קטגוריות רכב, סידור בן 40-50 שנים, התארגנו על בסיס של דגם אחד של יצרן נתון בכל אחת. דגמי פנאי התחילו כך את הקריירה שלהם, אבל הדבר משתנים. כבר במבחן שערכנו לשלושה רכבי פנאי קומפקטיים, כולם דגם שני של יצרניהם בקטגוריה הזו, הבאנו את זעקתם של אנשי השיווק ואת שוועתם של הממונים על הכספים לנוכח מגבלה זאת: "לא חראם?".
התכנית הרב-שנתית
בטח חראם. דגמי הפנאי, התחילו דרכם עם הופעה מסוקסת, מלאים בניחוח הרפתקאות. אבל הג'וק המקורי של 2010 גילה כי רבים מצרכני הז'אנר הזה שמחים גם ברכב פנאי בעיצוב סקסי/אופנתי/ספורטיבי/עדכני/אורבני/מאתגר/מתקדם. בעיה: באיזו דרך ילך היצרן, מזוותת ומסוקסת, או מעוגלת ופתיינית? אבל בשיווק, כידוע, אין בעיות, יש הזדמנויות. הסידור הזה אפשר ליצרנים לעשות דבר נוסף כדי למלא פערים בהיצע: שני דגמים באותה קטגוריה ברמות מחיר שונות, גם עם מפרט אחר.
בדיוק מה שעשתה יונדאי. הקונה של 2017 משדר מסר ספורטיבי עם סגנון חיים או משהו כזה, ממדיו בצד הגדול של סקלת הקטנים, המפרט מכובד – מנוע מוגדש ו-177 כ"ס, תיבה דו-מצמדית, אופציה להנעה כפולה, גרסה היברידית – והמחיר לא נמוך. וניו, ההצעה השנייה של יונדאי בקטגוריה, מבדל את עצמו מהקונה בכל מרכיב חשוב שהוא.
נקודות מוצא
וניו, ראשית, מעוצב כמו רכב פנאי של פעם – קווים מזוותים, מופע המשחר למסע הרפתקני בשטח (ומיד נחזור לשם).
הממדים שלו קטנים מאלה של הקונה, ולא באופן זניח; בסיס הגלגלים הוא 252 ס"מ (260 ס"מ בקונה), האורך 404 ס"מ (מול 416 ס"מ), הרוחב 177 ס"מ (180 ס"מ בקונה) – אבל הגובה רם ונישא: 159 ס"מ מול 156 ס"מ בקונה, המכוון מצידו לפרופורציות דינמיות כנדרש.
המפרט פשוט בהרבה: מנוע אטמוספרי 1.6 ליטר (חדש, סדרת גמא) מייצר 123 כ"ס (ב-6300 סל"ד) ו-15.7 קג"מ ב-4500 סל"ד (177 כ"ס ו-27 קג"מ ב-1500 סל"ד בקונה); תיבה רציפה עם 8 יחסי העברה קבועים, ההנעה קדמית בלבד, משך ההאצה ל-100 קמ"ש 11.2 שניות והמהירות המרבית 186 קמ"ש (7.5 שניות, 210 קמ"ש בקונה).
אבל העיצוב של וניו אינו הצהרה ריקה מתוכן; לרכב מרווח גחון של 19.5 ס"מ, זווית המרכב שלו נאות יחסית – גישה, 21.3 מע'; בטן, 19.2 מע'; נטישה, 32 מע' – ובמצבי הניהוג שלו, בנוסף ל'אקו', 'נורמל', 'ספורט', גם כאלה שנועדו לשפר את יכולתו מעבר לאספלט היבש: שלג, בוץ, חול.
וכן, קונה יקר מווניו ב-20% לערך.
