.
המושבים הקדמיים נאים במיוחד, נוחים מאוד, בסיס המושב ניתן להארכה והתמיכה הצדית טובה בעיקר לכאלה בעלי מבנה גוף רחב. המרחב מלפנים ראוי, והראות החוצה סבירה.
הספסל האחורי הוא נוח, גובהו טוב ורק זווית משענת הגב מעט מוטה לאחור לטעמי. המרווחים מצוינים לברכיים, לכפות הרגליים ולראש. המושבים הקדמיים הרחבים פוגמים בשדה הראייה לפנים, אך יש גג פנורמי גדול להתנחם בו.
בהקשר השימושי, יצוינו תאי אחסון גדולים בדיפוני הדלתות הקדמיים, וגם אלו שבדלתות האחוריות אינם מאכזבים בנפחם. תא המטען גדול יחסית, ויש בו שני תאים קטנים בצדדיו, שני ווי תליה ושני ווי עגינה. אין גלגל חלופי, יש ערכת ניפוח.
עוקפים ברצף
אודי RS Q3 מצויד באותה יחידת כוח המשרתת את RS3 – טורבו-בנזין 2.5 ליטר, 5 צילינדרים, 400 כ"ס מ-5850 ועד 7000 סל"ד(!), 49 קג"מ מ-1950 ועד 5850 סל"ד(!) ותיבה דו-מצמדית 7 הילוכים, הנעה כפולה.
הביצועים? וואוו! המספרים היבשים מדווחים על 4.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש (עם בקרת שיגור), ומהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש. השיוט נינוח, וכאשר תרצו לעקוף, כל מה שתצטרכו לעשות זה ללחוץ רק קצת יותר על דוושת התאוצה, וזה יקרה ממש בקלילות; גם עקיפה של מספר מכוניות, גם עקיפה של מספר מכוניות על כביש ממש תלול – ונראה לי שאתם מבינים לאן אני חותר: יש לרכב הזה המון כוח, בכל מצב. אבל אתם לא באמת מצפים לפחות מזה ממנוע שמייצר 400 כ"ס, 49 קג"מ, בטווח הסל"ד הזה, וזוכה גם לשירותה של תיבת הילוכים שלא מבזבזת דבר מהתפוקה הזאת.
ואתם גם לא מצפים מ-400 סוסים שלא לשתות. צריכת הדלק בסיומו של מבחן עמדה על ליטר לכל 8.4 קילומטרים.
אדום מלחמה
זהו הפרק החשוב מכל כשבוחנים רכב בעל יומרות ספורטיביות, קל וחומר כאשר מדובר בבן למשפחה שהקדישה עצמה לתחום. וכן, כאן אין הרבה קל וחומר, שהרי הרכב הזה שוקל 1.8 טון.
לרכב מספר מצבי נהיגה, ויש כפתור שמביא אותנו היישר למקום שבו צריכים להיות, הוא נמצא על החישור הימני בגלגל ההגה וכתוב עליו RS. לחצו עליו, צליל הפליטה ישתנה – וחשוב מכך: התיבה, המצערת וההיגוי יעברו למצב קרב. לוח המחוונים לא רק שיעניק למצב הזה ביטוי מיליטריסטי, עם מד סל"ד ענק במרכז הצג בתצורת ר' הפוכה, אלא יכין אתכם לקראת הצורך בהחלפת הילוך בצבעי צהוב-ירוק – ואז, ממש בקצה, יהבהב באדום מלחמה למען תחליפו הילוך(!). ואיזה כיף זה. לצד זה יש כיתוב המציין כי יש להשתמש במצב זה רק במסלול מירוצים. וכדי לסגור עניין זה, בואו נסכים שאני לא אספר אם אתם לא.
ישנם שני מחוונים קטנים יותר, בצדו הימני של הצג, ובניגוד למד הסל"ד, הם לא יעילים; האחד מדווח על אחוז ניצול המומנט המרבי של המנוע והאחד על ההספק. ואם אתם שואלים "למה הם לא יעילים?", התשובה היא שאם אתם יכולים להתבונן בהם, אתם לא נוהגים מהר מספיק.
ההתנהגות נהדרת, יש הידוק לינארי של הישבן בהרפיה מדוושת התאוצה ולא תקבלו תת-היגוי מתסכל או איבוד אחיזה מוגזם של הישבן. הרכב נשלט גם תחת עומס ומקנה תחושת ביטחון מרשימה. והקצב? סופר-מרשים על גבול הפסיכי. זוויות הגלגול שטוחות, אבל לא שטוחות מדי וזה מעולה – הרכב יוצר תחושה שהוא "חי". עם זאת, לרגע לא מתקבלת התחושה שהנהג מנווט בניין בין העיקולים. האחיזה סופר-גבוהה לאורך כל קשת המהירות, ולהנעה הכפולה המעולה מצטרף המון גומי שמוביל את המכונית מהעיקול אל הישורת.
ההגה שותף טוב לנהיגה כזאת, המשקל שלו נכון והוא מתמרכז היטב גם בעומס. כישורי הבלימה של הרכב נהדרים.
גיטרה דמיונית
עקב האכילס של הדגם הוא איכות הנסיעה שלו; נוחות הנסיעה לא הרשימה לטובה וגם לא בידוד הרעשים. המתלים, כיאה לרכב המתיימר לתקוף עיקולים, מכוילים על הצד הנוקשה, ולצמיגים, כמקובל ברכב כזה, דופן מאוד נמוכה, אז הם לא ממש עוזרים בטיפול בנוחות הנסיעה. ובקיצור, אודי RS Q3 אינו מתאים לסובלים מכאבי גב.
בנסיעה עירונית מורגשים היטב התיקונים בכביש, גם הקטנים שביניהם. בנסיעה בין-עירונית – אספלט אחר, מהירות שונה – המצב טוב משמעותית ובהחלט נסבל. אלא שכאן מרימים ראש רעשי הצמיגים, שהם מאוד רחבים כאמור (255 מ"מ, כל אחד), ואלה אפילו בולטים יותר מרעשי הרוח.
אבל כל אלה נטמעו במוזיקה המופלאה של דייר סטרייטס, ובגיטרה האלוהית של מרק נופלר, שנשמעו פשוט פנטסטי במערכת השמע המשובחת של הרכב הזה. גרמו לתימני כמוני לזנוח את התיפוף המסורתי לטובת פריטה על מיתרי גיטרה דמיונית.
זהו אמנם רכב פנאי, אך מתליו הנוקשים ובעיקר חתך הצמיגים הקטן אינם מאפשרים באמת ירידה לשביל שאינו כבוש. כזה עם אבנים שתולות? ותרו – ולו רק בגלל שמבנה הצמיגים מזמין תקר ואפילו חתך רציני, וצמיג חלופי אין.
הרבה חיוך, לא מעט כסף
בסופו של יום, אני חייב לציין שנהניתי מהנהיגה ב-RS Q3 יותר מאשר בכל רכב פנאי ספורטיבי אחר בו נהגתי. אני חייב להודות שאהבתי את פצפוץ הברזלים המתקררים תחת הרכב, ממש כמו במכונית משופרת – ואולי בעצם הרכב הזה הוא סוג של מכונית משופרת, רק מהיצרן.
הרכב הזה אינו חף מחסרונות – מפרט האבזור שלו אינו מרשים, פרט למערכת השמע, ובעיקר הוא לא נוח בעיר ולא שקט מחוצה לה. בנוסף, הוא לא ממש זול, בוודאי כאשר בכל זאת – למרות הקטע הספורטיבי המרשים, למרות מותג היוקרה – מדובר בסופו של דבר ברכב פנאי קומפקטי שעולה כחצי מיליון שקלים (496,000 שקלים, בשקלול חבילת RS).
אבל הביצועים שלו מטמטמים, היכולת הדינמית סופר מרשימה – ובמדד החיוך הוא בהחלט מנצח.