מרכיבי הכוח
וניו, ששיווקו החל במחצית מאי 2020, מוצע בשלוש רמות גימור: אינספייר', 110,000 שקלים; 'פרמיום', 118,000 שקלים; 'סופרים', 123,000 שקלים. ההבדלים העיקריים הם בין הראשונה – גלגלים וצמיגים; פריטי אבזור – ובין השתיים האחרות; 'סופרים' היקרה ביותר שונה מ'פרמיום' במרכיבי עיצוב: מערך דו-גוני בחוץ, ריפוד בפנים.
בטיחות. בכל רמות הגימור: מערכת בלימה אוטונומית, כולל זיהוי הולכי רגל; תיקון סטייה מנתיב; עמעום אוטומטי; התרעת ערנות נהג.
אבזור. אינספייר: צמיגי 185/65-15, חישוקי מתכת "15 וכיסוי פלסטיק, חיישן אורות, מראות בצבע הרכב, לד יום, מסילות גג, חיישני חנייה אחוריים מקוריים, מצלמת נסיעה לאחור, שמשות אחוריות כהות, מולטימדיה מקורית עם צג "8 ושיקוף אנדרואיד אוטו/אפל קארפלי, מושב אחורי מתקפל 60:40, גלגל חלופי קטן; 'פרמיום', בנוסף: צמיגי 205/55-17, חישוקי סגסוגת "17, עיטורי כרום בשבכה, פנסים עוקבי-פנייה, קיפול מראות חשמלי, בקרת אקלים, בקרת שיוט; 'סופרים' בנוסף: גוון שונה בגג ובחלקים נוספים, ריפוד בד משולב עור סינטטי.
אזור מפגש
למבחן קיבלנו את וניו ברמת הגימור 'סופרים'. כבר במבט ראשון היה ברור א. שהרכב אינו גדול; ב. שהעיצוב מגדיל אותו. לגבי העיצוב, אפשר להיות בעדו (קלאסי, מסוקס, ישר לעניינים, לא משחק, אחלה גריל) או נגדו (מיושן, כבד, נראה עייף, מה-זה הגריל הזה). בכל אופן, יונדאי דאגה, באמצעות השבכה המאוד לא-מצטנעת, להכריז על נוכחות רבתי של הדגם הקטן הזה. וזה עובד לה (ולו). גם הקווים המובילים של הדגם יוצרים את המופע הנכון לסוגו, ובעיקר משלימים הופעה הומוגנית. הגג בצבע שונה מוסיף לרושם הכולל; שווה 5000 שקלים? החלטה שלכם.
עיצוב סביבת הנהג מוצלח מאוד; נקי, אלגנטי, לא מתחכם אך בהחלט עכשווי. החומרים מוסיפים לא מעט להופעה החיובית הזאת, עם טקסטורה מצוינת ומרקם נעים למגע. הפלסטיק אינו מהסוג שעובד בשירותם של יצרני יוקרה, אבל הוא בהחלט ראוי כאן, ועל כך מתווספות איכויות גימור והרכבה טובות מאוד.
תנוחת הנהיגה גבוהה כנדרש, והמושב נעים מאוד במפגש ראשון: גדול ונוח. בלטה בהיעדרה אפשרות להקשחת משענת הגב, ולאחר נהיגה רצופה של קרוב לשעתיים, בלטה בנוכחותה שקיעה של חלקו האחורי של בסיס המושב, ורכות היתר של המשענת עלולה להטריד.
הנדסת האנוש טובה מאוד. הצג המרכזי משובח, נוח לתפעול – ועם זאת עומדים לשירות הנהג פקדי מיזוג, רדיו וגם פקדים נוספים בתפעול רגיל. איכות הפקדים, כולם, טובה מאוד.
הכניסה למושב האחורי נוחה בהינתן ממדי הרכב, אבל מה שהפתיע עוד יותר, היה המרחב ונוחות הישיבה. מרווחי הברכיים והראש ממש טובים, והתמיכה לירכיים משובחת בגלל בסיס מושב גבוה ועמוק. כמובן, אין הרבה מדי מקום לנוסע במרכז, אבל מנהרת ההינע שגובהה זניח יחסית לא תציק.
תא המטען יעיל ביותר. נפחו 355 ליטרים, ועם קיפול המושבים, עניין הנעשה בקלות, ניתן לקבל נפח הטענה נכבד של 1143 ליטרים. לזכות תא המטען רצפה כפולה, מקום ייעודי לכיסוי הקשיח(!), תאורה, ווי תלייה וגם עיגון – ובעיקר: איכות ביצוע מכובדה.
חטיבת הכוח
המנוע האטמוספרי המשרת את וניו מעניק כאמור את מלוא ההספק שלו בסל"ד מאוד גבוה (123 כ"ס, 6300 סל"ד). נתון המומנט, שממש אינו מסעיר בימי טורבו אלה, מגיע לשיאו כאשר המנוע פועל ממש למעלה (15.7 קג"מ, 4500 סל"ד); אלה, אגב, מספרים של פעם. התיבה הרציפה, לעומת זאת, מכוילת ליחסי העברה ארוכים יחסית; ב-100 קמ"ש, המנוע סובב 1800 פעמים בדקה.
כל המערך הזה מאפשר לווניו לשייט באופן נינוח מאוד בכביש הבין-עירוני. כאשר צריך לעקוף או אם רוצים לשמור על קצב מכובד במעלה הררי, או בעיקר במצב של גם-וגם, וניו יעניק לכם את מה שאתם צריכים. אבל יש לכך תשלום.
ראשית, מכיוון שכמעט כל הסחורה נמצאת בקומה העליונה של פעולת המנוע, צריך להביא אותו לשם, ושם הוא לא ממש שקט, מפגין נוכחות ווקלית מאוד נוכחת. שנית, עם יציאה לעקיפה/צבירת מהירות, התגובה מושהית משהו, פחות של המנוע, יותר של התיבה הרציפה; כלומר הוא מגיע לשם, אבל לא במיידי. רק לאחר שהות-מה, העסק מתעשת ורץ קדימה. אז אין בעיה לשמור על קצב גבוה, גם במעלה הררי, אין בעיה להשלים עקיפה.
מצב 'ספורט' משפר את מצב העניינים במעט, וגם התפעול הידני של התיבה מוסיף. תיבה זו, יצוין כאן (כי זה המקום שבו צריך לציין זאת), פועלת היטב, עם קיקדאון חביב, ומנטרלת הרבה מהדברים המציקים בתיבות רציפות – אבל לא לגמרי, בייחוד כאשר עולים ממצב של שיוט פלגמטי לעקיפה במצב עומס.
צריכת הדלק נאה, לא מסעירה, ועמדה על 10.5 ק"מ/ל'.
אוגדת המתלים
כיול המתלים בווניו הוא בצד הרך של הסקלה, ואלה מטפלים היטב בבעיה כאובה, וביותר ממובן אחד: איכות התשתית ברחובות ערינו ובכבישי ארצנו. נוחות הנסיעה בעיר טובה, וכמעט כל מחדלי האחזקה נספגו על-ידי הבולמים, והחמורים שבהם נוטרלו באופן מספק בהחלט. מחוץ לעיר, גם על טלאים, שיבושים סתם, שברים פה ושם, נשמרה נוחות נסיעה טובה מאוד. הסתייגות אחת, וגם היא באופן מוגבל, מקורה בריסון לא מושלם על בכביש גלי.
מול נוחות הנסיעה המכובדת הזאת – טובה מאוד לכשעצמה, מכובדת ביותר ביחס לרכב בגודל הזה – עומד הטיפול ברעשים שממש אינו מתעלה. המנוע, כבר ציינו, מפגין נוכחות, אך זאת נשמעת לא רק בעומס מלא, אלא כבר ב-2500 סל"ד ובולטת למדי ב-3000 סל"ד. אופי הצליל אינו מציק, ובכל זאת. רעשי הכביש נשמעים כבר ב-80 קמ"ש, ורק אספלט מאוד שקט, הנדיר מאוד, מעלים אותם. רעשי רוח נשמעים ב-100 קמ"ש, וב-120 קמ"ש נוכחים באופן בוטה, בייחוד מאחור. עוד יצוין כי המזגן נשמע מדי כאשר המאוורר מעל מצב 2 (וכמעט כל הזמן במצב אוטומטי).
היכולת הדינמית של וניו ממש בסדר, וניתן לנהוג בו גם בכבישים מתפתלים במהירות גבוהה יחסית. עם זאת, השילוב של מרכב קצר וגבוה יחד עם כיול מתלים רך, אחראי גם לתנועת-מה על ציר האורך. אבל הקטע המעניין בהקשר הזה הוא התנהלות הרכב תחת עומס כבד; כן, זה מטופש לגמרי ברכב כזה, וכן זה בדיוק המקום בו קונה מפגין שלעיצוב יש גם ערך (וכך גם הווניו בשטח, ראו בהמשך) – אבל, וזה הקטע המעניין; נפגשנו במרכיבים מן העבר.
תחת עומס כזה נוצר תת-היגוי, כן כמו פעם. מנגד, אין בעיה, אם זה מה שבא לכם מסיבה מטופשת (כמו נהיגה כזו), לסדר היגוי-יתר בקלות רבה. בקיצור, נראה כי תחת עומס כבד מאוד, הצמיגים – דגם SU1 Nfera של חברת Nexen – אינם מתעלים ברמת אחיזה גבוהה במיוחד.
להגה, שיש לו "מהירות" נכונה (2.66 סיבובים מנעילה לנעילה), קצת שטח מת, הנהג מרגיש מתי הוא מתחיל להפנות את הגלגלים, אבל הפעולה אז צמיגית משהו. דוושת הבלמים טובה מאוד, הן בתגובה הראשונה, הן בקלות המינון, אבל הצמיגים הנ"ל לא הבריקו גם בבלימה אגרסיבית; הבלימה הייתה בסדר, לא מעבר.
פלוגת השטח
נוחות הנסיעה בשטח זוכה לאותם ציונים גבוהים כמו ברחובות הערים. וניו מאפשר קצב גבוה בשבילים כבושים גם עם אבנים שתולות פה ושם, והוא מטפל היטב גם במצע בינוני, כזה שאינו כבוש והאבנים הזרועות בו גדולות יותר. רק מעברי מים או שינויי גובה חדים בשביל מחייבים הורדת הקצב. בעלייה אחת, עם דרדרת לא-ידידותית, העברנו את החוגה למצב 'שטח' ושם בחרנו ב'חול'; לפני כן הרכב החליק והרעיש, לאחרי השילוב הוא עלה בקלות ובשקט. אגב, גם על מצע אנטיפטי במיוחד לא נשמעו רעשים כל שהם ברכב, עדות לאיכות הרכבה מכובדת.
הפקת לקחים
וניו מביא את ההצעה הפשוטה, הקטנה והמוזלת של יונדאי לרכב פנאי קטן, בהשוואה לקונה הוותיק יותר. הוא עושה זאת עם אופי שונה, כזה המכוון אותו קצת יותר לשטח, לניצול מלא יותר של פוטנציאל הפנאי שלו.
לחובתו של וניו בעיקר רמת רעשים גבוהה מדי. היכולת הדינמית אינה מתעלה והביצועים סבירים ומספקים. לזכותו אבזור נאה, מערך בטיחות עדכני, ביצוע מכובד, מרחב פנים מאחור ותא מטען ראויים ביותר, ובעיקר: נוחות נסיעה טובה מאוד בעיר, מחוצה לה וגם בשבילים.
במחירו, 118,000 שקלים ל'פרמיום' – 123,000 שקלים ל'סופרים שנבחן, השונה רק בגוונים ובריפוד – וניו מציע תמורה נאה ביחס להיצע העכשווי של רכבי פנאי קטנים, כאשר הוא משלב שימושיות גבוהה, ביצוע ראוי, נוחות נסיעה טובה מאוד ומוסיף לכל הנ"ל כישורים נאים בשבילים.
